שימוש נכון בתרופות נגד דיכאון

עקבו אחרינו ב

ניוזלטר

כבר עברו כמעט 20 שנה מאז הגיח ה'פרוזק' לעולם והציב את הדיכאון במרכז הקונצנזוס של התרבות המערבית. תוך שנתיים מאז יצא הפרוזק לשוק, שברה התרופה שיאי מכירות, שרק הוויאגרה הצליחה לשבור מחדש. היא היתה הסמן הראשון בדור התרופות החדשות נוגדות הדיכאון, המכונות 'בולמי סרטונין'.

הפרוזק על נגזרותיו השונות, כבר הפך לחלק מחיינו, כמו פלזמה, כמו סושי. אבל, למרות 20 שנה של שימוש מסיבי כטיפול קו ראשון בדיכאון, תוך יצירת מהפכה בדרך החשיבה שלנו על דיכאון בכלל ועל תרופות נוגדי דיכאון בפרט, עדיין לא ברור מהו מנגנון הפעולה המדויק שבו פועלות התרופות הללו על התאים במוח. אבל, זה כנראה עובד כל כך טוב, שהעובדה הזו ממש לא מפריעה לאף אחד. לא לרופאים ולא לסובלים. אחרת איך ניתן להסביר את הנתון המדהים, של 2.3 מיליון! מרשמים לתרופות נוגדות דיכאון, שנרשמו בארץ רק בשנה החולפת.

אולם, כדי שהתרופות הללו תפעלנה, קיימים עוד מספר דברים חשובים שיש לדעת על דרך פעולתן, כדי להבטיח את היעד - הצלחת הטיפול, אחרת הטיפול יכשל והדיכאון יישאר.

"אם בעבר היינו מסתפקים בזה שמצבו של המטופל ישתפר", מסביר פרופ' אהוד קליין, מנהל החטיבה הפסיכיאטרית בקריה הרפואית רמב"ם, "היום המטרה היא שזה יגיע לשיפור מלא. כלומר, היעלמות טוטאלית של הדיכאון. ברגע שאין שיפור מלא יש סיכוי גבוה שהדיכאון יחזור".

זה לא אופטלגין

זו אולי העובדה היותר ידועה בהקשר של התרופות החדשות לטיפול בדיכאון. לתרופות הללו לוקח בין שלושה עד שישה שבועות כדי שהן תתחלנה להשפיע. הן אינן פועלות כמו אופטלגין - לוקחים כדור והבעיה נעלמת. יש לתת להן זמן כדי שישפיעו.

הכדור הראשון

מחקרים חדשים בתחום מראים, שקיים סיכוי, שהתרופה הראשונה שתקבלו לא תהיה האחרונה. הסיכוי לשיפור עם התרופה הראשונה, לאחר שתיקחו אותה כמו שצריך (בין 4-6 שבועות), הוא בסביבות 40 אחוז. כלומר, 60 אחוז מהמטופלים יצטרכו להתחיל טיפול בתרופה שנייה.

איך נדע שאכן זו התרופה הנכונה?

פרופ' קליין: "כשהתרופה מתאימה - אנו מצפים שתוך חודשיים-שלושה המטופל ירגיש טוב והדיכאון יעלם".

תנו להן זמן

למרות שהן מקוטלגות כידידותיות למשתמש, גם לתרופות הללו יש תופעות לוואי. אחת מהתופעות היא הפרעות בתפקוד המיני. זו לא האונות שנפגעת, אלא יותר ירידה בחשק, ביכולת ליהנות ולהגיע לאורגזמה, אצל נשים וגברים כאחד. תופעות לוואי נוספות הן הזעת יתר, עצירות ולעיתים עליה במשקל.

"אין בתופעות הללו סכנה וברגע שמפסיקים את הטיפול הן חולפות", מסביר פרופ' קליין. "הבעיה היא שתופעות הלוואי מופיעות עם תחילת השימוש, כאשר ההשפעה החיובית של התרופה עדיין לא באה לידי ביטוי. אם לא מסבירים למטופל ולא מכינים אותו לתופעות הללו, נוצר אצלו מאזן שלילי - הוא עדיין לא נהנה מהתרופה אך כבר סובל מתופעות הלוואי.

"הרבה מהמטופלים לוקחים את התרופה מספר ימים, לא רואים השפעה חיובית, אבל מרגישים בתופעות הלוואי שגורמות לאי נוחות ולכן הם מפסיקים את הטיפול".

אל תפסיקו גם כשטוב

דיכאון נוטה לחלוף אצל רוב האנשים. קיים אמנם הבדל האם מדובר בדיכאון ראשון או דיכאון חוזר, אולם על פי רוב, אם דיכאון לא מטופל האדם ייצא ממנו תוך תקופה של שישה עד תשעה חודשים גם ללא טיפול. זהו המהלך הטבעי של גל דיכאוני. כאן מגיע המוקש הנוסף של הטיפול התרופתי. "אדם שהתחיל לפני חודש, חודשיים טיפול תרופתי והתרופה אכן עוזרת לו", מסביר פרופ' קליין, "נמצא עדיין בתוך העקומה של הגל. אם הוא יפסיק את התרופה חודש אחרי שיורגש השיפור, הוא לא ירגיש את השינוי והדיכאון יחזור. לכן ההמלצה שלנו היא להמשיך את הטיפול לתקופה של כשנה, זהו שלב הטיפול המתחזק או הטיפול המונע וחשיבותו בהקטנת הסיכוי שהדיכאון יחזור.

"אולם, קשה לשכנע אנשים לקחת תרופה למרות שהם מרגישים טוב וכאן טמון המוקש, שכן אם לא ימשיכו לקחת את התרופה, הדיכאון עלול לחזור".

עד מתי?

דיכאון זו מחלה שנוטה לחזור. סטטיסטית, לכ-70% מהאנשים שהיה להם אירוע דכאוני, יהיה אירוע נוסף. "אצל אנשים שהנטייה הזו חוזרת פעם שנייה או שלישית", מסביר פרופ' קליין, "הגישה המקובלת היא לתת את הטיפול כטיפול מונע לטווח ארוך". מהו טווח ארוך? זה נתון לשיקול דעת בכל מקרה לגופו, זה לא חייב להיות לכל החיים.

"הבעיה היא, כמו בכל המצבים הכרוניים, שקשה לשכנע את האנשים להמשיך את הטיפול. זהו טיפול שבא לאזן - לא לרפא לגמרי וחייבים להמשיך אותו כדי שהמצב יישאר תחת בקרה. במקרים מסוימים, מדובר בדיכאון שנגרם ע"י אירועי חיים, כמו גירושין, אובדן אדם קרוב, פיטורים וכד'. במקרים אלה, היעלמות הגורם עשויה להביא לכך שהדיכאון יחלוף מבלי לחזור".

אם הדיכאון נוטה לחלוף אז מדוע להתערב?

פרופ' קליין: "גם דלקת ריאות עוברת בלי טיפול אנטיביוטי אצל חלק מהאנשים. אבל חלק עלולים למות. מעבר לכך, שדיכאון כרוך בסבל ומצוקה שניתן לחסוך ולמנוע, כ-15 אחוז מהאנשים הסובלים מדיכאון מתאבדים ואת זה כמובן חשוב למנוע".

להפסיק בהדרגה

כשנופלת ההחלטה להפסיק את הטיפול, חשוב מאוד לעשות זאת בהדרגה. זאת כדי שניתן יהיה לעקוב אחרי השינויים במצב ולהחזיר את הטיפול כמה שיותר מוקדם ומהר, במידה והדיכאון חוזר.

פרופ' קליין: "בנוסף, טיפול לאורך זמן המופסק בבת אחת, יכול לגרום לתופעות הדומות לגמילה למשך תקופה קצרה של שבוע, שבועיים. בד"כ מדובר בתופעות קלות, לא כמו קריז של גמילה מסמים".

לא לערבב

בעיה נוספת בטיפול התרופתי אובחנה אצל אנשים הצורכים חומרים ממכרים, כמו אלכוהול וסמים ממריצים. חלקם מפסיקים עם החומרים הממכרים כשהם מתחילים בטיפול, אך ברגע שהם מרגישים יותר טוב הם מפסיקים עם הטיפול וחוזרים לחומרים הממכרים.

פרופ' קליין: "ההשפעה המשולבת של אלכוהול ותרופות נגד דיכאון או חרדה, יוצרת תגובות לא רצויות. היא יכולה מצד אחד, לשבש את השפעת התרופות ומצד שני להעצים את ההשפעות של האלכוהול או הסמים. כמו כן ידוע, שחלק מהסמים עצמם, קוקאין למשל, גורמים לדיכאון.

הכל או לא כלום

כדי להבטיח את הצלחת הטיפול יש להיצמד להוראות השימוש. "אם לוקחים חצי מהמינון, לדוגמא" מסביר פרופ' קליין, "זה פוגע בטיפול והופך אותו ללא אפקטיבי. את רוב התרופות מהדור החדש מספיק לקחת פעם ביום, אבל יום-יום".

לכתבות נוספות בנושא בריאות, רפואה מונעת ואיכות חיים היכנסו לאתר הקריה הרפואית רמב"ם.

בואו לדבר על זה בפורום פסיכיאטריה.