התמודדות עם טראומה

עקבו אחרינו ב

תסמונת "דחק בתר חבלתית", או בשמה הנפוץ יותר הפרעה פוסט טראומטית, היא תסמונת שהנזקים שלה הולכים ומתבהרים ככול שהזמן חולף. רבים מהנפגעים הם ילדים, הסובלים ממגוון הפרעות: צמיחת שערות לבנות אצל ילדים בני 8, הפרעות אכילה קיצוניות, פחדים וחרדות משבשי חיים, ילדים שחוזרים להרטיב בלילה, סיוטי לילה ועוד.

ההפרעה הפוסט טראומטית שייכת למשפחת הפרעות החרדה, כאשר עיקר התגובה הוא כשל של מנגנוני התמודדות המתפתח בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי. כשל זה גורם לקשיים ולהפרעות בתפקוד האישי, המשפחתי, המקצועי והחברתי. הקשיים עשויים להופיע באחד מהתפקודים הללו, או בכולם יחד, מלווים בתסמינים (סימפטומים) פיזיים ונפשיים. הם יכולים להופיע מיד לאחר הפגיעה, או לאחר זמן רב, כמו שנים לאחר מלחמת יום כיפור, או אפילו אחרי למעלה מ-60 שנה אצל ניצולי מחנות הריכוז.

"פצע בגוף"

מקור המילה "טראומה" הוא מיונית ופירושו פצע. במקור, הכוונה היתה לפצע בגוף, אולם השפעת אירוע טראומטי איננה מוגבלת לגוף ומשפיעה על האדם ככלל.

הגדרת "אירוע טראומטי" רחבה וסובייקטיבית ברובה. ניתן לראות את ההפרעה אצל אנשים לאחר תאונת דרכים קלה, לאחר אירועי פשיעה, תאונות, ניתוחים או אפילו במהלך צפייה באירוע רב נפגעים בטלוויזיה. כמו כן, נכללים בקבוצה זו אנשים שעברו התעללות מינית, פיזית או רגשית.

אנשי צבא, משטרה, עובדי הצלה, אנשי רפואה וגם צופים מהאוכלוסייה הכללית, שהיו מעורבים או עדים למלחמות ופיגועים, סובלים מטראומה. אחד מהסוגים של הפרעה זו מתייחס לפגיעה הנגרמת לחיילים, לאחר חשיפה לאירועים בעלי אופי טראומטי ומאיים בשדה הקרב, למשל "הלם קרב" או "תגובת קרב" (במקור כונתה "הלם פגזים").

השכיחות

בקרב האוכלוסייה הכללית מדברים על שיעור PTSD של כ-10% שנגרם, בשל אירועי חיים טראומטיים: תאונות (דרכים, עבודה), תקיפה, אונס וכו'. בקרב החיילים האחוזים רבים יותר: במלחמת יום כיפור דיווחו על כ-20% מהחיילים ובמלחמת ויאטנם הגיעו לכ-30%. כמובן שהסטטיסטיקה העולמית לא מתאימה לאחוז הסובלים בישראל, מכיוון שאזרחי המדינה חשופים לאיום אמיתי של פיגועים, חטיפות ולמעשה נמצאים תחת אש כפי שקורה ביישובי עוטף עזה בימים אלו וכפי שקרה במלחמת לבנון השניה ביישובי הצפון.

מחקר שבדק את התופעה בקרב תושבי הצפון, דיווח שכ-33% מהם סובלים מתגובות פוסט טראומטיות בדרגה בינונית-גבוהה. בנוסף, ישנם נפגעים רבים בדרגות נמוכות יותר, שלא אובחנו, וחלקם אף לא מודעים כלל לפגיעה.

הסימפטומים

• חוויה מחדש של הטראומה: פלשבקים (החזרים/הבזקים), מחשבות חוזרות על האירוע כולל סיוטי לילה.

• נטיית הימנעות: הימנעות מ"טריגרים" - מקומות או אנשים שקשורים ישירות, או בעקיפין לאירוע ויכולים להזכיר אותו, למשל הימנעות ממקומות מסוימים (מבנה סגור שמזכיר שהייה במקלט, שהייה בתוך קהל יכול להזכיר פיגוע המוני וכו'), ממפגש עם אנשים שהיו באירוע, הימנעות מעדכוני חדשות.

• התנתקות וירידה בתפקוד: הניסיון להרחיק את המחשבות והרגשות הכואבים יכול להוביל לקהות חושים, אובדן עניין והנאה, לגרום להתכנסות כללית. בנוסף, המצב יכול לגרום לקושי בפיתוח קשרים אינטימיים וחברתיים, הפרעות בריכוז וירידה בתפקוד בלימודים, הפרעות בתפקוד המיני וכו'.

• רגישות יתר - עוררות יתר: תחושות חרדה, מתח כללי גבוה ועוררות יתר (בפרט במצבים כמו: רעשים מפתיעים, תנועה מהירה כמו בכביש, כניסה למקומות חדשים וכו'), אי שקט, בעיות שינה (קשיי הרדמות, התעוררויות תכופות, יקיצה מוקדמת), קשיי ריכוז, בעיות בלימודים ועוד.

• הקצנת התנהגות: הקצנה שיכולה להתבטא בהתכנסות או בהתפרצויות, סף תסכול נמוך, ביטויי כעס ותסכול, התנהגות כפייתית והתמכרויות, בעיקר בילדים ומתבגרים - הפרעות התנהגות ומעורבות במצבים של סיכון עצמי.

כאמור, השינויים בתגובה פוסט טראומטית יכולים להופיע ימים, שבועות, חודשים ואף שנים לאחר האירוע. אולם, לרוב ניתן להבחין בשינויים עדינים שהחלו תוך כדי ומיד לאחר האירוע. בקרב המטפלים מכנים תופעה זו בשם "Never well since", כלומר שמאז האירוע משהו השתנה. השינויים ה"לכאורה קטנים" יכולים להתבטא ברמת הגוף והן במצב הרגשי: במצב הרוח, בשמחה, בביטחון העצמי, סף התסכול ונטייה לכעסים או להתכנסות, בתאבון (אכילה מוגזמת או ירידה בתאבון ובמשקל), בילדים קטנים - בקצב ההתפתחות, נזקקות להורים, קשיי פרידה, הימנעות מדברים שעשו בעבר, פחדים (חושך, גובה, בעלי-חיים, אנשים או מקומות חדשים). בנוסף, יותר מחלות - דלקות חוזרות, אפטות בפה, תלונות על מכאובים שונים, נשירת שיער, תלונות על עייפות וקושי להתעורר, כרסום ציפורניים ועוד.

השינויים שהחלו יכולים להחמיר עם הזמן, או לשמור על "פרופיל נמוך" ולעיתים אף להפוך למחלה כרונית, שפועלת מתחת לפני השטח ומתבטאת שבועות, חודשים או שנים אחרי במחלות קשות, כמו מחלות פרקים, בעיות התנהגותיות ומחלות קשות מאלה.

טיפול כללי

האירוע הטראומטי של המלחמה הוציא אנשים רבים מה"איזון הפנימי", פגע הן בחיילים והן בתושבי בצפון, כתוצאה משיבוש האיזון הפנימי. התפיסה ההוליסטית מתייחסת לאדם כמכלול אחד. כל הסימפטומים המופיעים ברמת הגוף, הרגש או החשיבה מהווים איתות על חולי פנימי. לפיכך, הטיפול מתמקד בהחזרת האדם לבריאות - טיפול שמביא להבראה כללית של האדם, כולל היעלמותם של הסימפטומים, וזאת בניגוד לטיפול המתמקד בסימפטומים (כמו תרופות אנטי-דיכאון, אנטי-חרדה, אנטי-נדודי שינה וכו'), שלרוב מכבה שריפות ויכול לגרום להתגברות המחלה ולסימפטומים קשים יותר בהמשך.

אין במאמר זה לשלול, או להטיל דופי ברפואה הקונבנציונלית כולה. יתרונותיה עצומים בפרט בתחומי החירום, במחלות כרוניות במצבים מתקדמים, בשיטות האבחון וכו'. כמו כן, אין במאמר זה להנחות, או לאמור שיש להפסיק או לשנות מינון בתרופות כלשהן, בפרט הניטלות באופן קבוע. כל שינוי במינון או בתרופה חייב להיעשות בהתייעצות אישית ובאישור רופא בלבד.

ד"ר בועז רון הוא רופא M.D והומאופת קלאסי RCHom, המשלב את עולם הרפואה המערבית עם התפיסה ההוליסטית. מטפל במרפאת א.ד.י.ב - המרכז להומאופתיה קלאסית.

בואו לדבר על זה בפורום הומאופתיה קלאסית ובפורום התמודדות עם מצבי מתח, לחץ וחרדה.