חיסיון רפואי בראי החוק והאתיקה

(0)
לדרג

נגישות למידע בשילוב רגישות וכיבוד אוטונומיית המטופל, הם המרשם לשמירה מאוזנת על זכות המטופל לסודיות רפואית

מאת: ד"ר ורדה שלו ועו"ד שלי החנוכי

זכותו של אדם לפרטיות ולשמירה על סודותיו מעוגנת בהלכה היהודית, במקורות אתיים ובחקיקה. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע בסעיף 7 כי "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו".

הרפואה היא אחד התחומים שבהם אדם נחשף בעל כורחו ומפקיד את סודותיו ביד זולתו. בשנת 400 לפה"ס נכתבה שבועת היפוקרטס - שבועת הרופאים, ובה כמה קווי הנחיה אתיים לעוסקים במקצוע הרפואה ובהם נושא הסודיות הרפואית. הרופא נשבע: "אני מתחייב לשמור את כל המידע שהגיע לאוזניי לגבי החולים בסוד, ולא לעשות בו שימוש זדוני או להפיצו ברבים מתוך כוונה רעה". על בסיס שבועה זו נכתבה גם שבועת הרופא העברי: "שמרו אמונים לאדם שהאמין בכם, אל תגלו סודו ואל תלכו רכיל".

התיק הרפואי של המטופל מכיל מידע רב שנאסף על ידי מטפלים שונים במהלך הטיפול בו. המידע כולל היסטוריה רפואית, בדיקות מעבדה, תרופות, הרגלים (כמו עישון), היסטוריה משפחתית על מחלות ועוד. המידע הרפואי משמש את המטפלים לטיפול מיטבי במטופל. לעתים פריט מידע חסר גורם להחלטה שגויה בטיפול. מידע זמין יכול להביא תוצאות טיפול טובות יותר. אולם האם כל מטפל צריך לראות את כל המידע אודות המטופל? איך נמצא את האיזון בין הצגת המידע הדרוש לטיפול לבין שמירה על פרטיות המטופל והסודיות הרפואית שלו? איך נמנע חשיפת מידע מעיניים שאין הכרח שיצפו במידע?

הבסיס האתי לזכות לסודיות רפואית

הזכות לסודיות רפואית, שממנה נגזרת חובת השמירה על הסודיות הרפואית, היא אבן יסוד ברפואה, בהיותה הבסיס לאמון שעליו מושתתים יחסי מטפל-מטופל. השמירה על הסודיות היא תנאי הכרחי לקבלת מידע מלא ואמין מהחולה, בייחוד כשהוא חיוני לצורך קביעת האבחנה והטיפול הרפואי, והיא חיונית על מנת להבטיח שחולה יבוא לייעוץ ולטיפול רפואי מתוך ביטחון שהדברים שימסור יישמרו בסוד. כיבוד הפרטיות נגזר מן העיקרון האתי של אוטונומיית החולה. לפי עיקרון זה, לחולה הזכות להחליט מה ייעשה בגופו והזכות לקבוע את מי ובאיזו מידה לשתף בענייניו הפרטיים ובמידע הרפואי אודותיו. ואולם למרות חשיבותה, הסודיות הרפואית איננה ערך מוחלט והיא נדחית מפני שיקולים וערכים אחרים, כגון טובת החולה והמשך הטיפול הרפואי בו והגנה על הציבור.

הבסיס החוקי לזכות לסודיות הרפואית

מעבר לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הקובע כאמור את זכותו של האדם לפרטיות ולצנעת חייו, הזכות לשמירה על הסודיות הרפואית מעוגנת בחוקים נוספים במדינת ישראל ובהם חוק זכויות החולה, חוק ביטוח בריאות ממלכתי, חוק הגנת הפרטיות, כללי האתיקה הרפואית וחוקים אחרים הדנים בהיבטים השונים של מימוש הזכות. על-פי חוק זכויות החולה, כל מטפל או עובד מוסד רפואי חייבים לשמור בסוד כל מידע הנוגע למטופל שהגיע אליהם בעת מילוי תפקידם או במהלך עבודתם.

החוק אף מטיל חובה על המטפל, ובמוסד רפואי - על מנהל המוסד, לנקוט את האמצעים הדרושים כדי להבטיח שעובדים הנתונים למרותם ישמרו על סודיות העניינים המובאים לידיעתם בעת מילוי תפקידם או במהלך עבודתם.

היקפה וגבולותיה של הזכות לסודיות רפואית

לצד החובה החוקית לשמור על הסודיות הרפואית, חוק זכויות החולה קובע כמה מצבים שבהם יש רשות למטפל, למוסד רפואי או לעובד למסור מידע רפואי. במצבים אלה ראה המחוקק ערכים שמצדיקים ואף מחייבים פגיעה בערך השמירה על הסודיות הרפואית. דוגמאות: כאשר נתן המטופל את הסכמתו למסירת המידע לגורם אחר; כאשר נמסר המידע בין מטפלים לצורך טיפול במטופל; כאשר נמסר המידע למוסד רפואי לשם עיבודו, תיוקו או לדיווח על-פי דין, או כאשר חלה החובה למסור את המידע על-פי דין - הוראות חוק מפורשות המחייבות מטפל למסור מידע על המטופל (למניעת סכנה מהזולת - מחלות מסוכנות לנהיגה, חשש לאלימות; להגנה על בריאות הציבור - דיווח על מחלות מידבקות; וכן מסירת מידע לגורמים מוסמכים - משטרה, בתי משפט וכיו"ב).

גם במצבים אלה, המאפשרים למסור מידע רפואי לאחר, יש לנהוג זהירות במסירת המידע, ולעניין זה קובע חוק זכויות החולה כי "מסירת המידע לא תיעשה אלא במידה הנדרשת לצורך העניין, ותוך הימנעות מרבית מחשיפת זהותו של המטופל".

איך בכל זאת מושג האיזון - מזעור הפגיעה בחיסיון הרפואי של המטופל ובה בעת שמירה על איכות הטיפול הרפואי בו? העיקרון המנחה המקובל בעולם הוא הצגת המידע על בסיס "need to know", כלומר מידע רפואי ייחשף לכל מטפל ככל הנדרש לצורך מילוי תפקידו בלבד. יש סוגי מידע רפואי שנחשבים לרגישים יותר, כגון מידע שנקשר לסטיגמה - מידע בתחום בריאות הנפש, מידע גנטי, מידע על התמכרויות, מחלות מידבקות. מידע זה מטופל על-פי כללי שמירה על חיסיון קפדניים יותר. כל זמן שתיעוד המידע היה מקומי ובתיק רפואי ידני, קל היה לציית לעיקרון אתי חשוב זה, שכן בהפניית הרופא למטפל אחר צוין רק המידע שעל המטפל לדעת. ואולם עם התפתחות הטכנולוגיה, חשיפת המידע למטפלים נוספים קלה יחסית.

נגישות למידע, ככל הנדרש למתן רפואה טובה, בשילוב רגישות לאינטימיות המידע וכיבוד אוטונומיית המטופל בעניין חשיפת המידע לעיני מטפליו והכרה בחשיבות השמירה על הזכות לסודיות רפואית - הם המרשם לשמירה מאוזנת וראויה על זכותו של המטופל לסודיות רפואית בכלל ובעידן הטכנולוגיה המתקדמת בפרט.

הכתבה פורסמה במקור במכביתון.

בואו לדבר על זה בפורום רפואה ומשפט.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום