חדשות סרטן השד

טיפול הורמונלי במעכבי ארומטאז בחולות סרטן שד מתקדם לאחר גיל המעבר מביא לעלייה קטנה אך מובהקת בשיעור ההישרדות הכללית, בהשוואה לטיפולים הורמונליים אחרים. כמו כן, מעכבי הארומטאז גורמים פחות לקרישי דם ודימומים ואגינליים בהשוואה לטיפולים הורמונליים אחרים. התרופות המשתייכות לקבוצת מעכבי הארומטאז הן ארימידקס, ארומזין ופמרה.

מסקנות אלו עולות מתוצאותיה של סקירה שיטתית של 30 מחקרים שעסקו בטיפול בסרטן שד מתקדם והקיפו בסה"כ כ-10,000 נשים לאחר גיל המעבר.

הסקירה מופיעה בפרסום של הארגון הבינלאומי The Cochrane Collaboration, המבצע הערכות של מחקרים רפואיים. הסקירות השיטתיות של הארגון מציגות מסקנות אודות התנהלות רפואית על פי תוכן ואיכות הניסויים הרפואיים.

ג'ודי בליס מהמכון לחקר הסרטן בלונדון ושותפיה לסקירה הופתעו לגלות כמה מעט מהמחקרים הציגו מידע לגבי שיעור ההישרדות הכללית בקרב נשים שמטופלות במעכבי ארומטאז. בליס אומרת: "המידע לגבי ההישרדות היה נגיש רק לגבי מחצית ממספר הנשים".

המידע הזמין הראה כי הטיפול במעכבי ארומטאז הוריד את הסיכון למוות ב-11% בהשוואה לנשים שאינן מטופלות בתרופות אלו.

בדרך כלל, הטיפול בסרטן שד מתקדם בנשים לאחר גיל המעבר משלב ניתוח, הקרנות, כימותרפיה וטיפול הורמונלי ו/או טיפול ביולוגי. במקרים רבים, ההורמון אסטרוגן הינו גירוי לצמיחת הגידול. מעכבי הארומטאז מגבילים את ייצור האסטרוגן אצל הנשים.

טמוקסיפן ופרוגסטין הינם טיפולים נוספים המשפיעים על האסטרוגן. טמוקסיפן הינו הטיפול ההורמונלי הנפוץ בסרטן שד מתקדם; אולם, הוא יכול לגרום לקרישי דם ולתופעות לוואי נדירות אך חמורות אחרות.

לדברי ג'. בליס, בניסויים שנסקרו נמצאו מעט מאוד נתונים מהימנים המשווים בין שלושת מעכבי הארומטאז לבין עצמם מבחינת היעילות. "קידום תרופה מסויימת על-פני אחרת אינו מבוסס על ממצאים, ויש להימנע ממנו".

באופן כללי, נשים שטופלו במעכבי ארומטאז היו בעלות סיכוי שווה לחוות גלי חום כמו נשים שטופלו בטמוקסיפן. אולם הן דיווחו יותר על בחילות, הקאות ושלשולים בהשוואה לחולות המקבלות פרוגסטין (מגסטרול אצטאט) ובמידה פחותה בהשוואה לחולות המקבלות טמוקסיפן.

אצל חולות המטופלות במעכבי ארומטאז היה סיכון נמוך יותר לדימומים ואגינליים וקרישי דם בהשוואה לחולות המטופלות בתרופות הורמונליות אחרות.

ברוב המחקרים נצפו קשיים בניתוח הנתונים על בטיחות התרופות, אומרת בליס: "התמונה לא עיקבית בשל איכות ירודה של דיווחים מנוגדים ונקודות סיום שונות".

יחד עם זאת, "הסקירה מאשרת יתרונות טיפוליים קלים אך ממשיים למעכבי הארומטאז במגוון הקשרים קליניים", מציינת בליס.

הד"ר אדית פרז, אונקולוגית שאינה קשורה למחקר זה, מהתוכנית הרב-תחומית לסרטן השד במרפאת מאיו בפלורידה אומרת: "תוצאות הסקירה אינן מפתיעות. אלו הן תרופות טובות בעלות השלכות חיוביות על חיי חולות סרטן השד".

פרז מאמינה שמעכבי ארומטאז הינם הבחירה הראשונה בתרופות לטיפול הורמונלי בסרטן שד אצל נשים לאחר גיל המעבר. "הן מעט יותר יעילות בהשוואה לטמוקסיפן, וגורמות לשיעור הרבה יותר נמוך של קרישי דם ברגליים ובריאות. מעכבי הארומטאז כמעט ואינם גורמים לסרטן הרחם, בניגוד לטמוקסיפן".

מצד שני, מוסיפה פרז מעכבי הארומטאז עלולים לגרום לכאבי מפרקים ואף להידלדלות העצם. "אנו ממליצים לחולות לבצע בדיקה לצפיפות העצם לפני תחילת השימוש בתרופות. ככל הנראה לא אמליץ על מעכבי ארומטאז לחולות עם אוסטיאופורוזיס מתקדם".

ממחקר חדש עולה כי סריקת MRI יעילה יותר לגילוי סרטן השד בקרב נשים בסיכון גנטי או משפחתי גבוה למחלה בהשוואה לממוגרפיה ולאולטרה-סאונד.

על פי תוצאות הביניים של מחקר HIBCRIT, עליהן מדווחים ד"ר פ. סארדאנלי ועמיתיו בכתב העת Radiology, הוספת בדיקת ה-MRI למערך הסריקות בקרב נשים בסיכון גבוה מאפשרת איתור גידולים שלא נתגלו בדרכים אחרות.

במחקר נבחנו תוצאות בדיקותיהן של 278 נשים, שהיו נשאיות של המוטציה BRCA1 או BRCA2, קרובות מדרגה ראשונה של נשאיות, או בעלות היסטוריה משפחתית בולטת של סרטן השד או השחלה.

כל הנשים עברו בדיקה קלינית, ממוגרפיה, אולטרה-סאונד ו-MRI בהזרקת חומר ניגוד. סרטן השד התגלה בקרב 18 מהנשים, כאשר אצל שש מהן (33%) התגלתה המחלה רק באמצעות סריקת MRI, בעוד ששלושת אמצעי הבדיקה האחרים הראו תוצאה שלילית.

המחקר מאשר, אם כן, את תפקיד ה-MRI באיתור סרטן השד בקרב נשאיות בסיכון גבוה. יחד עם זאת, החוקרים מדגישים כי מסקנה זו אינה תקפה לגבי נשים בסיכון ממוצע לחלות במחלה. לדברי ד"ר סארדאנלי, "ה-MRI יכול להיחשב לאמצעי סריקה רק לנשים בסיכון גבוה".

לתקציר המאמר בכתב העת: Radiology 2007: 242.

בואו לדבר על זה בפורום סרטן השד.