חדשות סרטן השד

מחקר חדש מצביע על עלייה של 500% במספר חולות סרטן השד במגזר הערבי בהשוואה למספר החולות באוכלוסיה זו לפני כארבעה עשורים.

המחקר נערך על ידי ד"ר ג'אמל זידאן, מנהל המחלקה האונקולוגית במרכז רפואי זיו בצפת ומרצה בטכניון בחיפה. בהרצאה ביום עיון במרכז הרפואי זיו, אמר ד"ר זידאן כי שכיחות סרטן השד בקרב נשים ערביות לפני ארבעים שנה היתה מהנמוכות בעולם, ומאז החלה לעלות בצורה חדה.

על פי מחקרו, בשנת 1968 נתגלו כ-70 מקרים של סרטן השד בכל 100 אלף נשים יהודיות, לעומת 9 מקרים של סרטן השד בכל 100 אלף נשים ערביות. כיום, לעומת זאת, מתגלים בכל שנה 87 מקרים של חולות חדשות לכל 100 אלף נשים יהודיות, ו-44 מקרים של נשים ערביות חולות בכל 100 אלף נשים. מדובר בעלייה של כ-500% בקרב חולות במגזר הערבי, לעומת עלייה של כ-24% בקרב חולות במגזר היהודי.

ד"ר זידאן ציין, כי מרכיבים וגורמים רבים בדפוסי החיים של המגזר הערבי שהשתנו עם השנים, הינם בעלי השפעה ישירה על העליה במקרי סרטן השד. ככל שעולה רמת החיים, כך עולה שכיחות מקרי סרטן השד: עליה בצריכת מזון מהחי ומזון משומר ומעובד ופחות מוצרים טבעיים, תוך צריכת קלוריות גבוהה. בעבר, עבדה האישה הערביה עבודה פיסית בשדות ונדרשה לפעילויות גופניות מאומצות. בשנים האחרונות ניכר מעבר לדפוסי חיים עירוניים נוחים.

עוד הוסיף ד"ר זידאן, כי העובדה שהנשים נישאות ויולדות בגיל מאוחר יותר מגדילה את הסיכון שלהן לחלות במחלה. גם ממוצע הילודה למשפחה ירד: לפני כ-50 שנה עמד הממוצע על תשעה ילדים למשפחה, וכיום עומד הממוצע על שלושה-ארבע ילדים למשפחה. מחקרים שונים מראים, כי סרטן השד שכיח יותר אצל נשים שילדו פחות ילדים. נשים ערביות גם נוטות להניק פחות מבעבר, ולהנקה לאורך זמן תפקיד משמעותי בהגנה מפני סרטן השד.

בנוסף, נמצא כי בשנים האחרונות החלו נשים ערביות להשתמש בהורמונים, לרבות הגלולה למניעת הריון ותרופות המונעות בריחת סידן, אשר מגבירות את הסיכון לחלות בסרטן השד. מרכיבים אלו לא היו קיימים במגזר הערבי בעבר.

מחקר חדש טוען כי הירידה המפתיעה בשכיחות סרטן השד בארה"ב, בפרט בקרב נשים מעל גיל 50, קשורה בירידה שחלו לאחרונה בשימוש בטיפול הורמונלי חלופי (HRT) להקלת תסמיני גיל המעבר.

המחקר, שהוצג בכנס סן אנטוניו (טקסס) לסרטן השד בדצמבר 2006, הציגו החוקרים ירידה של 7% בשיעור היארעות המחלה בארה"ב בשנת 2003, ירידה דרמטית שלא נצפתה באף שנה עד כה. להערכת החוקר הראשי, ד"ר פ. ראבדין ממרכז הסרטן מ.ד. אנדרסון ביוסטון, טקסס, נראה כי התופעה קשורה בירידה בשימוש בטיפול הורמונלי חלופי, אם כי לא ניתן להסיק זאת ישירות מהנתונים.

על פי המחקר, שהתבסס על נתוני תחלואה בתשעה אזורים בארה"ב, שכיחות התחלואה בסרטן השד בשנים שקדמו ל-2003 התאפיינה בעליה שנתית של 1.7% בשנים 1990-1998, ובירידה שנתית של 1% בשנים 1998-2003.

הירידה המשמעותית של 7% בשנת 2003 היתה ניכרת יותר במקרים של גידולים פולשניים חיוביים לאסטרוגן, מאשר בגידולים שליליים להורמון זה (ירידה של 8% מול 4%). בקרב קבוצת הגיל 50-69 הבדל זה אף הקצין (12% מול 4%). ידוע כי גידולים חיוביים לאסטרוגן מפסיקים את צמיחתם כאשר בהיעדר אסטרוגן.

להערכת ד"ר ראבדין, מחצית מהנשים מעל גיל 50 בארה"ב שנטלו טיפול הורמונלי חלופי הפסיקו את הטיפול בשלהי 2002 בעקבות פרסום תוצאות מחקר גדול בנושא. מחקר זה, שכונה "יוזמת בריאות האישה", הקיף למעלה מ-16,000 נשים מגיל 50 ומעלה שהשתמשו בטיפול הורמונלי חלופי, ומצא שהשילוב של אסטרוגן ופרוגסטין מגדיל באופן משמעותי את הסיכון לחלות בסרטן שד פולשני.

למסקנות דומות למחקר בראשות ד"ר ראבדין הגיעו גם מדענים אחרים, שפירסמו לאחרונה את ממצאיהם בכתב העת Journal of Clinical Oncology. על פי מחקר זה, היקף השימוש בטיפול הורמונלי חלופי ירד ב-68% בין השנים 2001-2003. זמן קצר לאחר מכן נצפתה ירידה של כ-10% בהיארעות סרטן השד. הירידה התמידה גם במהלך שנת 2004, כך שלדעת החוקרים לא מדובר בתופעה מקרית.

לאור מחקרים אלו על הקשר בין סרטן שד לטיפול הורמונלי חלופי, מביעים רופאים בארה"ב דאגה כי נשים שבאמת זקוקות לטיפול הורמונלי חלופי בשל תסמינים קיצוניים של גיל המעבר עלולות להימנע מהטיפול.

ע"פ ספר שהתפרסם לאחרונה, פרי עטה של ד"ר ג'. מנסון, מומחית לבריאות האישה, נשים המתמודדות עם הדילמה צריכות לשאול את עצמן: האם אני כבר בסיכון למחלת לב, קרישי דם או סרטן השד, כך שהטיפול ההורמונלי אינו מתאים לי? האם תסמיני גיל המעבר אכן משבשים את חיי?

בכל מקרה, היא מציעה לצמצם את הסיכון הכרוך בטיפול ההורמונלי החלופי באמצעים הבאים: נטילת המינון הנמוך ביותר למשך הזמן הקצר ביותר (שנתיים-שלוש אם ניתן). אפשר להגדיל בהדרגה את המינון אם התסמינים אינם פוחתים; אין ליטול הורמונים כמניעה למחלות לב; אין ליטול אסטרוגן ללא פרוגסטין, היות והדבר עלול לגרום לסרטן הרחם; יש לנסות להוריד את המינון מידי פעם, עד להפסקתו. חשוב להימנע מהמשכת הטיפול למשך שנים רבות.

מחקר בשלב III מצא כי הטיפול בפסלודקס (Fulvestrant) יכול להוות אלטרנטיבה יעילה ובטוחה לטיפול בתרופה מעכבת הארומטאז ארומזין (Exemestane) עבור חולות סרטן שד מתקדם לאחר גיל המעבר. המדובר בחולות בעלות קולטנים חיוביים להורמונים, שמחלתן התקדמה או חזרה למרות טיפול קודם במעכבי ארומטאז לא-סטרואידים.

תוצאות המחקר, בראשותו של ד"ר ו. גארדישר מאוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקאגו הוצגו במהלך הכנס השנתי ה-29 לסרטן השד, שנערך בסן אנטוניו, טקסס, בדצמבר 2006. המחקר הקיף 690 חולות. כ-60% מהמשתתפות קיבלו לפחות שני טיפולים אנדוקריניים קודם לכן.

לדברי החוקרים, לא נצפה הבדל משמעותי ביעילות התרופות, ואף לא במידת רעילותן ובתופעות הלוואי שלהן. דבר זה מאפשר לחולות את הבחירה, על פי נוחותן, בין פסלודקס, הניתנת כזריקה, לארומזין, הניתנת דרך הפה. "בסופו של דבר, אלו שתי תרופות בטוחות ויעילות עבור חולות סרטן שד גרורתי, בודאי בהשוואה לטיפולים כימותרפיים", סיכם ד"ר גארדישר.

בואו לדבר על זה בפורום סרטן השד.