דלקת מפרקים שגרונית

דלקת מפרקים ש?גרונית [Rheumatoid Arthritis-RA] היא מחלה אוטואימונית, המאופיינת על ידי דלקת בקרום העוטף את המפרק מצידו הפנימי. התהליך הדלקתי גורם לכאב, נוקשות, נפיחות, הגבלה בתנועה ושינוי בצורת המפרק ותפקודו. המפרקים המעורבים הם מפרקי הידיים, הרגליים, המרפקים, הברכיים והצוואר. כמו כן, ישנם תסמינים גופניים כלליים, כגון עייפות וחולשה. במקרים חמורים יותר המחלה יכולה לערב מערכות נוספות ולפגוע בעיניים, בריאות, בכלי הדם ובאיברים נוספים. המחלה בעלת אופי מתקדם, והנזק המצטבר הינו בלתי הפיך, ומוביל לאובדן ניידות ולנכות.

דלקת מפרקים שגרונית ודלקת מפרקים ניוונית הן שתי מחלות שונות. דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה אוטואימונית, בה המערכת החיסונית של הגוף תוקפת את התאים הבריאים בגוף, תוצאות המחלה הן נזק למפרק ודלקת כרונית. לעומתה, דלקת מפרקים ניוונית נובעת מתהליכי בלאי ושחיקה ונפוצה יותר בגיל מבוגר.

דלקת מפרקים שגרונית היא אחת מהצורות הנפוצות ביותר של מחלה אוטואימונית. היא פוגעת ביותר מ-21 מיליון אנשים ברחבי העולם. הגורם המדויק למחלה אינו ידוע, ונכון להיום, אין מרפא למחלה. כיום ידוע כי אנשים עם דלקת מפרקים שגרונית מתחילים לסבול מנזק מבני במפרק כבר בשלבים מוקדמים של המחלה, עוד לפני השינויים הגלויים לעין, כגון עיוות המפרק. במהלך השנתיים הראשונות,כ- 70% מהחולים במחלה כבר מדגימים הרס מבני בצילומי רנטגן, כך שבלימת התקדמות המחלה ומניעת הנזק המבני הינם מטרה מרכזית של הטיפול.

ההשפעות של דלקת מפרקים שגרונית הינן רחבות טווח. תוחלת החיים הממוצעת של חולה במחלה קצרה בשלוש עד שבע שנים.

הקרן לדלקת מפרקים ניוונית ביצעה סקר על מנת להעריך את השפעת הטיפולים הזמינים כיום על איכות החיים. 500 חולים השתתפו בסקר וממנו עולה כי על אף החידושים הטיפוליים המענה הטיפולי הניתן אינו מלא, ועדיין איכות חיי החולים נפגמת כתוצאה מתסמיני המחלה. שליש מהמשתתפים הביע דאגה מכך שדלקת מפרקים שגרונית מורידה את רמת השליטה בעתידם וכמעט חצי מהמשתתפים היו מודאגים מכך שלא יוכלו לטפל במשפחתם.

כחצי מהמשתתפים היו מודאגים מכך שלא יהיו מסוגלים לטפל בעצמם, והביעו חשש שיהיו משותקים או מעוותים.דאגות נוספות כללו אי-יכולת להשתתף בפעילויות האהובות עליהם ובתחביביהם, להמשיך לעבוד וגם לשמור על משקל בריא.

רוב החולים מצאו כי הם ממשיכים לחוות סימפטומים על בסיס יומי המונעים פעילות גופנית, כאשר שני שליש מהם דירגו את איכות חייהם כבינונית או גרועה.

כשם שהמחלה משפיעה על החולה, ישנה השפעה כספית משמעותית על הכלכלה הארצית הנובעת מאשפוזים בבית חולים, עלויות של טיפול רפואי ואובדן יצרנות. דלקת מפרקים שגרונית היא הגורם ליותר מ-9 מיליון ביקורים בבתי חולים, בבריטניה, מדי שנה, ולכחצי מיליון אשפוזים, מדי שנה, בארה"ב בלבד.

קיימים מספר טיפולים הזמינים כיום לטיפול במחלה . חלקם מטפלים בתסמיניה בלבד, ואילו אחרים מיועדים לשנות את מהלך המחלה.

תרופות אנטי-דלקתיות שאינן סטרואידים (NSAIDs): תרופות אלו מטפלות בסימנים ובסימפטומים של המחלה, כמו שיכוך כאב, הפחתת נפיחות ודלקת, אך לא משנות את מהלך המחלה או מאטות את התקדמות הנזק המבני במפרק.

תרופות ממשפחת הסטרואידים: סטרואידים הינם בעלי פעילות אנטי דלקתית כללית.למרות יעילותן, שימוש ארוך טווח בתרופות אלו מלווה בתופעות לוואי כגון היפרגליקמיה, אוסטאופורוזיס, יתר לחץ דם, השמנה, קטרקט, בעיות שינה, נטייה לזיהומים, ועוד,ועל כן שימושן מוגבל.

תרופות אנטי ראומטיות מסורתיות (DMARD'S): תרופות אלו יעילות כנגד תסמיני המחלה ואף מעכבות את התקדמותה.עם זאת כשליש מהחולים לא יגיבו לתרופות אלו או יסבלו תופעות לוואי שונות כתוצאה מהן. לרוב, משתמשים בטיפולים אלו בשילוב זה עם זה, או בשילוב עם תרופות ביולוגיות מסוימות על מנת לשפר את התגובה.

טיפולים ביולוגים: טיפולים שיוצרו בהנדסה גנטית המתמקדים בחלבונים ספציפיים במערכת החיסונית המעוררים תגובה דלקתית וקרויים ציטוקינים. דוגמאות לציטוקינים ספציפיים בהם מתמקדים טיפולים ביולוגיים כוללים TNF; (גורם נמק אלפא) ואינטרלאוקין- 1 (IL-1).

לכתבה על מבטרה - תרופה המטפלת בדלקת מפרקים שגרונית - לחצו כאן.