טובים השניים מן האחד?

מידי שנה פוקדים את כיתות א' אלפי תלמידים נרגשים, ביניהם כאלה שעלו לישראל לא מכבר, כאשר חלקם אף אינם בקיאים בשפה העברית. במהלך שנת 2004 עלו לכיתה א' כ-4,500 ילדי עולים שהיוו כ-3% מסך העולים, כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. כמחצית מהם הינם ילידי בריה"מ לשעבר, 750 ילידי ארה"ב וכ-500 ילידי אתיופיה.

השאלה המטרידה הורים רבים שהינם עולים חדשים היא כיצד לנהוג עם הילד בהגיעו לבית הספר? האם לדרבן אותו לדבר עברית בלבד על מנת שישתלב? או לחלופין לחזק את השימוש בשפת האם בכדי שלא ישכח את שורשיו?

לדברי ד"ר ענת סטבנס, ראש המסלול לאנגלית ומומחית בהתפתחות רב לשונית מהמכללה האקדמית בית ברל, השפה המדוברת בבית הינה חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מזהותו של הילד. ממחקרים חדשים שהוצגו בכנס בינלאומי בטורונטו השנה, עולה כי התפתחות דו לשונית החל מגיל צעיר אינה מזיקה לילדים, לא מבחינה קוגניטיבית ולא מבחינה לשונית. מעבר לכך, המחקרים מראים כי בטווח הארוך אותם ילדים יוצאים נשכרים מהעובדה כי הינם דוברי שתי שפות, והם בעלי יכולות לשוניות, אנליטיות וקוגניטיביות טובות יותר.

ישראל היא מדינת הגירה צעירה מאוד, כך שלעיתים קרובות רוב ילדי העולים הם דור ראשון או שני של עולים ובסופו של דבר, הם אלה שבונים את הזהות הישראלית.

ההורה, שכביכול עולה יחד עם הילד לכיתה א', יכול להיות מעורב עד רמה מסוימת. תקשורת גלויה ושותפות בין הורה לילדו מהווה אומדן עבור ההורה להתפתחות הרגשית, החברתית והקוגניטיבית של ילדו. כל זאת, תוך שימור הזהות של הילד, של ההורה ושל הקהילה שלו. תפקיד ההורה אינו לקחת את מקום המורה, הפסיכולוג, המאבחן וכו', אלא להיות להעניק תמיכה, חום והעצמה מסוג שונה.

לדברי ד"ר סטבנס, על ילדים בכלל וילדים רב לשוניים בפרט להיות חשופים ככל האפשר - הן במערכת חינוך פורמלית ובמערכות חוץ בית ספריות - להזדמנויות עשייה רבות ומגוונות. ילדים מטבעם אינם מבקשים מאיש "רשות" ללמוד. לכן חשיפת הילד לידע מייצרת אין ספור הזדמנויות לשאול שאלות ולחפש פתרונות לבעיות ובאופן טבעי מתחיל תהליך של למידה שבו ל"דרך" יש תרומה לא פחותה מל"יעד".

על מנת לסייע לילד לעבור את השנה הראשונה בבית-הספר בקלות יחסית, כאשר על כתפיו נטל למידת שפה שנייה במקביל ללמידה של חומר חדש הנלמד בכיתה, מומלץ לחשוף אותו לתרבות ולשפה החדשה באמצעות גיוון סביבה לשונית.

ד"ר סטבנס מוסיפה כי למערכות חינוך יש תכניות מובנות, מדדים וסטנדרטים, וחומרי לימוד קונפורמסטים. אך מחוץ לכותלי ביה"ס יש מרחב עשייה רחב שבו ניתן לפעול בדרכים שונות ולעסוק בתכנים אחרים. לצערנו, אין נוסחת פלא אוניברסלית אשר נותנת מענה שווה לכל, ואוי לנו לשאוף לדבר כזה.

לכל הורה הזכות לתקשר ולפעול עם ילדו בכלים הלשוניים והתרבותיים בהם הוא מרגיש הכי נוח. ההורה בוחר להשתמש בשפה בה הוא מרגיש טוב, נוח, טבעי ו"רגיש" יותר. לפעמים זו שפת אמו, לפעמים זו השפה החדשה ולפעמים השילוב ביניהן. השפה או השפות הנבחרות לתקשורת בין הורה ילד תורמות לא רק לקשר ביניהם, אלא גם לזהות של כל אחד מהם.

ד"ר דליה כהנא אמיתי, מרצה במסלול לאנגלית ומומחית בהתפתחות שפה ראשונה במכללת בית ברל, טוענת כי עם כניסת הילדים לביה"ס, הורים צריכים לפתח אצל הילד כישורי התמודדות תוך הקשבה, דיאלוג אמיתי, ועידוד לחשיבה עצמאית של הילד. לדוגמא, אם הילד שואל "מה זה?" לא לענות לו ישירות, אלא לשאול אותו שאלות שיכוונו אותו לפיתרון על ידי חשיבה עצמאית.

בואו לדבר על זה בפורום יחסי הורים ילדים.