הפרעות שינה בגיל ההתבגרות

עקבו אחרינו ב

קיצור משך השינה במתבגרים וסיבוכיו

אף שנצפה במחקרים שונים כי מתבגרים זקוקים ל-10-9 שעות שינה בלילה, דפוס השינה של מתבגרים רבים מאופיין בחסך שינה מצטבר. אחת התוצאות של קיצור משך השינה במתבגרים היא ישנוניות יומית הגורמת להירדמות בשיעורים ולירידה בביצועים בבית הספר, בעיקר ירידה בריכוז.

באחד המחקרים נמצא שהתלמידים עם הציונים הגבוהים בכיתה דיווחו על משך שינה ארוך יותר ועל שעת הליכה לישון מוקדמת יותר, לעומת חבריהם לכיתה עם הציונים הנמוכים יותר. תלמידים שישנו שינה איכותית יותר נהנו מהערכה עצמית גבוהה יותר כתלמידים וממוטיבציה גבוהה יותר בלימודים. קיצור משך השינה והפרעות שינה בגיל ההתבגרות גורמים לירידה במצב הרוח עד דיכאון. אולם חשוב לזכור שמערכת היחסים בין ישנוניות יומית לדיכאון במתבגרים מורכבת. קיימת שכיחות גבוהה של תלונות בנושא השינה, בעיקר בקשיי הירדמות (אינסומניה), בקרב מתבגרים שלוקים בדיכאון. השפעות הדדיות אלה יכולות להעצים את ההשפעה של כל אחת מההפרעות הללו על התפקוד היומי והחברתי של המתבגר.

תאונות דרכים: תאונות דרכים הן אחד הגורמים העיקריים למוות בקרב מתבגרים, והגורם השכיח ביותר לתאונות אלה הוא הירדמות הנהג. גורם נוסף הוא שתיית אלכוהול. אחד הסיבוכים המסוכנים של מיעוט שעות השינה במתבגרים הוא גידול הסיכוי להירדם בזמן הנהיגה והתוצאה - גידול הסיכון לתאונות דרכים.

סיבות נוספות לישנוניות יומית במתבגרים

חשוב לזכור שקיימות הפרעות שינה ראשוניות בגיל ההתבגרות שעלולות לגרום לישנוניות יומית, וקיים קושי להבדיל בינן ובין קיצור זמן השינה על רקע הרגלי שינה בלתי נכונים ("היגיינת שינה" ירודה).

תסמונת השעון הביולוגי הדחוי (Delayed Sleep Phase Syndrome) היא הסיבה העיקרית לקשיי הירדמות במתבגרים. זוהי הפרעה בסנכרון (התאמה) בין השעון הביולוגי הפנימי, שממוקם במוח, לבין השעון החיצוני. התלונה העיקרית היא קשיי הירדמות וקשיי השכמה בזמנים ה"מקובלים". מתבגרים אלה מעדיפים ללכת לישון בשעות 6:00-2:00 ולהתעורר ב-13:00-10:00. מבנה השינה שלהם תקין לחלוטין. הם נוטים לאח?ר או להיעדר לעתים קרובות מבית הספר, או להירדם בשעות הראשונות ללימודים, ולכן יש הידרדרות בלימודים וירידה בציונים ותלונות מצד בית הספר על הפרעות התנהגות.

הפרעות נשימה בשינה: בהפרעה זו נחסמות דרכי האוויר העליונות בזמן השינה, מה שגורם להפסקות נשימה חוזרות ונשנות, לירידה ברמת החמצן בדם, צבירת דו-תחמוצת הפחמן וקיטוע השינה. בעבר הלא-רחוק הסיבה העיקרית להפרעה זו בשנתם של המתבגרים הייתה כמו זו שבילדים, כלומר הגדלת הרקמה הלימפתית (שקדים ואדנואידים).

בשנים האחרונות, עם מגפת ההשמנה, גדל שיעור המתבגרים שלוקים בהפרעה זו על רקע השמנה. תסמין ההפרעה העיקרי הוא נחירות או רעש נשימתי בשינה. לאבחנה נדרשת בדיקה במעבדת שינה, והטיפול כולל הסרה בניתוח של הרקמה הלימפתית המוגדלת, הפחתה במשקל במקרי השמנת יתר או טיפול ב-CPAP (מסכה עם לחץ אוויר חיובי).

השפעת תרופות, אלכוהול או קפאין: יש תרופות שעלולות לגרום להפרעות שינה, לדוגמה תרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, בדיכאון ובאלרגיה. גם לשתיית אלכוהול ומשקאות עתירי קפאין יש השפעה שלילית על משך השינה ואיכותה. נרקולפסיה ותסמונות ישנוניות יתר אחרות הן סיבות חשובות נוספות לישנוניות יומית בגיל ההתבגרות, ולא נעמוד עליהן בסקירה זו.

ד"ר ריבי טאומן - רופאה בכירה במרכז להפרעות שינה, בי"ח לילדים "דנה", המרכז הרפואי תל אביב.

המאמר פורסם במקור במכביתון, ספטמבר 2006.

בואו לדבר על זה בפורום רפואת ילדים ובפורום רפואה משלימה לתינוקות, ילדים ונוער.