אלרגיה לבעלי...
מעת לעת אני שומע סיפורים אישיים מעניינים ומרתקים מפיהם של מטופלי - אולי בגלל הסיבה שתוכנם נגלה לעיני תרתי משמע!
פעם ועוד פעם יושב האדם מולי, בין אם הוא בוגר/ת או בראשית חייו, ומספר אודות חייו בראי הבעיה עליה הוא מתלונן. לעיתים יכולתי אפילו להשמיט את פס הקול מהסרט שמגולל לפני נער עם בעיות עיכול קשות עם רגישות חריפה לחלב, או ילד הסובל מהתקפי אסטמה בשנת הלילה.
אנו מציגים על בימת חיינו ומביימים את המציאות על פי תפיסת חיינו והאירועים שעצבו אותם לאורך הזמן. ההתאמה המלאה בין סיפור חיינו לתלונות, עימן אנו באים, שרובן גופניות במקרים רבים, משקפת אולי את הסימביוזה המוחלטת בין גוף לנפש. אנו יודעים שניתן גם לומר כי הגוף הוא ראי הנפש. אם כך, אין הנסתר אלא גלוי וברור לעין כל, אם רק השכלנו או הורגלנו לקרוא את סימני הגוף - שפתו של הטבע!
אישה בגיל הפוריות המאוחר הגיעה אלי כשהיא סובלת מתפרחת חריפה, שהתבטאה בהופעתן של מעין "כוויות" על עור הפנים בדמות שלפוחיות על שטחים רחבים. תפרחת זו דעכה מעט, אלא שהתפשטה אל הרגליים בצורת פצעים מרובים וקטנטנים שגירדו מאוד. לבסוף נותרו נגעי עור מתקלפים ומגרדים מאוד. השוקיים וכפות הרגליים נראו במצב אסתטי נוראי והעידו על גירוי רב, שאילץ פעמים רבות לגרד עד זוב דם.
טיפול אנטי-אלרגי לא הועיל במיוחד הפעם, למרות שבשנה הקודמת סייע לסיים את ההתקף תוך זמן קצר יותר. בהתקף הקודם לא היו סימנים על הפנים והגרד לא היה נורא כל כך. האישה הוסיפה פרט מעניין: לפני כל חג היא תמיד יצאה מאיזון. לאחר שבררתי באיזה מתח היא מצויה סביב עונת החגים, השיבה כי הוא נוגע ליחסיה עם בעלה.
כאישה נשואה וברוכת ילדים מצאה עצמה מתוסכלת עד מאוד לנוכח חוסר הפרגון מצד אבי ילדיה. "אני מרגישה שהוא אף פעם לא מרוצה ממני - מרגישה כמו אפס", הוסיפה באנחה ארוכה, כאשר דמעות זולגות בזוויות עיניה. "כל השנים חשבתי שמשהו לא בסדר איתי, כי תמיד היה לו מה לומר על איך שאני מתלבשת או מתנהגת, לאן אני הולכת ומה אני עושה", הוסיפה בעצב רב.
כאשר ניסתה לברוח לשינה, החלו לרוץ במוחה מחשבות רבות ומטרידות. "אני מרגישה במעין בית סוהר, כאילו שאין לי רצון משל עצמי...", אמרה. לפתע התחוור לה כיצד חייה חולפים. לפני שנים רבות העזה לצאת מהבית ולבקש את עצמאותה בכל מחיר. היא השלימה לימודי הוראה ועבדה בחינוך, לקחה שיעורי נהיגה להם לא הסכים בעלה. לדבריה, השינוי עורר מחלוקת גדולה מאוד ביניהם, אך זו הייתה אולי הפעם הראשונה בה היא חשה כי ניתנה לה הבחירה החופשית.
חלפו מספר שנים אשר התנהלו על מים רגועים יותר, אם כי ניכר היה כי שורר מתח בבית ו"השתיקות" הן ארוכות. "אני מרגישה כי בזמן ריב עם בעלי, עלי לרצות כל העת", העירה. "אני זקוקה כל הזמן לאישור שאני בסדר", השיבה כאשר ביקשתי לדעת מדוע אדם בוחר לבטל עצמו עד כדי כך.
קבלה של עצמנו הינה אישור לכך שאנו "בסדר". אנו מסוגלים לאהוב את עצמנו ויכולים להיות נאהבים ע"י אחרים, אך אין זה התנאי לאושרנו. קבלה של עצמנו מעניקה לנו בטחון ויציבות פנימית. בטחון זה הינו העצמאות לבחור באופן חופשי מה נכון לנו וכיצד נרצה לנהוג בחיינו. ההזדקקות לאישור נוטלת מידינו את העצמאות וחופש הבחירה, היא שומטת את הקרקע מתחת לרגליים והופכת את האדם לתלותי וחסר הגנה. אדם יציב ובטוח אומרים עליו שהוא "עומד על רגליו". במקרה שתיארתי, רגליה של האישה כשלו לשרת יותר את רצונה ובחירתה להיות מאושרת. על כן הם אלה שלקו בנגע העור יותר מכל איבר אחר בגוף. התפרצות התפרחת דמוית כוויות על הפנים הייתה מלווה בתחושת בעירה, אשר שקפה את קצפה וחמתה של האישה על עצמה עוד יותר.
תרגיל קצר ומעניין יהיה לה ולכל אחד מאיתנו לערוך רשימה של הדברים שהיינו רוצים לממש או להגשים בחיינו ולא השכלנו עד כה למצותם בגלל היותנו תלויים באחרים.
חשוב לזכור: הרצון הוא ראשית מהותנו, ממנו נמשכים החיים עד לתאים הזעירים והרבים בגופנו.
להערות והארות: [email protected]
