המתת חסד - בעד ונגד, מאמר חמישי בסדרה

(1)
לדרג

והפעם - "מירב האושר לרוב בני האדם"; המתת חסד והפן התועלתני - כלכלי - איך מכמתים מוות?

מאת: רחלי דדוש, בוגרת ביה"ס למשפטים, מכללת נתניה

למאמר הראשון בסדרה: הזכות למות בכבוד
למאמר השני בסדרה: מה בין אקטיביות ופסיביות?
למאמר השלישי בסדרה: כן או לא?
למאמר הרביעי בסדרה: הפן המוסרי

העקרון המנחה הוא "מירב האושר למירב בני האדם" (רדיקליזם חופשי או בנתמיזם ) ו"עקרון האושר היותר גדול" .

לתועלתנות משקל נכבד בכל הקשור להמתת חסד. תמיד יש לקחת בחשבון אלמנטים שונים המייצגים את הכאב, הסבל והיסורים של החולה ובני משפחתו והאפשרות להמעיט בהם ככל האפשר.

כשנוגע העניין להמתת חסד, תמיד יעלו שאלות שונות ומרובות לאשר מי יצא מאושר מן האקט? (עד כמה שאפשר, כמובן), לכמה הוא יועיל לעומת כמות הנזק האפשרית. השיקולים יתבצעו באופן הגיוני גרידא, ממש כמו חישוב מתמטי. היות וכך נוח ביותר לחשב תועלתנות, מהר מאוד מיתרגמת התועלתנות ומרודדת לפן הכלכלי משום שפן זה הינו מדיד ביותר וניתן לאמדו ולכמתו בכסף.

לפן הכלכלי משמעות קשה מאוד בנושא המתת חסד. פן זה מגדיר את השימוש במשאבים יקרים בחולה סופני כבלתי יעיל מול האפשרות שישמש חולה אשר יש לו תקווה ולו יביאו תועלת "אמיתית".
באופן הגיוני, משאבים כלכליים המושקעים בחולים חשוכי מרפא (בין אם ממחלה קשה ובין אם מזקנה), יועילו מן הסתם הרבה יותר בחולים אשר יש תקווה להצילם. כמו כן במקרים רבים, אותם חולים סופניים חשוכי מרפא או לחילופין קשישים, הטיפול התומך בהם עד יום מותם הטבעי הינו יקר עד מאוד ומהווה נטל כבד על התנהלות מערכת הבריאות ולפיכך בסופו של יום, נופל הנטל בטיפול בהם, כנטל על החברה כולה. עלי להזהר בדברי שכן
אל להסיק מכך שדעתי היא שאין לטפל בזקנים סיעודיים למשל, משום שהם כבר לא יצעירו ויתרמו עוד לחברה.
נהפוך הוא! אני פשוט חושבת ומאמינה שזכותו של אדם להחליט בבוא היום אם להאריך את סבלו וחייו באמצעים מלאכותיים או שמא להניח בידיו את הבחירה למות בכבוד ובכמה שפחות יסורים מתמשכים.

השלכת עקרון מיקסום העושר על סוגיית המתת החסד מוביל למסקנה כי כאשר יבקש החולה הסופני את נפשו למות, לבטח תעריך המשפחה את המשאבים המשמשים להארכת חייו במחיר גבוה יותר. כמו כן, יש להניח כי חולה הזקוק למכשירים על מנת להחלים יהיה מוכן להעריכם אף מעבר למה שהעריכה משפחתו.

לפיכך, על פי עקרון זה, עת רוצה החולה הסופני במותו, יש לאפשר זאת ולהעביר את המשאבים לחולה אחר או למשפחה. בדרך עקיפה ניתן לגרוס כי עקרון זה תומך בהמתת חסד.

עיקרון מיקסום העושר יכול להוביל למצב בלתי נסבל בו יוכלו העשירים לנצל את עיקרה של הקדמה הרפואית על חשבונם של אחרים. כך יוכלו מי שיש לו אמצעים מתאימים, לקנות את השימוש במכונות הנשמה ומכונות הזנה. הפן הכלכלי יכול לשפוך אור על המתת חסד. אין ספק כי החולה הסופני נזקק למשאבים רבים בהגיעו למצב סופני. אם נתרגם משאבים אלו למונחים של כסף, המשאבים הופכים יקרים ביותר. על פניו נראה כי הפן הכלכלי יהווה גורם תמיכה עיקרי או בין העיקריים לעידוד אישור המתות חסד. יחד עם זאת, כמו בהתיחסות בגורמים שונים, כאשר נפתחת דלת ולו בחריץ קטן, לא ניתן לדעת היכן זה יסתיים ואיפה נמצא את עצמנו בסוף...

תועלתנות קרה או אנושיות חמה?

התועלתנות מאפשרת לנו לבצע חישוב לכאורה מתמטי של ההנאות והסבל ובכך לבחון את מוסריותו של כל מהלך ומהלך. יישום עקרונות התועלתנות על המתת חסד מוביל למסקנה כי התועלתנות תאפשר ביצוע המתה שכזו במקום בו יאפיל סך האושר על הסבל הנגרם כתוצאה מאותה המתה. כלומר, לפי "חישוב מתמטי פשוט" אם נחשב את העובדה כי אנו גודעים את סבלו של החולה הסופני ומשפחתו ונחשב אותם במונחי אושר ונוסיף להם את האושר לחולה הפוטנציאלי הזקוק למכשירים וכלל הטיפול הרפואי וננכה את הנזק החברתי מפגיעה בחיי אנוש, נמצא כי הסבל החברתי או לחילופין הנזק אינם מגיעים לכדי אותה "הנאה" הצפויה מהמתתו של החולה הסופני.

הכנסת השיקולים הכלכליים מחזקת כאמור את המסקנה שהמתת חסד רצויה היא.

האדם מוציא את מיטב כספו דוקא בימים האחרונים. התרופות, הטיפולים והמכשור שזקוק לו החולה הסופני, מגיעים לעלות גבוהה מאוד. משאבים יקרים אלו, שאינם מרפאים את החולה אלא מספקים לו טיפול תומך עד מותו הטבעי לכאורה, מחזיקים אותו עוד פרק זמן בחיי סבל והשפלה. אין ספק כי הגיוני שחולה הזקוק למכשירים ולטיפול על מנת להבריא מוכן לשלם הרבה יותר מהחולה המאבד צלם אנוש וזועק על מנת שיאפשרו לו למות בכבוד שנותר לו.

דומה כי התועלתנות לא מבדילה בין המתת חסד אקטיבית לפסיבית. יש לזכור כי ההמתה הפסיבית עלולה להיות קשה הרבה יותר ומלווה בסבל רב יותר מהמתה אקטיבית. התועלתנות תבחן מהי התוצאה של ההמתה ולא את הדרך בה היא בוצעה.

על אף כל האמור לעיל בגין התועלתנות והפן הכלכלי, ברור כי ישנה ביקורת על ישומם על סוגיית המתת החסד. אין ספק כי לא ניתן לבצע חישובים לצורך תועלת טהורה. חישובים כגון אלו במדדים מוחלטים אינם מעשיים בשיקולי המתת חסד. יש לקבוע סף מסוים שממנו והלאה יתאפשר דיון בבקשת המתה.
הסבל ימדד באופן סובייקטיבי וכל מקרה לגופו, על פי הרגשת החולה ומצבו ובהתאם לטיפול שיכול להינתן לו.

בואו לדבר על כך בפורום משפט ורשלנות רפואית
ובפורום פסיכולוגיה קלינית

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום