התאמה לפונדקאות - הערכה פסיכולוגית

עקבו אחרינו ב

פונקאות

מראשית שנות השמונים החלו בישראל לטפל בבעיות פוריות בדרך של הפריה חוץ גופית בטכנולוגיות מתקדמות. טכנולוגיות אלו מאפשרות להביא ילדים לעולם, בין היתר, בדרך של "פונדקאות" קרי: באמצעות אישה, אם נושאת, המוכנה להתעבר ולשאת ברחמה עבור בני זוג הריון ממטען גנטי של בני הזוג או לפחות של אחד מהם, ועם הלידה, התינוק נמסר לבני הזוג. ההערכה היא שברחבי העולם המערבי נולדו כמה מאות ילדים בדרך זו ב- 15 השנים האחרונות.

בעבר, החוק בישראל (תקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית) התשמ"ז 1987) אסר על ביצוע הסכמי פונדקאות בישראל, אך בתחילת שנת 1991 הוגשה עתירה לבית המשפט העליון על ידי בני הזוג נחמני (שמאוחר יותר התפרסמו בפרשת הביציות המוקפאות) נגד משרד הבריאות, בבקשה לחייב את משרד הבריאות לנמק מדוע לא יתאפשר להם לבצע הפריה חוץ גופית לשם השתלה ברחם של אם נושאת, אם פונדקאית, בחו"ל. בג"צ קבע שאין מניעה לכך. בעקבות פסיקת בג"צ בפרשת נחמני, שר הבריאות ושר המשפטים הקימו את וועדת אלוני, שבחנה את נושא ההפריה החוץ גופית, ואשר הגישה את המלצותיה בשנת 1994. עיקר ההמלצות נסב על הנקודה שיש להסדיר את סוגיית ההסכמים לנשיאת עוברים בחוק, אשר יתיר עריכת הסכמים כאלה באופן מבוקר.

בעקבות עתירה לבג"צ על ידי מספר זוגות, אשר ביקשו להתקשר בהסכמים לנשיאת עוברים, קבע בג"צ בשנת 1995 כי דין תקנות בריאות העם להתבטל עד ליום 1.1.1996, עד אז יש לקדם חקיקה בסוגייה. ואכן בראשית שנת 1996 נחקק בכנסת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד).

סביב עניין הפונדקאות צצו לא מעט שאלות מוסריות שלא ניגע בהן בכתבה זו, אלא על קצה המזלג - האם זה מוסרי לקנות את גופה של אשה אחרת על מנת לשאת את ילדייך? האם יש פה בחירה חופשית אמיתית? צצו שאלות על הקשר בין נשיאת הריון להורות ועל העובדה הפשוטה שעבור זוגות מסויימים - זו הדרך החידה לזכות לילד "שלהם" (גנטית וביולוגית) - איך שלא יהיה, זהו נושא מורכב וכרוך בלא מעט קשיים, פיזיים ופסיכולוגיים גם יחד.

קשה ושוחק

תהליך הפונדקאות נחשב כמורכב וקשה מבחינה נפשית. האשה נדרשת לעבור הסתגלות למצב שאינו טבעי ומעורר תחושות, רגשות וחרדות שונות. זהו תהליך הדורש תכונות אופי וכישורים שונים ולעיתים סותרים.
כחלק מבדיקת ההתאמה לשמש כאם פונדקאית נדרשת המועמדת לעבור אבחון פסיכולוגי. כאן ננסה להסביר בקצרה מהו האבחון, מהו כולל, מה מטרתו ומה אפשר ללמוד באמצעותו על המועמדת.
תהליך האבחון כולל מיפוי של התכונות הנדרשות, בדיקתן אצל המועמדת והסקת מסקנות בהתאם. זהו מודל המשלב כלים מהפסיכולוגיה הקלינית והתעסוקתית. האבחון מתבצע בשני שלבים: השלב הראשון כולל שיחה מעמיקה עם האשה, על חייה, ההיסטוריה שלה ועמדותיה כלפי התהליך. בהמשך מועברות משימות כגון העתקת צורות, כתמי דיו השלמת משפטים ועוד. אלו חלקים באבחון פסיכולוגי סטנדרטי. השלב השני מתבצע מאוחר יותר לאחר עיבוד החומר ומשמש כשיחת משוב. בשיחה זו מועברת תמצית ההתרשמות לאשה עצמה.

מי היא? מה היא?

מטרת האבחון היא להכיר את האשה. מי היא, מה "הסיפור" שלה? מה המוטיבציה שלה? מהם כוחותיה, מהן חולשותיה, ומהו סגנון ההתמודדות שלה? לפיכך המטרה היא להפיק מעין "מפה", או ציור של מי האשה. ההנחה היא שאף אחת אינה מושלמת לתפקיד ומעבר לשאלת ההתאמה כדאי לדעת מהם היתרונות והחסרונות של כל מועמדת. מטרה נוספת של האבחון היא לספק המלצות מעשיות: לדוגמא, האם זוהי אשה שזקוקה ללווי בתהליך? איזה סוג קשר יהיה עדיף בשבילה? אלו רגישויות יש לה שכדאי לקחת בחשבון.
מהאבחון ניתן לקבל רושם על יציבות בחייה של האשה, עד כמה מסודרת, מאורגנת וכיצד מתפקדת. בנוסף יש כוונה להתרשם מחוש האחריות שלה ומרמת האמינות. ניתן ללמוד משהו הן על הרמה השכלית והן על סגנון החשיבה, באיזה אופן בוחנת את הדברים וחושבת עליהם ועד כמה החשיבה מעמיקה או שטחית. גורם חשוב הוא אופן קבלת ההחלטות. עד כמה היא שוקלת ובודקת כל דבר ועד כמה פזיזה. בנוסף ניתן ללמוד על האופן שבו יוצרת קשרים, עד כמה פתוחה סוגרה או חשדנית. בהתאם ניתן להמליץ על אופי הקשר עם בני הזוג. באבחון נבדקת היכולות של המועמדת לקבל משוב ולקיים דיאלוג. כלומר עד כמה היא מסוגלת להפנים דברים שנאמרים לה, להבין את הנדרש ממנה ולשתף פעולה. לפיכך המשוב משמש כשלב חשוב מאוד באבחון. בהקשר זה ניתן ללמוד על רמת המודעות של המועמדת: עד כמה מודעת לעצמה, כלומר עד כמה מכירה את עצמה במצבים שונים ותוכל, לדעת למשל מתי היא זקוקה לעזרה או סיוע.
מטרת האבחון בין היתר הוא לנסות ולנבא, ככל שניתן כיצד תתמודד האשה עם התהליך. עיקר המטרה הוא לנבא התמדה ויציבות בתהליך. למשל אם מישהי מגלה מוטיבציה גבוהה, רמת תפקוד טובה וחוש אחריות נאות ניתן לצפות שתוכל לגלות אחריות ולהתמיד בתהליך. הניבוי הטוב ביותר מושג באמצעות שילוב כלים. כמו כן אין תחליף למעקב וקשר לאורך זמן, דוגמת
לאבחון מספר "לקוחות". האבחון מאפשר לאשה עצמה הזדמנות לשמוע על עצמה, ואולי לפתוח ולברר סוגיות שלא הייתה מודעת להן די הצורך. בני הזוג המיועדים יכולים להתרשם, מעבר למה שהם רואים לגבי המועמדת. האבחון משמש כמידע המונח בידי הועדה לאישור הסכמים ומסייע בקבלת ההחלטה על ההסכם בין הפונדקאית ל זוג. בנוסף, האבחון משמש ככלי עזר בידי הגוף המתווך את הקשר בין הפונדקאית לבין בני הזוג. במידה ויש כזה, וזאת הן בקשר להתאמה בין זוג מסוים לפונדקאית והן לגבי הצורך בלווי .
תהליך האבחון מעורר תגובות שונות אצל הנבדקות. המבחנים הפסיכולוגים מעוררים תהיות ושאלות והשיחה האינטימית הנרקמת בחדר הפסיכולוג, נחווית לעתים כחודרנית מעט ומעוררת סימני שאלה. עוצמת התגובות מעלה על פי רוב אינדיקציות לגבי יכולתה של האישה ליצור מפגש אינטימי וקרוב עם זר (הפסיכולוג) כמנבא את יכולתה ליצור יחסים שיש בהם קירבה ואינטימיות גם עם בני הזוג. בנוסף מהווה המפגש האבחוני גם שלב מוקדם בתהליך ממושך יותר שיכול להיות עבורה חודרני ומורכב גם בהמשך. האישה עצמה יכולה לבחון גם את תחושותיה בנוגע לחשיפה לה היא נדרשת במצב זה, כמסמנת את תחושותיה העתידיות בנוגע להתקרבותם של בני זוג, אותם לא בחרה כקרוביה או ידידיה, אך יהפכו במהלך החודשים הבאים לאנשים המלווים אותה בתהליך אינטימי ביותר, היינו הריון.

בואו לדבר על כך בפורום הריון ולידה
ובפורום רפואה ומשפט