צעיר וטוב לו (?)

(0)
לדרג

חשבתם שבגיל עשרים אתם בטוחים? חישבו שוב... תהליכי הזדקנות מתחילים כבר בעשור השני לחיינו

מאת: ד"ר מיכל לזרוביץ N.D, נטורופתית, אחות מוסמכת, B.A בסיעוד, M.A. במערכות בריאות, צמחי מרפא, תזונה טבעית, תוספי מזון , אירידולוגיה וקוסמטיקה טבעית

עם הגיל חלים שינויים במערכות גופנו. חלה האטה בתהליכים תוך תאיים והרקמות, כתוצאה מכך חלה גם נסיגה בתפקוד האיברים השונים בגוף.
כבר בעשור השני לחיינו מתחילים תהליכי ההזדקנות מכף רגל ועד הראש. בואו נראה מה צפוי לנו אם נשב בחיבוק ידיים ולא נעשה מאומה.
אז איך בכל זאת ניתן להתמודד עם תהליכים אלו ולעכבם? בעזרת שינויים פשוטים באורח חיים הכוללים בין היתר תזונה נכונה, תוספי מזון רלוונטיים (שלא חייבים להיות כל כך יקרים) ופעילות גופנית. וכמו תמיד גם גנטיקה טובה לא תזיק...

המערכת ההורמונלית:

הפרשה מרובה או פחותה מידי של המערכת ההורמונלית תגרום לחוסר איזון כך שיתבטא בכל מערכות הגוף.
עם העלייה בגיל יש הפחתה בייצור הנוירוטרנסמיטורים מההיפותלמוס אשר במוח של הדופמין והנוראדרנלין ובעקבות כך נסיגה בתפקוד ההורמונלי. כנראה שהירידה בתפקוד ההיפותלמוס נובעת מנזק של רדיקלים חופשיים ורעלנים שונים. נוגדי חמצון יכולים לעזור במלחמתם כנגד הרדיקלים החופשיים ולעכב את התפרצות הנסיגה ההורמונלית.

מערכת החיסון

הירידה בתפקוד המערכת החיסונית היא אחד הגורמים לפאתולוגיות בגיל המבוגר. גורמים כגון מחלות המתלוות לגיל המבוגר וחסרים תזונתיים מחמירים את התפקוד של המערכת החיסונית.
אחת ההנחות היא שעם העלייה בגיל מתרחשים שינויים במערכת החיסון הכוללים ירידה בתפקודה. הירידה בתפקוד מובילה להצטברות מוטציות תוך תאיות וב-DNA. מוטציות אלו עלולות לגרום להתפתחות תאים סרטניים ובמקביל להרס של תאים תקינים.

המערכת המטבולית

ידוע הקשר בין עמידות לאינסולין לעלייה בגיל.
התופעה המכונה עמידות לאינסולין מאופיינת בגוף שאיננו מגיב באופן תקין להורמון אינסולין, והלבלב מפריש כמויות מוגברות של אינסולין מצב שעלול בטווח הארוך לגרום לסוכרת. כלומר במצב זה פחות גלוקוז יחדור לתאי המטרה ורמת הגלוקוז בדם תישאר גבוהה. כיום סבורים שההשפעה השלילית של העמידות לאינסולין ושל יתר אינסולין בדם עלולה לגרום גם ליתר לחץ דם, להפרעה לרמות השומנים בדם ולהגברת הסיכון ללקות במחלות לב וכלי דם. נוסף על כך, יתר אינסולין בדם מעכב פירוק הטריגליצרידים ברקמת השומן, ומקשה על ההורדה במשקל, גם אם האדם מקפיד על תפריט דל אנרגיה.
עלייה ברמות השומן בגוף תורמת להתפתחות מחלות מטבוליות וקרדיווסקולריות (מחלות לב וכלי דם).
שינויים באורח חיים אשר מגבירים את רמת הפעילות הגופנית יכולים לתרום לירידה בעלייה במסת השומן אשר אופיינית אצל המבוגרים.
עם העלייה בגיל חלה האטה בקצב המטבוליזם בגוף. בנוסף, יש ירידה בפעילות המטבולית של מסת הגוף הרזה (מסת הגוף הרזה כוללת את מסת הגוף ללא רקמת השומן, כלומר את מסת השרירים, את השלד, את האיברים הפנימיים כגון: כבד, מוח וכליות, ואת תאי הדם לסוגיהם, ועיקר מרכיביה הם מים, חלבונים, פחמימות ושומן תאי) גם באיכות וגם בכמות.

המערכת הקרדיו-וסקולרית (לב וכלי דם)

אצל מרבית המבוגרים המערכת הקרדיו- וסקולרית מסוגלת לעמוד בדרישות לחץ וזרימת הדם. להלן השינויים הצפויים בגיל המבוגר שעלולים להשפיע על המערכת הקרדיו-וסקולרית:

* התעבות העורקים דבר שיתבטא בעלייה בלחץ דם סיסטולי (כמות הלחץ כנגד דפנות העורקים) והתוצאה עומס מוגבר על הלב.
* ירידה בזרימת דם במחזור ההיקפי של כלי דם, ירידה במסת שריר בזמן פעילות גופנית, ירידה ביכולת אספקת דם לשרירים וירידה ביכולת השרירים לנצל חמצן.
*ירידה ביכולת לבצע פעילות אירובית וכן ירידה בקצב הלב בזמן מאמץ.

יש לציין כי שינויים אלו הינם אינדיבידואלים ולא בהכרח כי כולם מתרחשים במלואם אצל כולם.

מערכת העיכול (גסטרו-אינטסטינלית)

עם הגיל חלים שינויים במערכת זו, במבנה המעי ובקרומו. הדבר גורם לירידה בספיגה של מרכיבי מזון כגון חומצות שומן וכולסטרול.
בנוסף, קיימים שינויים נוספים במערכת העיכול עם העלייה בגיל:
* ספיגה גרועה יכולה להיגרם כתוצאה ממחסור בחומצות קיבה ((hypochlorrhydria.
* העטה בתנועתיות מערכת העיכול דבר שיגרום לעצירות.

מערכת הפיריון

הידרדרות במערכת הפריון מהווה אחד מהשינויים הבולטים עם העלייה בגיל. כל הורמוני המין בירידה. אצל הנשים רמת האסטרוגן יציב מגיל ההתבגרות ועד לגיל הביניים ואז חלה נפילה שלו במנופאוז (גיל המעבר הנשי).
בייצור אנדרוגנים (הורמוני הגבר) חלה ירידה בסביבות גיל 30, דבר הגורם לגברים לחוות ירידה איטית והדרגתית במיניות ובביצועים המיניים מצב הנקרא אנדרופאוז (גיל המעבר הגברי, כן יש דבר כזה....).
איזון הורמונלי מושלם בכל מין דורש רמות משלימות של אנדרוגנים בכל מין: לנשים נחוץ מעט טסטוסטרון ולגברים מעט אסטרוגנים. בנוסף, פרגננולון (pregnenolone ),שהינו הורמון מין מקדים ,חיוני לשני המינים.
בלוטת ההיפופיזה במוח אחראית לשחרור סט הורמונים התומכים בשחלות אצל האשה ובאשכים אצל הגברים על מנת לייצר את הורמוני המין. הפרעות יכולות להיגרם במערכת הפיריון ובבלוטת ההיפופיזה והתוצאה תהיה הפרעה בשחרור תקין של גונדוטרופינים או במילים אחרות הורמונים הקשורים למערכת המין. מכאן ברורה חשיבות תפקודה התקין של בלוטת ההיפותלמוס במוח הפוקדת על רוב בלוטות ההפרשה הפנימית.

מנופאוז

מנופאוז הוא שלב בחיי האישה בו מופסק המחזור החודשי, מסמל את הפסקת היכולת להביא ילדים. המנופאוז הוא בעצם השלב האחרון בתהליך הדרגתי אשר בו השחלות מאבדות את יכולתן בייצור הורמוני מין נשיים תהליך המתחיל כ 3-5 שנים לפני הפסקת הווסת באופן סופי. שלב מעבר זה נקרא: פרימנופאוזה. המנופאוז מוגדר לאחר כתקופה של שנה ללא מחזור חודשי. בדרך כלל מתרחש בגיל 50. אך ברור שיש שונות בין אישה לאישה. בהנחה שתוחלת החיים של נשים עומדת על גיל 80 בערך הרי שלרשותה יותר מכשליש מהחיים לחיות לאחר המנופאוז. לאחר המנופאוז אין שיחרור של ביציות מהשחלות. לאחר ירידה בייצור של האסטרוגן והפרוגסטרון רקמת מערכת הפיריון עוברת התכווצות והדלדלות. הורמוני השחלות משפיעים על מערכות נוספות כגון: שדיים, נרתיק, עצמות, כלי דם, מערכת העיכול, מערכת השתן והעור. באופן טיפוסי חלה ירידה ביצור הורמוני השחלות מאמצע שנות השלושים. כאשר האישה בסוף שנות ה-40 התהליך צובר תאוצה ויש תנודות הורמונליות הגורמות לאי סדירות במחזור ותופעות של דימום כבד. בדרך עד אמצע שנות החמישים מסתיים הדימום הויסתי. בכל מקרה ייצור האסטרוגן איננו נפסק לגמרי מהשחלות והוא מיוצר במידה מועטה.
בשלב זה יש מקור נוסף לייצור האסטרוגן והוא רקמת השומן עם עזרה מבלוטות האדרנל. למרות שהאסטרוגן ממקור זה חלש יחסית לזה המיוצר מהשחלות, הרי שהוא גובר עם הגיל ועם כמות רקמת השומן.

להלן מספר תופעות הנגרמות בין היתר בגלל ירידה בכמויות האסטרוגן:

אוסטאופורזיס
אחד הנושאים החשובים בגיל המעבר הוא האוסטאופורוזיס, מצב בו העצמות נחלשות, פגיעות ונוטות לשברים. האוסטאופורוזיס קרוב יותר לתקופת המנופאוז מאשר לגיל כרונולוגי. עצמות הם עניין דינמי המורכב מרקמת חיבור כך שאם תהליך פירוק העצם עולה על תהליך יצירת העצם הרי שנקבל עצמות שבירות ופגיעות. בהדרגה איבוד העצם יגרום להיחלשות השלד ובעייתיות בתפקוד היום-יום. מצב השלד אצל המבוגר תלוי ב-2 גורמים: שיא צפיפות העצם בשיאה עוד לפני המנופאוז וקצב איבוד העצם לאחר מכן.
פקטורים אחרים העוזרים בהגדלת מסת העצם כוללים תזונה מספקת בקלציום
וויטמין D (במיוחד אצל ילדים לפני ההתבגרות), חשיפה לשמש ופעילות גופנית.
האלמנטים הללו עוזרים גם בהאטת קצב איבוד העצם.
גורמים נוספים המאיצים איבוד מסת העצם כוללים הריון, הנקה וחוסר תנועתיות.
אך הגורם העיקרי לבעיה הוא היעדר אסטרוגן בתקופת הפרימנופאוזה (שלב המעבר בו רמות האסטרוגן נופלות במהירות).

מחלות לב
מחלות לב מהוות הגורם מספר אחד לתמותה אצל נשים (כמחצית מכל פטירות הנשים מעל לגיל 50). המנופאוזה גורמת לשינויים ברמות השומנים בדם אצל נשים.כמות השומנים פר יחידת דם קובעת את רמת הכולסטרול האישי. קיימים 2 סוגי כולסטרול:
high-density lipoprotein (HDL) אשר נחשב ככולסטרול הטוב, יש לו אפקט אשר מנקה את הדם והסוג השני low-density lipoprotein (LDL) הנחשב לפחות טוב מאחר ומעודד הצטברות שומנים על דפנות כלי הדם ולבסוף חוסם אותם.
לאחר המנופאוזה ה- high-density lipoprotein (HDL) יורד כתוצאה ישירה במחסור של אסטרוגן ואילו ה - low-density lipoprotein (LDL) עולה.
עלייה ברמות של low-density lipoprotein (LDL) עלולה לגרום לשבץ מוחי, התקף לב ולמוות.

שינויים קוגניטיביים
בתקופת המנופאוזה נשים יתלוננו על תנודות במצבי רוח, מעידה בזיכרון וקושי בריכוז.

אנדרופאוז

בניגוד לירידה המהירה בתפקוד השחלות אצל נשים במנופאוז, האנדרופאוז, שהוא הורסיה הגברית למנופאוז הנשי, מתקדם בצורה הדרגתית. כלומר גברים חווים ירידה בתפקוד הטסטוסטרון באופן איטי. מסוף שנות ה-40 ועד תחילת שנות ה- 70 חלה ירידה של כ-50% בכמות הטסטוסטרון. בשלב זה מתרחשים שינויים פיסיולוגיים ופסיכולוגיים.
למעשה, אצל 20% מהגברים מעל גיל 60 קיימות רמות נמוכות מהנורמה של טסטוסטרון. קיימים מצבים המעודדים ירידה זו: סטרס, חולי, תרופות, השמנה, ומצבים פסיכיאטריים.
גברים רבים מעל גיל 50 חווים את "סינדרום התשישות" אשר כולל ירידה בליבידו, עייפות מהירה, הפרעות במצבי רוח כולל דיכאון, אוסטאופורזיס, וירידה בחוזק השרירים. בנוסף ירידה בכמות הטוסטסטרון גורמת לעלייה בשומני הגוף ולבעיות בזקפה. כך שהתמונה הכללית מזכירה מצב הנקרא היפוגונדיזם- מצב בו יש רמות נמוכות של טסטוסטרון.

מסת שרירים
ירידה ברמת טסטוסטרון מחלישה את מסת השרירים.

מחלות לב
הורמוני המין מגינים על הלב. אצל גברים בעלי רמות גבוהות של טסטוסטרון קיימות גם רמות גבוהות של כולסטרול HDL, שהוא ה"כולסטרול הטוב". לבעלי רמות נמוכות של טסטוסטרון שיעור גבוה יותר של מחלות לב, השמנה ועלייה ביחס מותן-ירך (גולם גורמי סיכון להתקפי לב).

אוסטאופורזיס
איבוד עצם איננה מחלה שהיא נחלת הנשים בלבד.אצל גברים לאחר גיל 60 יש עלייה דרמטית בשברי הירך. גברים בעלי היפוגונדות (ייצור נמוך של טסטוסטרון) בזמן נפילה נוטים לשבור עצמות פי-6 יותר מגברים בעלי רמות תקינות של טסטוסטרון.

מחלות אוטואימוניות
יש קשר בין רמות נמוכות של טסטוסטרון לבין מחלות כגון: חולי לופוס וראומטואיד ארטריטיס .

מערכת העצבים

עם העלייה בגיל חלים שינויים במערכת העצבים ההיקפנית (פריפרית). קיימת ירידה, הפרעה וחוסר תפקוד בתהליך המיאלין העוטף את סיבי מערכת העצבים. (המיאלין הינו חומר שומני ומהווה שכבת בידוד המונעת קצרים בין תאי עצב שכנים).
בשנת 2000 ד"ר Verdu מאוניברסיטת אוטונומה אשר בברצלונה טען כי ההזדקנות משפיעה על תכונות אלקטרופיסיולוגיות ותפקודיות של מע' העצבים הפריפרית כולל ירידה במהירות ההולכה העצבית, חוזק שרירים, ירידה בחושים וזרימת דם בתוך העצבים.
עם הגיל חלה ירידה בהתחדשות התאים לאחר חבלה או טראומה הקשורה לשינויים בתאי העצבים ומע' החיסון. למעשה חלה ירידה בתקשורת בין תאי העצב על רקע של ירידה בין המתווכים השונים. כלומר יש לצפות האטה בהתחדשות תאי העצבים ובצפיפותם עם העלייה בגיל.
קיימים גם שינויים נורמלים עם הגיל כגון ירידה בחוזק השרירים ובמהירות התנועתיות והקואורדינציה, שינויים בהליכה וירידה ברפלקסים בגלל הרס עצבים סנסוריים (תחושתיים).

תפקוד המוח

מי מאתנו איננו פוחד מאיבוד היכולת המנטלית, זיכרון או במקרה הגרוע ביותר דמנציה?

יכולת קוגניטיבית (שכלית)
ידוע כי הפרעה קוגניטיבית ללא דמנציה שכיחה יותר עם העלייה בגיל ודווקא אצל נשים.
ירידה בתפקוד הקוגניטיבי גורמת להפרעות בזיכרון ולהאטה במהירות הקוגניטיבית.
ניתן להאט את תהליך הירידה הקוגניטיבית על ידי מניעת מחלות קרדיו-וסקולריות ומחלות כרוניות אחרות.
גורמי סיכון להפרעה קוגניטיבית: יתר לחץ דם, שינויים במטבוליזם של הורמונים סטרואידיים ופעילות גופנית נמוכה. קיימים מאכלים עשירים בנוגדי חמצון אשר יכולים להוות גורמים מגינים מפני ירידה בקוגניציה.

זיכרון
כנראה שאחד הסיבות לירידה בזיכרון היא הירידה ברמת הורמון הגדילה. גם להורמון הגדילה (GH), וכן IGF-1 (Insulin-like Growth Factor 1)יש השפעה על תפקוד המוח. בירידה שלהם חלות הפרעות בזיכרון.

מערכת השרירים

חוזק השרירים חיוני ליכולת ללכת ולהימנע מנפילות ובוודאי משברים. ירידה בחוזק השרירים מהווה סיבה מרכזית לשכיחות נכויות.
עם העלייה בגיל קיימת ירידה בהוצאת האנרגיה. קצב המטבוליזם מואט ולכן המבוגרים צוברים מסת שומן על חשבון מסת שריר.בנוסף קיים ייצור מופחת של חלבונים הבונים את השריר דבר שגם תורם לירידה בחוזק השרירים, לקושי בביצוע פעילות גופנית (כגון פעילות אירובית) ושינויים מטבוליים. כנראה ששינויים אלו קשורים גם לירידה של ההורמונים הבאים: IGF-1 (Insulin-like Growth Factor 1) , טסטוסטרון ו-DHEA-S
(dehydroepiandrosterone).

מערכת החושים

תהליך ההזדקנות מאופיין בירידה בתפקוד החושים מגע, טעם, ריח, ראייה ושמיעה. התופעה גורמת לירידה באיכות החיים.

ברור כי המדובר בתהליכים טבעיים שעוברים על כל אחד מאתנו אך ההבדל הוא בקצב. קצב ההזדקנות תלוי בגורמים סביבתיים, אישיים, תזונתיים; בקיצור כל מה שקשור באורח חיים אך אין לשכוח גם את הגנטיקה. המונח ANTI- AGING מטעה כי הוא משדר מסר "נגד הזדקנות" וזו לא הכוונה. המסר האמיתי הוא עיכוב תהליכי גיל, איך לחיות את השנים ברווחה מקסימלית עם מינימום תחלואים. כשמדברים על רפואת ה - ANTI- AGING הכוונה לרפואה מונעת מחלות וסבל ומקסימום איכות חיים ,כמו שנאמר בתחילת המאמר בעזרת שינויים פשוטים באורח חיים הכוללים בין היתר תזונה נכונה, תוספי מזון רלוונטיים ופעילות גופנית. וכמו תמיד גם גנטיקה טובה לא תזיק...

ואסיים באמרתו של ויקטור הוגו:

There is one thing stronger than all the armies in the world,
(and that is an idea whose time has come". (Victor Hugo

ליצירת קשר עם הכותבת לחצו כאן

בואו לדבר על כך בפורום החדש: אנטי אייג'ינג ועיכוב תהליכי גיל

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום