על הדיכאון

לאתר מכללת תמורות

אפידמיולוגיה
השכיחות נעה בין 1-3% באוכלוסייה אבל ברור שהמספרים אלה אינם משקפים את השכיחות הנכונה מהסיבות הבאות:
א - הפניה לעזרה תלויה בזמינות שירותים רפואיים.
ב - יש אנשים שהם מדוכאים בגלל נסיבות סביבתיות ואינם פונים לעזרה. הסיכוי ללקות בהפרעה ב Mood במהלך החיים הוא עד 2% בגברים ועד % 4 בנשים. במחלה אוניפולרית יש פי שתיים נשים.

הגדרה המושג - Depression - מציין בפסיכיאטריה מצב רוח (Mood) לא נורמאלי הנוטה לעצבות, חוסר שימחה, ואומללות בפעילות יום יומית. מכאן נובע שדיכאון יכול להיות סימפטום של הפרעה נפשית אחרת. למושג דיכאון כאן יש איכות נוספת Anhedonia - חוסר יכולת לחוות הנאה בשום צורה.

דיכאון היא מחלה נפוצה ביותר וחמורה מאוד כיוון ש 15% מחולים בה ינסו להתאבד. 10% מתוכם יצליחו בסופו של דבר להרוג את עצמם . בין החולים ב Unipolar Depression אחוז ההתאבדויות אף גבוה יותר.

הדיכאון מופיע בצורה של גל, הוא מתחיל להתגבר מגיע לעומק ובהמשך נעלם באופן ספונטאני. באופן סטטיסטי הגל נמשך 6-12 חודשים.
הטיפול כנראה מוריד את העצמה של הגל אך אינו מקצר את משכו.
לאחר שהגל של המחלה עבר, החולה חוזר לאישיותו שלפני הדיכאון, ובכך יש הבדל חשוב לעומת מחלות נפש אחרות כמו למשל סכיזופרניה, שהרבה פעמים משאירה את האדם עם נזק נפשי גם לאחר שהגל חלף.

ההשפעה של טיפול תרופתי
טיפול באנטי דיכאוניים מקטין את עוצמת הגל אך אינו מקצר את אורכו ואינו מקטין את הסיכוי לחזרה. לעומת זאת יש עדויות שטיפול למשך שנה לפחות מקטין את הסיכוי לחזרה תחת השפעת התרופה.

השפעת הטיפול החשמלי
אחת השיטות היעילות ביותר לטפל בדיכאון היא במתן שוק חשמלי. השיפור מופיע הרבה יותר מהר מאשר בשיטות אחרות. יותר חולים מגיבים ביעלות ביחס לשיטות אחרות ורמת התגובה גבוהה יותר. אין ספק שהטיפול מקצר את ההתקף אך יש עדויות שמראות שמתן של ECT בשלב מוקדם פחות יעיל, או במלים אחרות, אדם שלא הגיב לטיפול לא יזכה להחלמה ספונטאנית לפחות עוד 6 חודשים.

Prodromal period
המחלה החריפה יכולה להופיע בפתאומיות או להתפתח באיטיות ולהגיע לשיא תוך מספר חודשים. למרות שמרבית החולים מזהים את סימני הגל הנוכחי הרי שהם חשים שהם לא היו ´הם עצמם´ תקופה ארוכה יותר. כלומר רוב החולים מסוגלים לחוש סימפטומים מינורים של המחלה טרם התפרצותה.
התקופה הפרודרומלית יכולה להמשך ממספר חודשים ל 6-5 שנים. התקופה הפרודרומלית יכולה להיות מאופיינת בסימנים של דיכאון או בסימנים של מתח Anxiety .

סוגי דיכאון
Endogenous Depression - דיכאון בו לא אותרו סיבות פיסיולוגיות שעודדו את המצב (Participating factors.) . מצב זה מכוון לדיכאון על רקע ביולוגי (נוירו-פיזיולוגי) שהוא ההיפוך של דיכאון נירוטי.

Reactivate Depression - דיכאון על רקע גורמים נסיבתיים מעודדים (Participating factors.) . הזמן בין הגורם הסטרסטוגני לבין הופעת הדיכאון יכול להימשך 6-3 חודשים. מקובל שאין קווים פסיכוטיים. התמונה מכילה הרבה Anxiety וסימפטומים נלווים.

Psychotic Depression - מצב של דיכאון עם קווים פסיכוטיים ככמו delusions, או Hallucinations . לרוב מושג זה משמש כשם נרדף לדיכאון אנדוגני כאשר מוסכם או ידוע שהסימנים הפסיכוטיים מופיעים רק במצבים הקשים יותר. ב DSM-3R הוא מופיע תחת ה Major depressive episode .

Neurotic Depression - דיכאון נוירוטי מהווה תגובה פתולוגית של האישיות לסטרס חיצוני המתבטא בהקצנה מעבר לגדר הנורמה. מעורבים כאן סימפטומים רבים הפוגעים ביכולת להמשיך בחיים השגרתיים. החולה יכול להראות הפרעות בשיפוט אך אין אבוד קשר עם המציאות (אין הלוצינציות או דלוזיות).

מצב רוח דיכאוני הוא התנסות מוכרת לכל אדם ולרוב בעלי החיים. הוא חלק מטווח ביטויי הרגש שלנו. כאשר מנגנון פתולוגי מוביל למחלה דפרסיבית שנעשה שימוש בטווח רגשי זה. נוצרת חפיפה בין השימוש התקין לביטוי הרגשי לבין המצב החולני.

המאפיינים העיקריים של הדיכאון כמחלה הם:
1. Depressive Mood
2. רגשות אשם
3. אובדנות

1. Depressive Mood
באופן הקל יותר החולה חש השטחה של התגובות האפקטיביות, אי יכולת להגיב לשנויים במצב הרוח בהתאם לשינויי בסיטואציה, חוסר יכולת לצחוק מבדיחה טובה, ליהנות מאירוע משמח , או לקחת חלק בשמחה של חבורה עליזה. ככל שהדיכאון גובר, החולה והסובבים אותו נעשים מודעים שהוא סובל ולא שמח. החולה נוטה להתעסק במחשבות מדכאות ולראות את הצד השחור בכל מצב. בתחילה ניתן למשוך אותם החוצה ממצב זה ולהחזיר אותם למצב רוח התקין. בשלב זה הם יגיבו לתמיכה ולחיזוקים חיוביים, אך ככל שהמצב יחמיר זה ייעשה פחות ופחות אפשרי.
הם חשים צורך לבכות. במשך הזמן הבכי הופך להיות בלתי נשלט וכל גלויי סימפאטיה יביאו להתפרצותו. תתכן בושה בדמעות ובבכי. במצב של דיכאון עמוק הם חשים שלו יכלו לבכות היה מוקל להם רגשית.

כלי שעוזר באבחנה בין מצב רוח דיכאוני נורמאלי לבין חולי הוא הקושי בשיפוט. החולים בדיכאון לא רק עסוקים במחשבות דיכאוניות אלה גם מרגישים:
א. הכל חסר טעם וחסר ערך.
ב. העתיד ניראה חסר תיקווה.
ג. העבר חסר משמעות.
פעמים רבות הם חשים שמאמצי הרופא לעזור ייכשלו וזהו בזבוז זמן. יותר מ 50% מחולים משנים את הרגלי השתייה שלהם חלק מפחיתים וחלק מעלים.

2. guilt
החולים חשים רגשות אשם. במצב הקל הם חשים שזו אשמתם ושאילו רק יכלו לגייס את הכוחות הם היו משתפרים. בניגוד למחלות אחרות שהחולים עלולים להרגיש שהם הביאו את המחלה על עצמם (מבחוץ) ´אם הייתי לובש את המעיל לא הייתי מצטנן´, כאן החולים מסתכלים לאחור אל החיים שלהם ומוצאים סיבה להרגיש תחושת אשם וחטא. הכל יכול להיות נכון אבל רק מטפל תמים ייקח את ההסבר כמו שהוא. החולה אינו יכול להסביר מדוע הוא חש שהוא אשם רק בתקופה אחרונה כאשר רוב הסימפטומים כבר היו קיימים. ככל שהמצב מחמיר רגשות האשם הופכים להיות בעלי אופי יותר דליוזיונלי (והיום פחות רואים זאת כיוון שהחולים מטופלים עוד קודם לכן). החולים חשים שהם עומדים להיענש על הפשע שהם פשעו, להישלח לכלא, להיות מנודים מהחברה (המשטרה רודפת אחריהם). מחשבות אילו אינן נחשבות דלוזיוניות שכן הן תואמות את מצב רוחו של החולה. יותר נדיר אבל אפשרי - שמיעת קולות הלוצינטוריות שמאשימים את החולה בפשע נוראי או מאיימים להעניש את החולה. הרבה פעמים הקולות מעודדות את החולה להתאבד ויש להדגיש שכל זה מתאים ואפשרי בהתאם לאופי, לגישה ולמצב הרוח הנוכחי.
בבסיס של רגשות האשמה קיימת תחושה של חוסר ערך עצמי.

3. אובדנות
מחשבות על אובדנות יכולות להיות אצל 80% מחולים. ב 60% יש יותר מרק מחשבות טריוויאליות .
בדרך כלל המחשבות מתפתחות באופן איטי ובסופו של דבר הם חשים שהחיים הם מעמסה ואין טעם להמשיך הלאה. כשהמצב מחמיר, החולה יתפלל שיירדם ולא יתעורר, שימות או ייהרג באיזה שהוא אופן. לאחר השתעשעות במחשבה על התאבדות מתגבשת תוכנית ברורה ואפילו לניסיון להגשימה.
יש לשקול את הסיכון לאובדנות בכל פעם שנעשית אבחנה של דיכאון. אחד מכל שישה חולים דיכאוניים מתאבד בסופו של דבר.
הסיכון גדול יותר אצל: גברים, נשים מבוגרות, אנשים שגרים לבד. לפעמים הניסיון לבצע התאבדות הוא דרך לקרוא לעזרה ולרוב זה שילוב של השנים. למרות שמקובל שרוב המתאבדים אינם דיכאוניים, חלקם בקבוצה זו לא קטן: 40% מכלל הנשים ו 80% מכלל הגברים!


איבוד עניין
Anhedonia - איבוד עניין, יכול להיחשב כתסמין הרביעי של דיכאון. באופן סובייקטיבי התופעה מתבטאת באיבוד שביעות הרצון וההנאה מהתנסות .
הביטוי הקל יהיה קושי לשמור על ריכוז או עניין בפעילות נורמאלית. החולה משתעמם במהירות. באופן אובייקטיבי הביטוי הוא השתמטות מלקיחת חלק בפעילות נורמאלית. התחמקות מקבלת החלטות. האטה בפעילות הביטוי הפרקטי: החולה מתקשה ומשתמט מביצוע העבודה, ובסופו של דבר כאשר הדברים שיש לעשות מצטברים, הוא מרים ידיים.

חרדה
Anxiety חרדה אינה נחשבת כסימפטום מאפיין דיכאון, אך בפרקטיקה זהו הסימפטום השלישי בשכיחותו שמופיע בחולים עם דיכאון. באופן סובייקטיבי החולה חש עצמו בחשש מתמיד וחוסר יכולת לנוח. מתלווה לכך חוסר יכולת ריכוז וחוסר קשב.
באופן אובייקטיבי החולים מראים איריטביליות, Anxiety מלווה בתלונות סומטיות כגון התקפי פלפיטציות, כאב פריקרדיאלי, פה יבש , בעיות בעיכול, גזים, שלשול, זיעה מרובה, כאבי ראש.

הפרעות שינה
כיום מושם יותר דגש על נקודה זו. 80% מחולים סובלים מהפרעות שינה לרוב ב קושי להיכנס לשינה. באותה מידה מופיעה אינסומניה בחלק האחרון של הלילה (התעוררות מוקדמת) מקובל שהתעוררות מוקדמת אופיינית לדיכאון אנדוגני, אבל נראה שסימפטום זה יותר משמעותי לקביעת חומרת המחלה (ככל שדיכאון עמוק החסר בשעות שינה גדול יותר). התופעה שכיחה יותר במבוגרים מבצעירים.
צורה נוספת של אינסומניה המופיעה אצל מחצית מן החולים היא שהחולה מתעורר באמצע הלילה נעשה חסר מנוחה וכעבור זמן נירדם שוב. החולה מתעורר בבוקר עייף, לעתים מתלונן על חלומות רעים שמהם הוא מתעורר עם דמעות .
נדיר יותר שהחולה מתלונן על שינה מרובה.
הפרעות סומאטיות

כללית:
כמה תלונות סומאטיות אופייניות לדיכאון ואף יכולות להפוך לתלונות עיקריות:
חוסר אנרגיה - נפוץ יותר בנשים.
חוסר יוזמה -(חוסר יכולת להתחיל פעילות).
מתעייפים במהירות - עד מצב שהכל מעייף.
רגשות מוזרות כגון- עקצוץ בזרועות, כאבי ראש ( בד´כ בעורף).

תלונות גסטרואינטסטינליות.
ירידה בתאבון.
מזון נראה חסר טעם.
יכולים לתת הסברים מוזרים למה הם לא צריכים לאכול-´כדי לא לקחת את האוכל מאלו שרעבים´.
פה יבש - הוכח שזה כתוצאה מירידה ב Salivation .
ירידה בפעילות מעיים - עד היפוטוניה (יכול להיות הסיבה לתחושת כבדות בבטן) עצירות.
ירידה במשקל.

היפוכונדריות
מופיעה בכשליש מהחולים. התלונה בדרך כלל מתייחסת למחלה קשה. היפוכונדריות איננה דלוזיונלית כיוון שניתן לשכנע את החולה שהחשש מוטעה אולם לרוב הוא יחזור תוך זמן קצר לאותה תלונה או לאחת אחרת. במצב חמור התלונה יכולה להפוך להיות דלוזיונית. אין לטעות בין תלונה זו לבין העסוק המרובה בנושאים שקשורים לבריאות פיזית.

אין אונות Loss of Libido
אחת התלונות שמופיעה ראשונה ונעלמת אחרונה.
גברים בד´כ מתלוננים על חוסר ארקציה (זיקפה), קושי באג´קולציה (שפיכה). אימפוטנציה (אי אונות).
נשים מתלוננות על חוסר עניין במין.

Retardation
מופיע בחצי מחולים. אבל במצב הקל זה מהווה יותר סימן מאשר תלונה יש לחפש שינויים קלים:
השטחה בהבעות פנים.
השטחה של הקול.
הקפאה של תנוחת גוף.

האטה וקושי במחשבה
לעתים מלווה בדלות ברעיונות, יכול להוביל לחוסר ריכוז וחוסר החלטיות.
חולה יכול להתלונן שמחשבה מסוימת מסתובבת לה בראשם שוב ושוב. כשמצב מחמיר הזמן בין השאלה לתשובה על ידי החולה הולך וגדל. כן גדל הרווח במשפט בין המלים שהחולה אומר. הקול הולך ונחלש והדיבור נעשה מעורפל. החולה נע פחות, הולך שפוף, בוהה ברצפה ואינו מגיב לסביבה.

Agitation
ביטויי מוטורי ל Anxiety מופיע 75% מהחולות. פחות שכיח בגברים. החולים במצב זה מתקשים לשבת בשקט, ונעים כל הזמן על הכיסא. נוטים לשחק עם משהו (סיגריה) בין האצבעות. סימפטום זה מגיב היטב לטיפול.

הופעת הסימפטומים לאורך היום
אופני לחולים הדפרסיבים שהתלונות מופיעות יותר בשעות מסוימות מאשר באחרות. קיים ויכוח אם אפשר על ידי כך לאפיין אם הדיכאון הוא מסוג אנדוגני או לא. כמחצית מחולים יתלוננו שהסימפטומים מופעים בזמן מסוים של היום, לרוב הגדול הסימפטומים מופיעים בבוקר ,לשאר בערב. חלק קטן חש שהפיק הוא בצהריים. ממצא זה מאשש את האבחנה אך אינו מספיק (גם אלכוהוליסטים חשים רע בבוקר).

Panic attack
היום די מקובל שהתקפי פאניקה הם חלק מסינדרום של מצב-חרדתי, אך מוסכם שהם יכולים להופיע גם במסגרת של דיכאון.

Loss of insight
חולה בדיכאון מודע לרוב שמשהו לא בסדר איתו, למרות שלשאלה ישירה הם עלולים להכחיש שיש בעיה כדי שלא להיכנס לתווית של חולים נוירוטיים או נפשיים. לעתים התיאור של הדיכאון יהיה כמשני לתלונות אחרות שלהם. כאשר הדיכאון מחמיר והחולה מתחיל לחוש שהמצב שלו הוא עונש על חטא נראה שתובנה למצב הולכת לאיבוד במקביל.

מהי הגישה הסינית לטיפול בחרדות?

בבעיות חרדה יש לרפואה הסינית הרבה מה להציע ורק במצבים קשים ביותר מומלצת התערבות תרופתית פסיכיאטרית. טרם הטיפול יש להבחין בין פחד לחרדה. פוחדים ממשהו ידוע וחרדים מדבר לא ברור (וכאן השאלה האם מדובר מפחד לנהוג בשל תאונות הדרכים הרבות או מחרדה למשהו פחות רציונלי). הגבולות בין שני המונחים דקים ביותר אך האבחנה חיונית שכן החרדה באה מהאנרגיה של הלב ואילו הפחד מאנרגית הערוץ של הכליות. כדי להבחין שואלים שאלות נוספות (מדפיקות לב והזעה קרה בידיים המתאימים ללב ועד רצון להשתין בלילה וכאבי גב תחתון וברכיים המתאימים לכליות). גם לאחר שכיוונו לערוץ האנרגיה המתאים יש לעשות אבחנה מבדלת אם מדובר בחסר צ´י (אנרגיה) או חסר דם (והכוונה לא לאנמיה), למשל. תופעה של חסר דם מתאימה בעיקר אם היא הופיעה לאחר ההריון (ואם הופיע דכדוך לאחר ההריון זה מחזק את ההנחה עוד יותר).
הטיפול בהתאם כולל מספר שיטות. אני התרשמתי מתוצאות טובות בשילוב של צמחים ושיאצו, אך ידוע לי על מטפלים בדיקור העובדים עם תוצאות טובות. טיפול פסיכולוגי התנהגותי, לפעמים, עשוי להשלים את הטיפול לעיל.



כיצד הרפואה הסינית מתייחסת לתופעת הדיכאון?

דיכאון היא מחלה נפוצה יחסית באוכלוסייה. יש להפריד בין דיכאון תגובתי הנמשך עד שנה, שהוא דיכאון המופיע בעקבות אבדן או אסון, לבין דיכאון ראשוני הנובע לעתים מחסר איזון של נוירוטרנסמיטורים במוח, אך השינויים מושפעים גם מהשפעות סביבתיות רבות. דיכאון יכול ללבוש צורה פתולוגית ואז הוא דיכאון מג´ורי. במקרה זה הלוקה מאבד את עניינו בחיים, מאבד תאבון ושוקע במחשבות אובדניות. לעתים שלב היציאה מהדיכאון הוא השלב המסוכן ביותר כי אז המדוכא מסוגל לממש את המחשבות האובדניות שלו. דיכאון מינורי מטופל לרוב בעזרת שיחות ותמיכה סביבתית וניתן לטפל בו ביתר קלות גם ללא עזרה תרופתית.
למרות האסוציאציות של ´קן הקוקייה´ המרתיעות מפני טיפול במכות חשמל, יש לזכור שהטיפולים נעשים בהרדמה מלאה עם יעילות קלינית מדהימה וללא צורך בתרופות נלוות. התוצאות ממש טובות ותופעות הלוואי היחידות (אובדן זיכרון זמני לחלוטין) לא שכיחות.
יש האומרים שהסינים טפלו בדיכאון פעם עם דגי חשמל. לא ברור כיצד זה פועל, אבל הרעיון שבעזרת אנרגיה מרוכזת אפשר לשנות את החומר בגוף (במוח) הוא רעיון קודם כל סיני.

מנקודת ריאות סינית דיכאון נובע מחסר דם בכבד ובלב אשר משפיע על עגינות השן, מחסר צ´י בטחול ובלב אשר מוביל לפגיעה בייצור השן. הדיכאון גם יכול להתבטא על רקע סטגנציה של צ´י הכבד וגורמים נוספים.
הרפואה הסינית רואה ב Shen מרכיב פיזיולוגי חשוב המופק על ידי צ´י הלב ומשתכן בדם חדרי הלב. אלמנט זה אוגר בחובו את המוטיבציה לחיים, את השמחה לקום בבוקר לקראת יום חדש, את ההתחדשות והיצירתיות, ואת הייחוד שמייחד אותנו כאינדיבידואל מכל אדם אחר. השן יכול להיפגע או דרך אובדן צ´י שהוא הסובסטרט ליצירתו או דרך הדם שהוא משכנו.

הטיפול במחטים הוכיח את עצמו, אם כי, כמובן, שילוב של שיאצו וצמחים הוא לא פחות חשוב. בקיצור, צריך לקבוע מה האבחנה. אם זה יותר סטגנציה אז לאספקט של המגע יש חשיבות גבוהה יותר. אם מדובר בחסר צ´י אז מחטים עשויות להספיק. בחסר דם יש להניח שתזונה חיונית.
אם הדיכאון פתולוגי (מג´ורי) חשוב לשלב טיפול פסיכיאטרי במקביל. לא כל כך בגלל התרופות אלא בעיקר בגלל סכנת ההתאבדות הפוטנציאלית ואיבוד כושר שיפוט.


מהי אובססיביות קומפולסיביות (OCD) בראייה סינית?

תסמונת של טרדנות כפייתית (תסמונת אובססיבית קומפולסיבית) היא הפרעה קשה אשר הרפואה הסינית מתקשה להתמודד איתה היטב, אך יש לציין למען ההגינות, שגם לא הרבה שיטות טיפול מערביות או משלימות אחרות מצליחות להתמודד איתה בהצלחה מרובה.
מדובר בהפרעה קשה, בה הסימפטום הבולט הוא צורך כפייתי לחשוב (חשיבה אובססיבית) המחשבות הם בלתי רצויות, חוזרות וטורדות וכופות את עצמם על החולה. לפעמים מדובר בדחף לחזרה על מילים או מחשבות או שרשרת של מחשבות, החולה חווה את המחשבות כבלתי הגיוניות, אבסורדיות, ולא מתאימות.
לרוב מתלווה דחף לבצע פעולה מסוימת. הפעולות הכפייתיות (קומפולסיביות) נושאות גוון טקסי כמו רחיצת ידיים חוזרת, לפעמים באופן מסוים וקבוע שעל החולה להקפיד בפרטי פרטים על ביצועו. הצורך להקפיד על הפרטים הקטנים של הטקס הוא כה גדול שהאדם לכוד יותר ויותר בשימת הלב שלו לביצוע הפעולה. האדם חש את הפעולה או החשיבה הכפייתיים כזרים לו (Ego alien ) הוא מכיר בכך שהם באים מתוכו ושזו תופעה לא בריאה. בבסיס ההפרעה קיימת חרדה ממשהו פנימי המאיים על האישיות. החשיבה והפעולה נועדות להקל על החרדה אך מכיוון שזהו איננו מנגנון יעיל הם יוצרות בעצמם סימפטום קשה היכול להביא למאבק פנימי מתיש שיוצר בעצמו חרדה. במצבים קשים המחשבה הכפייתית יכולה להשתלט על החשיבה למשך שעות ארוכות ולא לאפשר כל פעולה או מחשבה אחרת. במצבים הקשים הטכסים והפעילות הכפייתית גוזלת מהחולה את כל כוחות הנפש שלו, ואת זמנו הפנוי.
בז´רגון הפסיכיאטרי קיימים checkers and washers , כלומר אילו שחייבים לבדוק חמש פעמים אם נעלו את הדלת או סגרו את הגז, ואילו שחייבים לרחוץ ידיים תשע פעמים ביום עד זוב דם (כמו בסרט המפורסם של ג´ק ניקולסון: הכי טוב שיש).
מבחינה סינית: לא ידוע על תוצאות טיפוליות ואין מספיק מחקרים בעניין. נראה שיש להתייחס לתופעה כאל סוג של חרדה ולכן להתייחס לאבחנה המבדלת הסינית שלה. בגלל תופעת התקיעות והחזרה על פעולות מסוימות יש להניח שמדובר בליחה של הטחול עם סטגנציה קשה של הכבד. הליחה חודרת ללב ובנוסף לבעיות אחרות, מובילה לחרדות. להערכתי, יש לנסות לשלב צמחי מרפא ושיאצו במקביל לטיפול הקונוונציונלי ובתאום עם הפסיכיאטר המטפל, וזאת על מנת למזער את תופעות הלוואי של התרופות. מאידך, יש לזכור שהתרופות הקונוונציונליות יעילות לעתים ומאפשרות חזרה לתפקוד מלא בחיי היום יום.

כיצד הרפואה הסינית מתייחסת לאדם עם אישיות גבולית ?

Borderline personality - חוסר יציבות במספר מישורים כמו התנהגות, יחסים עם הזולת, מצבי רוח ודימוי עצמי. ברמות מסוימות אישיות גבולית כוללת תכונות של הפרעות אישיות כמו מצבים סכיזואידים, נרקיסיסטים, אובססיביים, פרנואידים, היסטריים, אנטי סוציאלים ועוד. קיימת שכיחות גבוהה של אפיזודות קצרות של הלוצינציות ודלוזיות. שלא כמו באישיות הסכיזואידית, מערכות יחסים נושאות אופי מאוד דרמטי ואינטנסיבי. שלא כמו באישיות אנטי סוציאלית, יש כאן יותר השפעות בתהליכי עיבוד והאגרסיביות נוטה לפגוע יותר בעצמי מאשר בסביבה. שלא כמו האישיות ההיסטרית, יש כאן יותר ביטוי של כעס ובלבול כלפי הזהות המינית. קיימת שכיחות גבוהה יותר של ביקורים רפואיים באנשים אילו המלווים בתלונות סומאטיות (גופניות). רובם נוטים להיות מאוד מתוסכלים מהמטפלים שלהם.
מנקודת ריאות סינית הנושא קשה לניתוח שכן יש להגדיר מהי האישיות הגבולית. אופי אנטי סוציאלי שונה במהותו האנרגטית מאופי היסטרי, למשל. יש להניח שאצל רוב המקרים קיימת מעורבות אנרגטית של הלב בנוסף לאיבר המתאים. גישה אנטי סוציאלית לרוב משתלבת עם הפרעה של הכבד. מצבים היסטריים מתקשרים ללב אך יכולים להיות משולבים עם הריאות או הכליות. הדרך לאבחון עוברת דרך תשאול יסודי שמתייחס גם לבעיות סומאטיות רגילות.

בואו לדבר על כך בפורום רפואה משלימה
ובפורום פסיכותרפיה