מה הקשר?

עקבו אחרינו ב

ניוזלטר

פעמים רבות בחיים אדם מחפש דרך "להשתחרר" מרגש/התנהגות שמציקה לו,שגורמת לו לסבל. מה גורם לו להצליח להשתחרר מהתנהגות אחת ולא להצליח להשתחרר מהתנהגות אחרת ?.
בכתבה הזו אנסה בעזרת שני תאורי מקרה לשפוך אור קצת שונה על השאלה הזו.

מקרה ראשון :

שוש, אישה בסוף שנות ה - 30, אם לשלוש בנות.
שוש מגדירה את עצמה כאלכוהוליסטית. הגיעה לטיפול בעיקר סביב הקשיים בקשר בינה לבין בתה הצעירה.
במהלך השיחות הראשונות שוש מתארת את הסבל והקשיים שהיא חווה כתוצאה מההתמכרות לאלכוהול. קשיים פיזיים - בחילות, פגיעה בריאותית, רעד בידיים וכו'.
וקשיים רגשיים - דכאון, התקפות בכי ותחושות קשות לגבי עצמה ולגבי סביבתה.
שיחה אחר שיחה שוש מעלה עוד ועוד קשיים הקשורים לשתיה. לבסוף, באחת השיחות אני משנה כיוון, ושואלת את שוש מה היתרונות בשתיה? מה הרווח שלה כתוצאה מהשתיה? שוש זועמת על עצם השאלה, היא לא מבינה איך אני שואלת שאלה כזו אחרי שהיא הסבירה לי שיש רק חסרונות במצב. היא קובעת חד משמעית - אין רווחים, אין יתרונות.
אני מתעקשת - אם לא היה לך רווח כלשהו מהשתיה, לא היית ממשיכה, גם להתמכרות יש סיבות נפשיות בנוסף לאלו הגופניות.
למרות כעסה והתנגדותה של שוש היא מקבלת שיעורי בית - לנסות למצא כמה שיותר יתרונות/רווחים שהשתיה מקנה לה.
כעבור שבוע שוש חוזרת עם רשימה של רווחים שמצליחה להדהים אפילו אותי. בין השאר אפשר למצא שם :
• כשהיא שותה היא זוכה למידת סלחנות מאוד גדולה מצד הסביבה הקרובה לה (מה שלא קורה במצב "רגיל"). מתייחסים אליה כאל חולה ולכן לא דורשים ממנה כלום.להיפך,עוזרים לה.

• זו הדרך היחידה עבור שוש "להרשות" לעצמה לאבד שליטה. ללא השתיה היא חייבת בכל רגע להיות בשליטה מלאה,דבר המצריך ממנה כוחות אדירים.

• סולחים לילדות שלה על התנהגותן (בביה"ס, לדוגמא) בגלל שהן בנות לאם אלכוהוליסטית.

כשהרווחים הם כל כך גדולים הרי ברור לכל אחד מאיתנו ששוש לא יכולה לוותר על השתיה. ללא השתיה היא תצטרך להתמודד עם הסביבה, היא תצטרך ללמוד דרכים חלופיות ונורמטיביות לאיבוד שליטה וכן הלאה.

מקרה שני :

ר',בת 39, אם לילד בן 9 חודשים. משתתפת בקבוצת אמהות.
במפגש בנושא "רגשות אשם" ר' מספרת שהיא מרגישה בחלק גדול מהזמן רגשות אשם וכל פעם כלפי אדם אחר. היא מתארת את הרגשות כגורמים לה סבל רב ומכריזה שהיתה שמחה "להפטר מהם".
כשאני שואלת את ר' מהם הרווחים ברגשי האשם, ר' שוללת את האפשרות מכל וכל. אצלה אין יתרונות לרגשי האשם, רק סבל.
בהמשך המפגש ר' מתארת את תגובת בעלה לרגשי האשם שהיא חווה - הקשבה, הכלה, קבלה ונסיון לעזור לה להרגיע את רגש האשם שהציף אותה. ז"א, ישנה קירבה גדולה בינהם ברגעים כאלה ותמיכה של הבעל בר'.
אני שואלת את ר' איזה מן טיפוס היא ביומיום, בבית? היא מספרת שהיא מנהלת את הבית, דואגת שהכל "יעבוד" כמו שצריך... אבל היא גם טיפוס שחשוב לו "להתפרק". אני עוצרת את ר' ושואלת איך בעלה מקבל את "ההתפרקויות" האלה? זה לא מוצא חן בעיניו והוא "שולח לה מן מבט כזה..." מבט שמשמעותו - תרגעי, עברת את הגבול.
בעצם ר' אומרת שכשההתפרקות, החולשה, חוסר השליטה מגיע כתוצאה מרגשי האשם קל לה יותר לקבל את התמיכה של בעלה וההבנה שלו מאשר אם אותו הדבר היה קורה ללא "התפאורה" של רגשי האשם.
ר' זקוקה לרגשי האשם כדי להביא למערכת הזוגית חלקים אישיותיים, שסביר להניח שללא רגשי האשם היו נתקלים בהתנגדות מצד בעלה. ז"א, ר' מצאה דרך מתוחכמת "לעקוף" את התנגדות בעלה. כמובן שעשתה זאת בדרך לא מודעת.

מה אנחנו למדים מכל זה?

בשני תאורי המקרה אנחנו רואים כיצד רווחים משניים שיש לנשים אלו מהתנהגות מסויימת "תורמים" לשימור ההתנהגות.
כולנו זקוקים מדי פעם ל"תפאורה" שתעזור לנו להתמודד עם קושי שאנחנו נתקלים בו.
ה"תפאורה" היא בעצם זו המאפשרת לנו,במקרים רבים, לגשר בנינו לבין הסביבה. השאלה היא איזה מחיר היא גובה מאיתנו?
איזה מחיר גובה השתיה משוש או רגשי האשם מר'?.
אם ברצוננו לעזור לאדם להשתחרר מה"תפאורה"/מההתנהגות המסויימת שהוא אינו מרגיש איתה בנוח, אנחנו חייבים לקחת בחשבון את המניע שמאחורי ההתנהגות, את הרווח העקיף, המשני בו זוכה האדם כשהוא מתמיד בהתנהגות ומה המחיר הניתוק המיידי בין ההתנהגות עצמה לרווח המשני.

ההסתכלות היא אינה רק על פני השטח. הבדיקה היא לא רק על ההתנהגות הגלויה לעין אלא בעיקר על החלקים הנסתרים התורמים לשימור ההתנהגות.
מכיוון שהרווחים נקבעים על פי קשייו/צרכיו של האדם, רק הוא יכול לקבוע מהו הרווח. הרווח הוא אינדבידואלי לכל אדם.
אמנם בשני המקרים כאן מתוארות האמהות אבל חשוב לזכור שאותו הכלל - "התנהגות ממשיכה כל עוד יש בה רווח/יתרון" תקף גם לגבי הילדים.
במהלך העבודה אני מקפידה לבדוק עם האמהות מה הרווחים שלהן (שברב המקרים, הם לא מודעים) מהתנהגויות מסוימות, ומה הרווחים של הילד מהתנהגותיו.

אחרי שזיהינו את הרווחים מההתנהגות אנחנו שואפים למצוא דרכים חליפיות שיאפשרו לאדם להנות מאותם הרווחים, ללא ההתנהגות שמפריעה לו. בהרבה מהמקרים, מספיקה לאדם עצם ההבחנה בכך שיש לו רווחים משניים מההתנהגות, על מנת להביא לשינוי. במקרים הקשים יותר (כמו בתאור של שוש) כשהרווחים הם גדולים יותר, דרושה עבודה נוספת על מנת שהאדם יוכל לסגל לעצמו דרך חליפית להשגת הרווחים.
רק על ידי מציאת מענה חליפי לצורך, נוכל להפחית את תדירות ההתנהגות ואולי אף להביא להעלמותה.

לסיכום, הכתבה מנסה לענות על השאלה הכל כך שיגרתית -" איך זה שאני לא מסוגל להפסיק את.... ?". אני מאמינה, שרק על ידי בדיקה ברבדים היותר עמוקים, רק כאשר אדם מזהה את הצד השני, את הצד שתורם להמשך ההתנהגות, יש לו סיכוי אמיתי להפטר ממנה.
מבלי שנבין מה "קושר" אותנו להתנהגות לא נצליח להתיר את הקשרים.

בואו לדבר על כך בפורום יחסי הורים ילדים