אין להשאיר שדה זה ריק. אין להשאיר שדה זה ריק.

מי גאון של אמא?

כולנו חייבים "להתקדם" כדי להצליח, אין פלא שהורים רבים רוצים שילדם ידע לקרוא - הנזק והתועלת

יעל שחר שריד מספקת עצות זהב, וגם אזהרות חשובות שיעזרו לכם לעשות זאת, 14/11/04

לאתר "הורים וילדים" - לחצו כאן

טעינו

בערך בגיל שלוש התחילה דניאל, בתי, להתעניין בקריאה. בראשית היה זה לוח של אותיות שתליתי לה ליד הטלפון והעסיק אותה שעה שאני שוחחתי עם אנשים. אחר כך תלינו על הלוח ציורים שמצאנו בעיתונים, בכל יום ציור אחד. דניאל אהבה מאוד את כיפה אדומה ואת היפה והחיה, ומצאנו ביחד תמונות שונות של כיפה אדומה לאות כ', זאב לאות ז' וכו'.
אחר כך החלפנו את הציורים במילים: "אבא", "אמא", "סבא טוביה" ועוד.
חיפשנו יחד את המילים בעיתון היומי ובעיתוני ילדים, והדבקנו את המילה על הציור שהיה שם קודם. הלוח היה פעיל מאוד, ודניאל באה כל פעם בסקרנות לראות את המתחדש בו.
בשלב הבא קניתי לה לוח מגנטי גדול ואותיות מגנטיות, והיא חיברה אות לאות והצליחה אפילו ליצור את המילה אמא, וכתבה בצ, צב בצורה הפוכה.
אין מה לעשות: הגנים הפולניים עבדו ואני התרגשתי והייתי גאה כשלאט לאט ראיתי את בתי הקטנה קוראת בעצמה את הספרים הישנים שהקראתי לה כתינוקת, כמו "הלו הלו אבא". ככה התחלנו לקרא ביחד, בסבלנות, בהתאם לרצון שלה. בגיל ארבע היא כבר קראה ממש לבדה בספר התנ"ך לילדים של לוין קיפניס: "ויהי אור ויהיה חושך ויהי אור", הקריאה לנו ואנחנו לא ידענו את נפשנו - ומיד התחלנו לעשות את כל השגיאות האפשריות: כשדניאל קראה עם אבא, הוא תיקן אותה ואמר: "לא כתוב כאן פורח, כתוב כאן פרח". אני הצבעתי על מילים בספרים ושאלתי מה כתוב כאן, ובחנתי אותה אם היא יודעת את כל המילים. גם השכנה שלנו ששמעה על ה"פלא", הביאה ספר בישול וביקשה שדניאל תקרא.
ודניאל? דניאל הפסיקה לרצות לקרוא. כל המשחקים באותיות נשארו בארון, ובמשך זמן מה היא סירבה להציץ בספר. הבנתי שטעינו.

לחץ של הורים

"אנחנו חיים בעידן שמילת המפתח בו היא 'להספיק'", אומרת חגית עדן, פסיכולוגית חינוכית. "הורים לוקחים ילדים בכיתה ז' להכנה לפסיכומטרי, ובאותה מידה, לוחצים על ילדיהם בני הארבע להתחיל לקרוא. לא מזמן התקשרו אלי זוג הורים, מאוד משכילים ואמידים, ושאלו אם אני מכירה קורס טוב להכנה לכיתה א'. שאלתי אותם למה הם זקוקים לכך, והם ענו שבתם, המאוד אינטיליגנטית, עדיין לא קוראת אפילו את שמה. כאשר שאלתי בת כמה הילדה, התברר שהיא בת שלוש וחצי.
"המקרה הזה אולי קיצוני", אומרת עדן, "אבל מאפיין תפיסה מקובלת מאוד בעידן שלנו, לפיה מי שלא מתחיל מוקדם 'יאבד את מקומו', ולא יוכל להצליח בחיים. הורים חושבים על עתידו של הילד באוניברסיטה, כשעדיין לא הגיע לכיתה א', ופועלים עם הרבה רצון טוב - אבל מתוך טעות מוחלטת".

למה בעצם ההורים כל כך מוטרדים?
"כי יש לחץ חברתי, במיוחד באזורים מסוימים. כמו ששואלים בגינה האם הילד כבר הולך, כך האמהות בגן משוויצות ובודקות האם הילד כבר קורא. חוץ מזה, אנחנו חיים בעולם שנפוצים בו מושגים, כמו 'קורסים', 'התקדמות', 'הישגים', ושלא לטובת הילדים - אנחנו מיישמים את זה עליהם. זוג ההורים שעליו סיפרתי קודם, עובדים שניהם עד שעות מאוחרות ומשאירים את הילדה אצל מטפלת. עדיף היה שיקדימו לשוב הביתה ויקריאו לה סיפורים, מאשר שיעסיקו את עצמם במציאת קורס הכנה".
"אל תלמדו את ילדכם לקרוא", קובעת גם עדנה שריד, מדריכת קריאה, שעסקה בתחום הקניית הקריאה במשרד החינוך לאורך שנים ארוכות. "השאירו את המשימה למורים שהתמחו וצברו ניסיון בהוראת הקריאה. גם אם אתם מורים או אנשים משכילים, לא כדאי להכניס מתח לאווירה בבית, ולא רצוי לסכן את הקשר החיובי ביניכם לבין ילדכם. אם המוטיבציה שלכם גבוהה מדי, זה עלול אפילו להיות מסוכן לעתידם. אנחנו יודעים שילדים שחוו חוויה שלילית בשל ניסיונות ללמדם לקרוא בטרם עת, עלולים לפתח חששות והתנגדות ללימוד קריאה בהגיעם לבית הספר".

מוטיבציה של הילדים

למרות מה שנאמר, יש ילדים שמתעניינים בקריאה, אפילו בגיל צעיר, ואפשר לעודד את ההתעניינות בלי לפגוע במוטיבציה של הילד. "אי אפשר לעצור את תהליך רכישת הידע אצל ילדים סקרנים, וילדים שעולם הקריאה נגיש להם, יתעניינו במילים ואותיות ממש מגיל צעיר", מסביר דור הררי, פסיכולוג ומרצה בסמינר הקיבוצים. "אבל כדי שתתרחש למידה אמיתית של קריאה, חייבים לשחרר את הילד מהלחץ לקרוא. הוא לא צריך לענות על ציפיות, אלא לשחק עם המילים וכך להגיע לקריאה".

איך ילדים מגיעים לקריאה?
"המוטיבציה ללמוד טבועה בנו וילדים הם סקרנים מטבעם. אבל אנחנו כהורים צריכים להיזהר לא להרוס את המוטיבציה הזאת. ההורים צריכים למצוא את האיזון הנכון למה לחשוף את ילדם, איך לעודד אותו, איך ליצור גירוי במינון, בלי להפעיל לחץ ולפגוע".

איך נדע לעודד ולא ללחוץ?
"ההורה צריך להיות מודע קודם כל לצרכיו: האם אני רוצה שהילד ילמד לקרוא כדי להשוויץ בו? כדי להרגיש הורה יותר טוב? או שזה קורה בהתאם למה שהילד משדר. ילדים מפזרים כל הזמן רמזים לגבי מה הם רוצים ומה הם יכולים, וההורה צריך לתווך בינם לבין המציאות".
ומה עם אנחנו מנסים ללמד, והילד לא מצליח?
"ילד שייכשל ירגיש רע מאוד. אם תבחנו את ילדכם או תתגאו בהישגיו, תגררו את הילד מעיסוק בעשייה לעיסוק בתוצאה, בתחרות, בהשוואה, במדידה ולבסוף לעיסוק בעצמו. וכל זה רע. מצד שני, ילד צריך חיזוקים, וכנראה גם הוריו. הכל בנוי על רגישויות ומינונים. הרעיון הוא לתת לילד תחושת ערך גבוהה ושייכות, ואז הוא כבר יגשים ויממש עצמו בצורה המיטבית, בהתאם להעדפותיו ורצונותיו".
שריד: "אני לא מציעה להורים ללמד, אבל כאנשים הקרובים ביותר אל הילד, הם יכולים לעשות הרבה כדי לעודד קריאה. ילדים הרי לומדים הרבה דברים בלי שישבנו ולימדנו אותם, אלא פשוט כי היינו שם לידם, תיווכנו בינם לבין הסביבה, שימשנו להם דוגמה, ענינו על שאלותיהם ועודדנו אותם. כשהם היו תינוקות, צפינו בהם מלאי התפעלות כשהתחילו להקשיב, לדבר, לזחול, ללכת. כך כדאי לעשות לגבי הקריאה. פשוט להיות שם: לספק להם ספרים, לחוות יחד שעות של קריאה, לקרוא בעצמנו ובכך לשמש דוגמה וליצור הזדמנויות לשחק עם מילים. בדרך זו נגרה את סקרנותם, נעודד אותם לקחת סיכון ונניח להם להטמיע את הנכון להם, בהתאם לשלבי ההתפתחות של כל אחד מהם".

עשר המלצות טובות לעידוד הקריאה

1. קראו לילדכם סיפורים. "קראו, קראו וקראו", אומרת שריד. "מאיזה גיל? כמעט מרגע שאתם מתחילים לדבר אל ילדכם. עד איזה גיל? עד שיגיד די. גם כשהוא כבר גדול ויודע לקרוא בעצמו, עדיין מומלץ להקריא ספרים מתקדמים יותר, שקשים לו לקריאה.
"התחילו בסיפורים קצרצרים, קצביים, עתירי תמונות. קראו סיפורים חדשים, וקראו סיפורים שכבר קראתם עשרות פעמים אם הילד רוצה בכך. העשרת השפה, היכרות עם השפה הכתובה (השפה הספרותית, ה'גבוהה' מן השפה המדוברת), והבנת התוכן תוך כדי האזנה והתבוננות בתמונות, הם הכלים הטובים ביותר שישרתו את ילדכם כשיתחיל ללמוד לקרוא בבית הספר".

2. דובבו את ילדכם תוך כדי קריאה. שריד: "דברו אתו על שם הסיפור, על האיורים ועל התוכן. וכשיש ספק או שאלה, חפשו וקראו את הקטע המתאים. אמרו לילדיכם: 'הנה, כאן זה כתוב', ושוב חיזרו לשיחה, לשחזור התוכן בעזרת התמונות".

3. מקדו את הילדים במילים שגורות. "תוך כדי קריאה, הצביעו על המילה החוזרת פעמיים או יותר באותה שורה או בשורות סמוכות. הצביעו ואמרו: ,הנה, כאן כתוב אבא, וכאן שוב כתוב אבא. זה כתוב אותו דבר'. מדי פעם, כשתיתקלו שוב באותה מילה, הצביעו עליה וציינו אותה שוב. אבל אל תבחנו את ילדכם למחרת, לראות אם הוא זוכר! שימחו כשהוא יגלה בעצמו את המילה המוכרת ויראה אותה לכם, אך לא מעבר לכך".

4. מותר ורצוי שילדכם יעשה עצמו קורא. "ילדים אוהבים 'לקרוא לעצמם' ספרים המוכרים להם. הם נעזרים בתמונות ועושים עצמם קוראים את התוכן. אם תאזינו בקשב, תיווכחו שהם משתמשים בשפה 'חגיגית', קרובה לשפת הספר, ויש שהם מצטטים מן הזיכרון משפטים שלמים. אולי הם מזהים חלק מן המילים, אבל הם יעשו זאת גם לפני שיתחילו לזהות מילים בתוך הכתוב. כדאי לעודד עיסוק זה, להאזין ולהפגין הנאה ועניין, ובוודאי לא לתקן 'שגיאות' או להעיר שלא כך כתוב בספר".

5. הצביעו על הכתוב. "קראו תמיד בשטף בקצב הדיבור. הוליכו את אצבעכם לאורך השורות ואפשרו לילדכם לעקוב בעיניו אחר הכתוב. עשו זאת גם כשעדיין אינו מגלה בכך עניין, גם אם הוא מעדיף להתבונן בתמונות באותה עת. במרוצת הזמן יגלה עניין ואף ידרוש מכם להצביע על הכתוב כאשר לא תעשו זאת".

6. הניחו לילדכם להשלים מילים בסיפור. "כשילדכם עוקב בעיניו אחר האצבע המורה על הכתוב, השתהו מדי פעם לפני מילה מוכרת ואפשרו לו 'לקרוא' אותה (מתוך הזיכרון: גם אם אינו מזהה אותה). אם ילדכם אינו משלים – המשיכו אל המילה הבאה. לפעמים שבחו והתפעלו והראו לו: הנה, כאן זה כתוב. אחרי זמן קצר תיווכחו שילדכם משלים חצאי משפטים ויותר, והוא יבקש שתראו לו באצבעכם את המילים שהשלים".

7. שחקו במשחקי אותיות. "כדאי ליצור הזדמנויות שבהן יוכל ילדכם ללמוד לזהות את האותיות בשמותיהן. הוא יצליח לעשות זאת בלי קשר לקריאה. כפי שלמד לזהות בעלי חיים בשמותיהם רק מהתבוננות בתמונות, גם אם לא ראה אותם מעודו, כך ילמד לזהות את האותיות. עשו זאת באמצעות משחקים. יש בחנויות משחקי פזל של תמונות ואותיות - האות הראשונה של המילה המוצגת בתמונה ויש משחקים אחרים. שחקו עם ילדכם, חיזרו על שמות האותיות תוך כדי משחק, אמרו את המילה והדגישו את צליל האות הראשונה. ילדכם ילמד בקצב שלו.
"אפשר ליצור לוח קיר מבריסטול, עם כל האותיות לפי סדרן, ולצרף תמונות או ציורים מתאימים לכל אות (מצורפת הדגמה במסגרת). ניתן לרכוש לוחות כאלה בחנויות המיועדות לציוד לגני ילדים, אבל מוטב שתבחרו עם ילדכם תמונות הקשורות לעולמו.
"גם כשילדכם יכיר את כל האותיות, ספק אם ישתמש בידע הזה ב'קריאה שלו'. אל תאיצו בו. בהמשך הוא ימצא את הקשר בעצמו, ויגלה את האותיות שהוא מכיר במילים שהוא מזהה".

8. הכינו קופסת מילים מוכרות. "כאשר ילדכם מזהה מילים אחדות והוא חוזר ומגלה אותן בספרים, כתבו אותן על כרטיסי בריסטול קטנים (3 על 5 סנטימטרים בערך), באותיות דפוס. הוסיפו את שמות בני המשפחה שילדכם מזהה, מילים שלמד לזהות על אריזות מזון וכדו', ואספו את כל כרטיסי המילים בתוך קופסה עם מכסה. ככל שילדכם יתקדם, הוסיפו לקופסה מילים חדשות.
מדי פעם פזרו את הכרטיסים על השולחן. ילדכם ישמח לזהות ולקרוא אותן. מילים שילדכם אינו זוכר - הוציאו והעלימו. נסו להיזכר עם הילד באיזה הקשר פגשתם מילה זאת או אחרת בפעם הראשונה. הניחו בשורה שלוש-ארבע מילים המתקשרות למשפט וקראו את המשפט.
"הוסיפו מילות יחס או מילות קשר, אם הן דרושות לבניית המשפט (של, עם)
וכן אותיות שימוש (ב- ל-) , ה' הידיעה ו-ו' החיבור, כל אחת על כרטיס נפרד.
כך תרכיבו עוד ועוד משפטים ומהר מאוד הילד ישמח לקרוא את המילים המוכרות לו בהקשרן החדש ולהרכיב משפטים בעצמו.כשיעשה כן, עזרו לו למצוא את המילה שהוא מבקש בערמת המילים וכתבו למענו על כרטיס מילה שהוא זקוק לה ואיננה נמצאת באוצר המילים שצבר. קראו את המשפטים שיצר והתפעלו. וכרגיל, התעלמו מטעויות והדגישו רק את ההישגים". (דוגמה לקופסת מילים מופיעה במסגרת).

9. הכינו לילדכם ספר אישי. "בספרון שתכינו מדפי נייר כרוכים בתוך כריכת בריסטול, כתבו סיפור קצר על עצמו, על משפחתכם, על הספרים שהוא אוהב, על עיסוקיו בבית או בגן. השתמשו בעיקר במילים שילדכם מזהה (אלה הצבורות בקופסת המילים שלו).
"כתבו משפטים קצרים, באותיות דפוס ברורות. השאירו מקום רב לאיורים שתוסיפו או שתדביקו בהתאם לתוכן. יחד עם ילדכם, בחרו שם לספר. כתבו את השם על הכריכה, קשטו אותה או שילדכם יקשט בעצמו.
"מדי פעם הכינו ספרונים נוספים כאלה, שייקראו קרוב לוודאי בשטף ובהנאה.
ספרונים אלה כדאי להביא איתכם לביקורים אצל סבא וסבתא. הם ייהנו ויוסיפו להכרת הערך העצמי של ילדכם" (דוגמה לספר מילים מופיעה במסגרת).

10. כתבו סיפורים מפי ילדכם. "במקביל לפעילויות השונות בקריאה, זמנו מצבים שבהם ילדכם יכתיב לכם סיפור משלו. כתבו את דבריו לנגד עיניו (בדפוס, אין צורך בניקוד לפי שעה), ומדי פעם קראו את אשר כתבתם מהתחלה, כדי לארגן את המחשבה לקראת ההמשך. אם תכתבו בלשונו של ילדכם ולא תנסחו את משפטיו לפי טעמכם, יש להניח כי 'יקרא' את סיפוריו ללא קושי. אל תדרשו ממנו לקרוא. המתינו עד שיעשה זאת מרצונו (לפעמים יקרא אותם לא בנוכחותכם, להנאתו).
"כך תוכלו לכתוב מפיו שיר חדש שלמד בגן, תיאור של מקרה שקרה בגן או בבית, תיאור טיול או מסיבה, מכתב לבן משפחה וכדו'.
"כדאי לאסוף את הסיפורים הללו ולחבר כמה מהם לספרון, שגם אותו ישמח ילדכם לקרוא מפעם לפעם, ולהביאו אל סבא וסבתא".

עשר אזהרות בנוגע לעידוד הקריאה

1. אל תלמדו את ילדכם לקרוא. גם אם אתם משכילים וילדכם נבון ומשתף פעולה. ילד שלא עמד בציפיות של הורה שאפתן, עלול לפתח חרדה עד כדי קשיים בלימוד הקריאה בכיתה א'.

2. אל תהפכו את שעת הקריאה ל"שיעור". קראו לילדכם להנאתו, לא כדי ללמד אותו. הוא עצמו ילמד בקצב שלו, לפי יכולתו ולפי רמת התפתחותו. גם כאשר אתם משחקים אתו במשחקי קריאה, אל תלמדו אותו. שחקו להנאתכם והמתינו בסבלנות לראות את התוצאות. הן יגיעו בבוא העת.

3. אל תתקנו שגיאות. אין סכנה שילדכם יזכור את שגיאותיו. גם את התיקון שלכם הוא לא יזכור. הוא עסוק בתוכן. לעומת זאת, הוא יזכור שנכשל, שאכזב אתכם, ואז אולי יוותר בכלל על הרעיון לשחק איתכם במשחקי קריאה או להתקרב אליכם כשאתם קוראים באוזניו סיפור.

4. אל תשאלו: "מה כתוב?" אם אתם מוכרחים לשאול, שאלו: "איפה כתוב..." כדי לענות על השאלה: "מה כתוב?" ילדכם צריך לקרוא ועלול להיכשל. כדי לענות על השאלה: "איפה כתוב?" הוא יכול לזהות את המילה המבוקשת בעזרת רמזים ובעזרת ההקשר. והרי אנו אמורים לעשות הכל כדי להעניק לו תחושה של הצלחה ולמנוע כישלון. אם ילדכם לא מצא איפה כתובה המילה, הצביעו עליה אתם.

5. אל תבחנו. רחקו מכל מצב הדומה למבחן. גם כשאתם מבקרים את סבא וסבתא ורוצים להתפאר בפניהם בהישגי ילדכם, הוא יחוש כמו במבחן. ירצה - יראה בעצמו. לא ירצה - לא יראה. אם אתם רוצים לדעת מה ילדכם קלט - צפו בסבלנות. יבוא היום שבו ירצה לקרוא במקומכם מילה שהוא מכיר וישאל אתכם על כל צעד ושעל, בבית ובחוץ, "נכון שכאן כתוב...?" הוא יעשה זאת בשעת הקריאה שלכם, כשהוא צופה בטלוויזיה, כשהוא רואה שלטים ברחוב וכשהוא מסתכל בעיתון שאתם קוראים. טיפחו לעצמכם על השכם - זה בזכותכם, כי התאפקתם. אבל אם ישאל אתכם מה כתוב, אל תנסו להזכיר לו שאת המילה הזו הוא כבר פגש. אם אינו זוכר, בשבילו זו מילה חדשה כרגע. קראו אותה למענו בלי כל הערה.

6. אל תנסו ללמד את ילדכם מילים. אל תתלו מילים על חפצים ורהיטים בחדרו, אל תכינו לו כרטיסי מילים ואל תרכיבו למענו מילים שאינו מכיר מאותיות מגנט. בשלב זה התמקדו בתוכן הסיפור וכל מילה שילדכם ילמד להכיר תהיה בתוך הסיפור, בתוך ההקשר (יוצאים מן הכלל הם שמות בני המשפחה).

7. אל תתייחסו לאותיות ולניקוד כשאתם קוראים או משחקים עם ילדכם. הוא אינו בשל עדיין להבחין בחלק מתוך השלם ומוטב שיתרכז בתוכן. לאט לאט יגלה בעצמו את האותיות שהוא מכיר בתוך המילים שהוא מזהה. היתר ייעשה בבית הספר.

8. אל תדרשו מילדכם למלא חוברות קנויות. אם הן קלות, הן ישעממו אותו. אם הן קשות - הן יתסכלו אותו. קשה למצוא בין החוברות שהוכנו למען כל ילדי ישראל, חוברת שתהיה מתאימה בדיוק לצרכיו. מוטב שיעסוק בפעילות יצירתית בזמנו החופשי.

9. אל תציעו לילדכם לכתוב. בגיל הרך שרירי היד עדיין אינם בשלים לכתיבה. אבל כדאי ורצויי לתת לילדים אבני אותיות או אותיות מגנט, שישחקו בהן כרצונם. יבוא יום שהם ינסו ליצור מילים מוכרות או שיחברו אותיות מקריות זו לזו ויבקשו מכם לקרוא.
אתם תקראו, הם יצחקו, ובינתיים ילמדו את תפקיד האותיות במילה. אל תחששו מכתב ראי. גם זה שלב בהתפתחותם של חלק מהילדים והוא יעבור מאליו.

10. אל תצפו שילדכם יקרא. אחרי כל הפעילויות שעשיתם אתו, אתם רק מכינים אותו לקריאה. לימוד הקריאה ייעשה בבית הספר. עם זאת, הניסיון מוכיח שיש ילדים המלמדים עצמם לקרוא לפני שהם מגיעים לבית הספר

הכנה עצמית: דברים שאפשר להכין לבד ויעזרו לעידוד הקריאה

לוח א'-ב'.

לוח הא'-ב' יכול להיות כל משטח קרטון, בריסטול ועוד, שאפשר לצייר עליו ריבועים בטוש או להדביק שאריות של משחקי קופסה (בצילום מופיעות שאריות ממשחק לוטו שהודבקו על בריסטול).
את אותיות הא'-ב' אפשר להגדיל במחשב. כדאי לבחור באותיות גדולות ושמנות כמו "חיים" או "אהרוני". מי שאין לו מחשב, יכול לחתוך אותיות מכותרות בעיתון ולהדביקן.
כדאי לסמן מראש מקום מלבד 22 האותיות, גם לאותיות סופיות.
אפשר לגזור תמונות מעיתונים, ממגזינים, מגלויות ישנות, מחוברות צביעה. אם הילד שלכם יכול לבחור את התמונות שהוא רוצה, זה עדיף. אתם תתאימו את התמונות לאות. אם הילד אוהב כדורגל, בחרו בכדורגל ל-כ', בבגדי הקבוצה ל-ב' וכו'. אם הילדה שלכם אוהבת נסיכות, בחרו את סינדרלה לאות ס'.
כדאי לא להדביק את כל הצילומים או האיורים ליד האותיות מיד. יש קסם בלוח שמתמלא לאט לאט. כיף לילד לבוא ולגלות משהו חדש. אחרי שילדכם יידע לזהות את האותיות, הורידו את התמונה באות א' והחליפו לכיתוב אבא, הורידו את התמונה שלו באות בה מתחיל שמו והחליפו בכיתוב שמו.
כדאי לתלות את הלוח במקום בולט, ליד מיטת הילד, או ליד הטלפון או במטבח. הכלל הוא שהמקום יהיה נגיש ובגובה העיניים של ילדכם.

קופסת מילים.
קופסת פח של שוקולד יכולה להתאים, אבל גם קופסת נעליים או קופסת פלסטיק לאחסון. כתבו על הקופסה באותיות דפוס ברורות מילים של... ואת שם ילדכם.
הכינו כרטיסים מקרטון צבעוני בגובה 3.5 ס"מ ובאורך המילה שתרשמו באותיות דפוס, בהם מילים שילדכם יודע. למשל, אבא, אמא, שמו, שמכם.
לכל נושא הכינו כרטיסים בצבע שונה. שמותיכם, שם הסבים, הסבות, הדודים ובני הדודים, בכרטיסיות בצבע כתום.
שמות קלטות הווידאו של הילד, בצבע ירוק.
שמות המספרים, בצבע תכלת.
הכינו גם כרטיסיות עם שמות יחס, וקישור: ו... את... עם וכו', בצבע נפרד.

ספר אישי
הכינו עם ילדכם ספרונים. אתם יכולים להשתמש במחברת אותה תחצו לשניים בעזרת סכין חיתוך, או לעשות שימוש בספרונים קטנים שנועדו להיות ספרי זיכרונות או מחברות ציור. הדביקו בתחילת הספר את תמונתו של ילדכם, כתבו על מדבקת מחשב לבנה את שמו של הילד: הספר של...
אתם יכולים לצפות את הכריכה בטפט שקוף שאפשר לקנות בחנויות לציוד משרדי.
עכשיו כתבו את הסיפור מפיו של ילדכם בטוש שחור, באותיות גדולות ובקיפול כפול של כ4- מברורות. את הכותרת לסיפור הדגישו בקו שחור.

תמונות שמתחילות באות
התמונות של...

קחו שמינית גיליון צבעונית.
הדביקו שלושה תאים לתמונות אותם תצרו מבריסטול המקופל בקיפול כפול של כחצי ס"מ בכל אחד מצדדיו. הדביקו את הקיפול לבריסטול והשאירו את החלק העליון לא מודבק, כך שתקבלו מעין כיסים. באותה דרך צרו את החלק העליון, הרחב, עליו כתבו התמונות של... שגם הוא ישמש מעין כיס גדול.
כתבו אותיות בכל אחד מהכיסים. רצוי לא לבחור אותיות שיש להן צליל דומה. עכשיו גזרו כרטיסיות בצבע שונה, בגודל 10 על 3.5 ס"מ, הדביקו עליהן תמונות שונות בקצה כל כרטיס כזה המתחילות באותיות שבחרתם. הכניסו את כל הכרטיסיות לתא העליון הרחב ותנו לילד שלכם למיינם לפי האות המתאימה לכרטיס. כדאי שגם כאן תבחרו תמונות בהתאם להעדפותיו של ילדכם. אתם יכולים לבחור באות שבה מתחיל שמו ולהדביק על כרטיס תמונה שלו, או להדביק תמונות של דברים שאתם יודעים שהוא אוהב.

מכתבים
אתם יכולים לכתוב לילדכם מכתבים ולשלוח אותם אליו בדואר. כתבו באותיות דפוס ברורות את שם הילד בחזית המעטפה.
ילדים מאושרים לקבל דואר במיוחד בשבילם, וישמחו לקרוא את המכתב שתציירו או תכתבו.

בואו לדבר על כך בפורום רפואת ילדים




שתף את הכתבה ב:
פורום רפואת ילדים

ד"ר דני שינהר
ד"ר דני שינהר
רופא בכיר במחלקת כירורגית ילדים בבי"ח תל-השומר. סיימתי את לימודי הרפואה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ת"א, ואח"כ יצאתי לשרות צבאי כעתודאי אותו סיימתי כרב סרן וכמ"פ פלוגת רפואה. לאחר שרותי הצבאי התמחתי בכירורגית ילדים בבית חולים סורוקה. לאחר סיום ההתמחות עבדתי 3 שנים בבי"ח איכילוב ומשנת 99 אני עובד בבית חולים תל השומר. במהלך השנים עברתי השתלמות בבית חולים לילדים בלונדון, במהלך עבודתי אני מדריך סטודנטים לרפואה ומרצה בכיר בבית הספר לאחיות בתל-בשומר, אני מנתח ילדים בכל הגילאים החל מפגים ועד למתבגרים, בכל סוגי הניתוחים. אני מנתח ילדים גם בשיטה הלפרוסקופית בהתאם לצורך ומתמחה בניתוחים להזעת יתר בכפות הידיים אצל ילדים ומתבגרים. מומחה להומיאופתיה מודרנית ועובד במרפאת מדיטף ברמת אביב ג' ומטפל במגוון בעיות ברפואת ילדים בעזרת תרופות הומיאופתיות. בשעות הפנאי אני כותב ספרי ילדים (הוצאת כנרת) אוהב להאזין למוסיקה, משחק טניס וקריאת ספרים. נייד: 052. 6666372 מרפאה: 03. 7440888
חיפוש מתקדם
הודעה\מחבר
תאריך ושעה
27/08/14 14:40
27/08/14 14:33
  גמילה    אוריין  
27/08/14 13:53
28/08/14 16:54
  תודה רבה    אוריין 
28/08/14 21:11
  ילד "עקשן"    ממ 
27/08/14 11:42
27/08/14 07:11
26/08/14 14:38
26/08/14 13:26
  הזעה אצל תינוק    דני 
26/08/14 09:45
25/08/14 21:52
  מערכת חיסון    YASMIN 
25/08/14 17:14
  בדיקות דם    ליאור 
25/08/14 16:09
  בהמשך לתשובתך    ליאור 
25/08/14 18:58
  בדיקות דם    מונה 
25/08/14 16:05
25/08/14 13:49
  פריחה קטנה    עמית 
25/08/14 06:46
768 767 766 765 764 763 762 761 760 759 758     הקודם    
חיפוש מתקדם