אין להשאיר שדה זה ריק. אין להשאיר שדה זה ריק.

עזרה ראשונה לחורף: המדריך המלא

לקראת החורף שיגיע, דוקטורס מביא לכם את מדריך העזרה הראשונה המלא - להדפיס ולשמור

בשיתוף: מכבי שירותי בריאות - "מכביתון" להרגיש טוב להיות בריא. ובשיתוף מד"א - מגן דוד אדום בישראל., 08/01/14

עוד בנושא בהרחבה בערוץ מדריכי עזרה ראשונה ב-doctors

הרעלות: ד"ר ידידיה בנטור - טוקסיקולוג קליני ומומחה ברפואה פנימית ובפרמקולוגיה קלינית. מנהל המכון הארצי למידע בהרעלות, מרכז רפואי רמב"ם. מרצה בכיר, הפקולטה לרפואה, הטכניון, חיפה

הרעלה היא מצב שבו הגוף ניזוק ממגע עם רעל. הרעלים הראשונים ששימשו את בני האדם הופקו מצמחים ומארס בעלי חיים, ומאז ההיסטוריה רצופה בדוגמאות לשימוש ברעלים למטרות ציד, לחימה ואף רצח.
מתחילת המאה ה-20 האנושות עדה להתפתחות שאין לה תקדים בתעשיית הכימיקלים, לפיתוח נרחב של תרכובות חדשות ולייצור תרופות, חומרי ניקוי, חומרי הדברה, סמים מסוכנים ותכשירי הרפואה המשלימה. כל החומרים האלה, בין שהם מעשה ידי אדם ובין שמקורם בטבע, עלולים להיות רעילים ומסוכנים לבריאות. זמינותם של חומרים רעילים בבית ובסביבתו גורמת בהתמדה לגידול מספר הנפגעים מהרעלות, בייחוד ילדים. ילדים פגיעים יותר בשל חוסר יכולתם להבדיל בין טוב לרע ובשל יצר הסקרנות וההתנסות הטבעי שבהיעדר השגחה מביא אותם למקומות מסוכנים.

הגורמים העיקריים להרעלות כוללים כימיקלים (42 אחוז), תרופות (37 אחוז), בעלי חיים ארסיים (חמישה אחוזים) וצמחים רעילים (שני אחוזים). חומרת ההרעלה נקבעת לפי סוג הרעל, כמותו, אופן המגע עם הגוף, גיל הנפגע, מחלותיו, התרופות שהוא נוטל ומהירות הגשת הטיפול הרפואי. יש תרופות שעשויות להיות רעילות או קטלניות לילד קטן גם במינון של טבלית אחת כמו נוגדי דיכאון מסוימים, נוגדי סוכרת ונוגדי הפרעות בקצב הלב.
מניעת הרעלות ילדים:
מאחר שמרבית הרעלות הילדים אינן מכוונות, יש חשיבות מרובה למניעתן. בהקפדה על כמה כללים פשוטים תיחסם גישת הילד לרעל ויימנע הנזק הבריאותי והסבל הכרוך בכך, תימנע חרדתם של ההורים וייחסכו פניות מיותרות לחדרי המיון.
המכון הארצי להרעלות וארגון 'בטרם' גיבשו יחד את עשרת הכללים החשובים ביותר למניעת הרעלות:

1. העדיפו תרופות וחומרים רעילים באריזות עם מכסה וסגר בטיחותיים המקשים את פתיחתם בידי ילדים.

2. אחסנו תרופות וחומרים רעילים במקום גבוה ונעול מבלי גישה לילדים קטנים

3. הקפידו להשאיר תרופות וחומרים רעילים באריזתם המקורית. בשום אופן אין להעבירם לאריזות של מזון ובקבוקי משקה.

4. הפרידו לחלוטין בין מקום האחסון של תרופות וחומרים רעילים למקום האחסון של מזון ומשקה.

5. מיד בתום השימוש בתרופות ובחומרים רעילים סגרו את המכלים היטב.

6. אין ליטול תרופות בנוכחות הילדים.

7. אין להציג תרופות כממתקים על מנת לשכנע את הילדים לנטלן.

8. הרחיקו ארנקים ותיקים, שבהם אתם נוהגים להחזיק תרופות, מהישג ידם של הילדים.

9. סלקו מהבית תרופות וחומרים רעילים שאינכם צריכים או פג תוקפם.

10. לעולם אין לתת לילדים לשחק באריזות של תרופות וחומרי ניקוי.
עזרה ראשונה לנפגעי הרעלות:
מתן עזרה ראשונה לנפגעי הרעלות מושתת על שני עקרונות:

1. תמיכה בתפקוד איברים חיוניים. קיימים רעלים הפוגעים בפעולת הנשימה והלב על ידי דיכוי פעילות המוח (כמו תרופות פסיכיאטריות), פגיעה בשרירי הנשימה (כמו קוטלי חרקים מסוימים) או בגרימת נזק ישיר לדרכי האוויר ולריאות עצמן (כמו חומצות, בסיסים, תזקיקי נפט ושאיפת עשן). אם הנפגע מקיא הוא עלול לשאוף את תוכן הקיבה לריאות. הצעד הראשון בטיפול בחולה המורעל יהיה לוודא שדרכי האוויר שלו פתוחות, חופשיות מגופים זרים ובעת הצורך - להנשימו מפה לפה. בהיעדר דופק יש לבצע עיסוי לב. יש להמשיך בפעולות ההחייאה עד להגעתו של צוות מד"א או עד לפינויו של הנפגע לבית חולים.

2. הרחקת הרעל מהגוף. ככל שיימשך מגע הגוף עם הרעל כך יוחמר הנזק לגוף. במגע עם העור יש להסיר את הבגדים המזוהמים בחומר ולשטוף את האזור הנגוע בכמות גדולה של מי ברז זורמים במשך כעשר דקות. כך תימנע התפשטות כווייה הנגרמת מחומצות (מנקי אסלות ופותחי סתימות בכיורים מסוימים) ומבסיסים (מנקי תנורים ופותחי סתימות בכיורים מסוימים). השטיפה גם מקטינה את עוצמת גירוי העור מתזקיקי נפט, מדללי צבע, אקונומיקה, אבקות כביסה ואבקות להדחת כלים. גם בפגיעה בעין יש חשיבות רבה לשטיפה שמטרתה להקטין את חומרת הכווייה או הגירוי. מומלץ לשטוף את העיניים במים זורמים במשך כעשר דקות תוך כדי פישוק העפעפיים.
בליעת רעל: אם היה ניסיון לבלוע את הרעל - תרופות, גרגירי רעלים נגד עכברים או עלי צמח - והוא עדיין בפה, יש לנסות להוציאו. אין לגרום להקאה בלתי מבוקרת אם הרעל כבר נבלע. במחקרים נצפה שיש להקאה יכולת מוגבלת לסלק את הרעל מהקיבה ואין היא משפיעה על חומרת ההרעלה ועל אורך זמנה. עוד התברר כי כשליש מהמקרים שהורים גרמו לילדיהם להקיא אחרי שבלעו רעל הייתה בהם הוריית-נגד ברורה לביצוע הפעולה. אסור לגרום להקאה בבליעת חומצות, בסיסים, תזקיקי נפט וגופים זרים, בהכרה מעורפלת, קשיי נשימה, פרכוס, דופק אטי, הפרעה בקרישת הדם ומחלות לב וריאה. ניסיונות לגרום להקאה באמצעים כהחדרת אצבע לגרון, שתיית מי סבון או מי מלח אינם יעילים ואפשר שיהיו כרוכים בסיבוכים כמו פציעת הלוע, הפרעה במאזן הנוזלים והמלחים בגוף ושאיפת תוכן הקיבה לריאות. כיום, גם בבתי חולים נדיר ביותר לתת תמיסה לגרימת הקאה כטיפול ראשוני בהרעלות. בבליעת חומצות או בסיסים או בשתיית דטרגנטים (כמו סבון לכלים) מומלץ לשתות מים או חלב כדי לדלל את הרעל שנבלע ולהקטין את פגיעתו, על תנאי שהנפגע בהכרה ואין הפרעה בנשימה.
הכמות המומלצת: ככוס למבוגר; וכרבע עד מחצית הכוס לילד, לפי גילו. מומלץ מאוד להתקשר עם גורם רפואי שיוכל לסייע בעצה ובהכוונה, כמו רופא משפחה או המכון הארצי למידע בהרעלות ברמב"ם. המומחה להרעלות (טוקסיקולוג) במכון ההרעלות יעריך את חומרת החשיפה לרעל ויחליט אם מצבו של הנפגע מאפשר להשאירו בבית, אם יש צורך במתן עזרה ראשונה ואם יש לפנותו לבית החולים.

הערכת סיכונים זו חשובה מאוד מכיוון שב-77 אחוז מחשיפות הילדים לרעלים בבית נמצא שאין הכרח לפנות לחדר המיון אלא להסתפק בהשגחה או בטיפול בבית. כך נחסכים מהילד ומהוריו רגעי חרדה וסבל ונחסכת הוצאה מיותרת למערכת הבריאות. אם יש צורך לפנות את הנפגע למתקן רפואי, רצוי מאוד להביא את חומר הרעל ולזהותו וכן להציג מידע על מחלותיו ותרופותיו של הנפגע.
הטיפול בבית החולים:
הטיפול בבית החולים מושתת על העקרונות האלה:

1. תמיכה בתפקודן של מערכות גוף חיוניות הכולל מתן חמצן, הנשמה, עירוי נוזלים ותרופות לאיזון לחץ הדם ותיקון הפרעות בקצב הלב.

2. סילוק הרעל מדרכי העיכול, לפי רעילות החומר שנבלע, כמותו והזמן שעבר מהבליעה. עם האמצעים לכך נמנים ספיחה בעזרת פחם פעיל, שטיפת קיבה ושטיפה מלאה של המעי whole bowel irrigation

3. מתן תרופות נוגדות רעלים (אנטידוטים). שלא כאמונה הרווחת, אין לרוב הרעלים אנטידוט. חשוב להקדים ולתמוך בתפקוד המערכות החיוניות מכיוון שפעולת האנטידוט איננה תמיד מיידית.

4. האצת פינוי הרעל מהגוף באמצעים כמו המו-דיאליזה - בהרעלת אספירין, ליתיום, מתנול ואתילן גליקול.

דוגמאות להרעלות שכיחות:
פארצטמול (Paracetamol): זו תרופה לשיכוך כאבים ולהורדת חום המשווקת במגוון שמות מסחריים. הפארצטמול הוא גם רכיב בתרופות להפחתת גודש במערות האף ובמשככי כאבים אחרים. נטילתו במינון הנכון בטוחה וכמעט נטולת השפעות לוואי. בשעות הראשונות שלאחר נטילת מינון יתר (פי 15 ויותר מהמקובל) אפשר שיהיו בחילה והקאה ולעתים קרובות לא יהיו כל תופעות. כיממה אחר כך תסתמן הפרעה בתפקודי הכבד עד כדי אי-ספיקתו. ההרעלה חמורה יותר ככל שהכמות שנבלעה גדולה יותר, במצבי רעב (אנורקסיה) ובנטילת תרופות מסוימות. להרעלת פארצטמול קיים אנטידוט יעיל, ה-N-acetylcysteine Mucomyst. יעילות האנטידוט מרבית אם הוא ניתן בעשר השעות הראשונות לאחר בליעת פארצטמול, היינו בזמן שהנפגע חש בטוב ועדיין אין הפרעה בתפקוד הכבד.
חומרי ניקוי ביתיים: מרבית החשיפות לכימיקלים בבית, בייחוד של ילדים, הן לחומרי ניקוי. חומרת ההרעלה תלויה בריכוז החומר, בכמותו, באורך זמן החשיפה ובאופן המגע עם הגוף (שאיפה, בליעה או מגע עם העור והעיניים). דטרגנטים הם הרכיבים העיקריים של סבונים, תכשירים להדחת כלים, אבקות ונוזלים לכביסה. הם עשויים לגרום לגירוי בעיניים ולגירוי דרכי העיכול שיסתמן בהקאה. לעתים רחוקות, הדטרגנט עשוי להישאף בעת ההקאה לריאות ולגרום לדלקת ריאות כימית.

חומרי הלבנה (אקונומיקה) מכילים בדרך כלל נתרן תת-כלורי. ריכוזו בתכשירים הביתיים אמנם קטן אך יש בו כדי לגרות את העור וריריות העיניים ואת דרכי העיכול.לדאבוננו, חלק מחומרי הניקוי הביתיים מסוכנים ביותר, כמו מנקי תנורים ומסירי שומנים (בסיסים חזקים), פותחי סתימות בכיורים (בסיסים חזקים או חומצות חזקות) ומנקי אסלות (חומצות). חומרים אלה גורמים לנזק המשתנה בחומרתו לפי חומרת החשיפה - מגירוי ועד לכוויות ולעתים השפעותיו ניכרות לטווח רחוק בעור, בעיניים ובדרכי העיכול. במקרים מסוימים, בליעת חומצות ובסיסים עלולה להסתיים במוות, בייחוד אם יש עיכוב בהגשת טיפול לנפגע. אסור לערבב אקונומיקה בחומרי ניקוי אחרים (בעיקר חומצות) לצורך ניקוי אסלות, אמבטיות או כיורים, מכיוון שהערבוב גורם לשחרור אדי כלור רעילים. אדים אלה גורמים לגירוי הריאות ולהתקף של גנחת הסימפונות (אסתמה). יש להוציא את הנפגע לאוויר צח ולפנותו לטיפול רפואי. ברוב מקרי החשיפה למסירי אבנית מקומקומים החומר כבר נמהל במים שבקומקום, כלומר ריכוזו פחת באופן ניכר. במצב זה לא ייגרם נזק או יופיעו תופעות קלות בלבד כמו טעם חמוץ בפה ותחושת גירוי בגרון.

הרדוף הנחלים: זהו שיח ירוק-עד המתנשא עד לגובה של כמה מטרים. פריחתו מתרחשת בחודשים מרס-אוגוסט בצבעי לבן, אדמדם וכתום. כל חלקי הצמח רעילים, בייחוד העלים והגבעולים. הרעלן (Oleandrin) דומה בפעילותו לתרופה דיגוקסין (Digoxin) הניתנת לחולי לב. אכילת חלקי הרדוף ובעיקר שתיית תה שהוכן מעליו תגרום להרעלה שעלולה להיות קשה וקטלנית. אפשר שהתסמינים יופיעו גם לאחר שעות והם כוללים הקאה, כאב בטן, דופק אטי, חולשה, הפרעות בקצב הלב, ירידת לחץ דם ועליית רמת האשלגן בדם. יש לפנות את הנפגע בלא דיחוי לבית החולים. שם ישקלו הרופאים אם לתת לו נוגדנים מיוחדים המנטרלים את הרעלן. לסיכום, רוב ההרעלות מתרחשות בבית ובסביבתו. הנפגעים העיקריים הם ילדים. אפשר למנוע את מרבית ההרעלות בהקפדה על אמצעי זהירות פשוטים ובהשגחה נאותה.

במקרה הרעלה או חשד להרעלה, יש לפנות לסיוע וייעוץ של גורם רפואי.המכון הארצי למידע בהרעלות, מרכז רפואי רמב"ם, פועל 24 שעות ביממה, בטל' 8541900 - 04.

התחשמלות: פרופ' שמואל שפירא - מומחה בהרדמה ובמנהל רפואי. סמנכ"ל בית החולים האוניברסיטאי הדסה

התחשמלות היא פגיעה דרמתית. התמותה הכרוכה בה גבוהה, ויש לה כמה מאפיינים שהכרתם חיונית להצלת חיי הנפגעים.
נזקי ההתחשמלות:
מנגנון הפציעה מהתחשמלות מורכב והוא מערב היפגעות ישירה מהזרם החשמלי, מיני חבלות וכוויות. הפגיעות הישירות מהזרם החשמלי עלולות להסתמן בהפרעות בקצב הלב ואף בדום לב, בשיתוק שרירי הנשימה ובפגיעות במוח ובמערכת העצבים. חבלות אחרות ייגרמו מהטחת הנפגע או מנפילתו. למעבר הזרם אפקט דומה למעבר של קליע בגוף והוא עשוי להסב נזקים לרקמות ולאיברים פנימיים. כוויות שכיחות בקו מעבר הזרם בגוף. לעתים פגיעה שהיא לכאורה קטנה ושטחית בעור, נסתרת מאחוריה פגיעה עמוקה ומהותית בחלקי הגוף הפנימיים.

כל פגיעה כשלעצמה, ועוד יותר - מ?שלב הפגיעות - תוצאתם תמותה מיידית בשיעור גבוה, תמותה מאוחרת ונזקים שאריים. למרות הפציעות המורכבות והמסכנות חיים, טיפול מוקדם ומתאים עשוי להציל לא מעט מהנפגעים.

גורמי סיכון להתחשמלות:
גורמי סיכון להתחשמלות הם היעדר מפסקי פחת, אלתורי חשמל ושימוש בחשמל בסביבה רטובה. מכת ברק היא צורת התחשמלות נדירה. כמו מצבים אחרים ברפואה בכלל וברפואה דחופה בפרט, מניעה עדיפה על טיפול. אפשר למנוע התחשמלות בחינוך מגיל צעיר לגישה זהירה למכשירי חשמל בהדגשת בידוד (במכשור, בהנעלה), בהימנעות ממשחקים ואלתורים ברשת החשמל, בהתקנת מפסקי פחת ובהרחקת מכשירי חשמל מסביבה רטובה.
היקף הנזק מהתחשמלות נקבע לפי עוצמת המתח החשמלי וסוג הזרם. רוב ההתחשמלויות נגרמו מזרם חילופין שהוא מסוכן יותר מזרם ישר. חריגה היא פגיעת ברק היוצרת זרם ישר. הטיפול בנפגעי חשמלאת הטיפול בנפגעי חשמל יש להתחיל מוקדם ככל האפשר, על מנת להגדיל את סיכויי הצלחתו. יש לתת את הדעת בראש ובראשונה לבטיחות המטפל, ואכן היו לא מעט מקרי "התחשמלות שרשרת" שבה נפגעו מחלצים לא זהירים בזה אחר זה, בנסותם לסייע לנפגע הראשון. אם הנפגע עדיין שוהה בסמוך למקור הזרם, יש קודם כול לנתק את הזרם. דרך זו בטוחה בהרבה מניסיונות להרחיק את הנפגע ממקור הזרם. אם ניתוק הזרם אינו מעשי, יש להרחיק את הנפגע בעזרת גוף מבודד ארוך כשהמטפל עצמו מבודד היטב מהקרקע. יש לזכור את תופעת ההקשתה - מקור מתח גבוה מסוגל "לדלג" על מרחק ממוליך למוליך (גוף האדם אף הוא כמובן מוליך). אם קיים ספק, כדאי להשאיר את ניתוק הנפגע ממקור המתח לאנשי המקצוע.

כבכל מקרה חירום אחר, נדרשת מיד הזעקת עזרה בטלפון: מגן דוד אדום (101) ושירותי הכיבוי (102). הטיפול הראשוני והמיידי הוא החייאה מלאה בעת הצורך, על פי עקרונות ההחייאה למבוגר או לילד המפורטים בגיליון זה. (ראה בערוץ "עזרה ראשונה" בדוקטורס) אין להפסיק את ניסיונות ההחייאה בטרם הגיעו צוותי עזרה ראשונה מקצועיים. יש להביא בחשבון פגיעות קשות נלוות כמו חבלה בעמוד השדרה, ולכן יש שהפינוי ייעשה בידי אנשי מקצוע. גם אם פגיעת ההתחשמלות נראית לכאורה קלה, יש תמיד לפנות את הנפגע לבית החולים, שכן ייתכנו פגיעות נסתרות או סיבוכים קשים ומאוחרים. פגיעת חשמל עלולה להיות קטלנית ולכן יש חשיבות עליונה במניעתה. טיפול נכון המביא בחשבון את בטיחות המטפל ואת צורכי הפצוע עשוי להפחית את קטלניותה.

כוויות: פרופ' אריה אלדד - בעבר, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בית החולים האוניברסיטאי הדסה עין כרם, ירושלים

בכל שנה נפגעים בישראל כ-45,000 בני אדם מכוויות. רוב הפגיעות הללו קלות ורק כ-2,500 בני אדם זקוקים לאשפוז לטיפול בכוויותיהם. כ-100 בני אדם מתים בישראל מדי שנה בשנה בגלל כוויות ושרפות. כוויות נרחבות ועמוקות הן אחד מסוגי החבלה הקשים ביותר המוכרים לנו.

מהי כווייה?
כווייה היא פגיעה בעור או הריסתו עקב חום (מאש או התפוצצות), נוזלים חמים, מגע בחפצים לוהטים, חומרים כימיים למיניהם כמו חומצות או בסיסים, זרם חשמלי וקרינה. גם קור קיצוני עשוי לגרום ל"כוויות קור" בעור, לקפיאה ולהרס העור.
מה הסכנה בכוויות?
העור הוא מעטפת הגוף המגינה עליו מפני העולם החיצוני. העור מונע את חדירתם של חיידקים, נגיפים ופטריות לגוף, ולכן פגיעה בעור עלולה לגרום זיהומים חמורים. העור מונע גם חדירת חומרים מסוכנים לתוך הגוף, ומנגד - דליפת חומרים חשובים (מים, מלחים, חלבונים) מן הגוף החוצה. העור גם מסוגל לווסת את טמפרטורת הגוף באמצעות הזעה או הקרנת חום. הוא מעביר תחושות מגע של חום, קור וכאב, מגן על הגוף מפני קרינה ומייצר חומרים חשובים לגוף. אם שטחי עור ניכרים נפגעים או נהרסים בגלל כוויות - כל התפקידים הללו עלולים להיפגע, ואם הכוויות נרחבות - גם חיי הנפגע עלולים להיות בסכנה. חומרת הכווייה תלויה בעוצמת החום או בטיב החומר הכימי ובריכוזו ובמשך החשיפה אליהם, בעוצמת הקרינה או הזרם החשמלי, וכמובן - בגודל השטח הנפגע. ככל שהכווייה עמוקה יותר וככל ששטח הגוף הנכווה גדול יותר, כך עולה חומרת הפציעה.

אנו מבדילים בין כוויות שטחיות ובין כוויות עמוקות. בכווייה שטחית רק השכבות השטחיות ביותר של העור (האפידרמיס וחלק מהדרמיס) נפגעות (כוויות מדרגה ראשונה או כוויות מדרגה שנייה שטחית). ואילו בכווייה עמוקה כל שכבות העור או רובן נהרסות (כוויות מדרגה שנייה עמוקה או כוויות מדרגה שלישית). היקף הכווייה נקבע על פי שטח הגוף שנפגע. חישוב שטחי הגוף הפגועים נעשה לפי "חוק התשיעיות": שטח פני הראש והצוואר של אדם בוגר שיעורו תשעה אחוזים משטח הגוף; שטח החזה והבטן - 18 אחוז; שטח הגב - 18 אחוז; כל רגל - 18 אחוז וכל אחת מהגפיים העליונות - תשעה אחוזים; שטח איברי המין - אחוז אחד. הפרופורציות בין הראש לרגליים בילדים משתנות עם הגדילה, ולחישוב שטחי הכווייה אצלם נעזרים בטבלאות שונות.

מניעת כוויות:
למעלה ממחצית נפגעי הכוויות בישראל הם ילדים. רובם נפגעים בביתם - ממים חמים או מאכלים חמים, ומקצתם - ממיני חומרים כימיים שיש בבית, שרפות או להבה גלויה של תנור או מדורה. גם קשישים נפגעים בביתם מאותם גורמים. מרבית התאונות הללו ניתנות למניעה בהקפדה על כללי בטיחות פשוטים: בדיקת טמפרטורת מי האמבט או המקלחת לפני הכניסה למים; הרחקת מחמים וקומקומים (וגם הכבל החשמלי שלהם) מטווח השגתם של תינוקות; הגדרת המטבח "מחוץ לתחום" לתינוקות זוחלים בלא השגחה; חינוך לזהירות מאש; מניעת משחק בגפרורים ובחומרים דליקים; הקפדה על בישול בטוח (לדוגמה, שידית המחבת או הסיר תהיה מכוונת תמיד כלפי הקיר או לאמצע הכיריים ולא כלפי חוץ); בדיקת מערכת הגז ואיתור דליפות גז מדי תקופה; טיפול בתקלות גז או חשמל בידי אנשים מיומנים בלבד; הרחקת חומרים מסוכנים מהישג ידם של ילדים.
בהקשר זה ראוי להזכיר גם את חשיבות ההימנעות מחשיפה ממושכת לקרינת שמש בלא הגנה של ביגוד מתאים או מסנני קרינה. עצה זו חשובה כדי למנוע כוויות ובעיקר כדי למנוע שאתות ("גידולים") מסוכנות בעור שעלולות להיות תוצאת חשיפה מוגזמת לשמש.עזרה ראשונה בכוויותהכלל הראשון בטיפול בכוויות הוא הפסקת תהליך הכווייה. אם הגורם לכווייה הוא אש גלויה - יש להרחיק מיד את הנפגע מהלהבות ולכבותו. הכיבוי אפשר שייעשה בגלגול הנפגע על הקרקע או בשמיכה החונקת את הלהבות. יש להסיר את בגדי הנפגע ואחר כך לקרר את האזור הכווי.
אם מקור הכווייה הוא נוזלים חמים - יש להסיר את הבגדים באזור הכווי ולשטוף מיד את האיבר הפגוע במי ברז קרים, ולהמשיך לקרר את הכווייה 20-15 דקות בזרם מים קרים (עדיף) או ברטיות רטובות (מגבת או יריעת בד רטובה במי ברז קרים). אין לקרר את מקום הפגיעה בקרח (הוא עלול להחמיר את הפגיעה) ואף לא בחומרים שונים ומשונים. אין שום יתרון לחלב ומוצריו, למשחות שיניים או לממרחים למיניהם לצורך קירור.

יש לזכור: אסור לקרר קירור ממושך אם הכוויות נרחבות (יותר מ-25 אחוז משטח הגוף), משום שהקירור עלול לגרום לנפגע פגיעת קור חמורה. בכוויות נרחבות כאלה יש לפנות בהקדם האפשרי לבית חולים. אם הכווייה שטחית (אפילו בלי שלפוחיות), מספיק למרוח קרם לחות כלשהו המרגיע את תחושת הצריבה והמעשיר את העור בלחות. כוויות עמוקות יותר (מדרגה שנייה או שלישית) זקוקות לעתים תכופות לטיפול ומעקב בידי רופא. אם גורם הכווייה הוא חומר כימי חריף - יש להסיר מיד את הבגדים והנעליים שנפגעו מהחומר ולשטוף במים רבים. השטיפה הממושכת (לעתים במשך שעות!!!) חשובה ביותר ויש להמשיך בה כדי לסלק מהעור את כל חומר גורם הכווייה שחדר לעור.

טיפול בכוויות:
רחצת מקום הכווייה במים ובסבון פעם או פעמיים ביום ומשחות אנטיביוטיות משמשות לטיפול בסיבוך העיקרי של כוויות - זיהום הפצע. הכאב הוא אחד הסימנים המאפיינים כוויות שטחיות וכוויות מדרגת עומק בינונית. ניתן להקל כאב בעזרת משככי כאבים מקובלים, ובמקרי כוויות נרחבות הדורשות אשפוז - הטיפול יינתן בהזלפת משככי כאבים יעילים יותר לווריד (תרופות נרקוטיות כמו מורפיום). כוויות נרחבות ועמוקות מחייבות לעתים תכופות אשפוז הנפגע ביחידת כוויות או במחלקה לכירורגייה פלסטית, לצורך עירוי נוזלים לווריד כדי להחזיר לגוף את הכמויות הגדולות מאוד של נוזלים ומלחים שאיבד בשל כוויות כאלה. כדי לטפל בכוויות עמוקות יש לרוב צורך בניתוח כדי לסלק את הרקמות שנפגעו ולשתול במקומן יריעות דקיקות של שתלי עור שנלקחו מאזור גוף שלא נפגע. ניתוח כזה מתקיים בדרך כלל בחדר ניתוח בהרדמה כללית (אלא אם שטח הכווייה קטן יחסית). כוויות שטחיות (כאלה הנגרמות מקרינת שמש) נרפאות מאליהן בתוך שניים עד חמישה ימים. כוויות מדרגת עומק בינונית המטופלות כהלכה נרפאות בדרך כלל בתוך שבועיים. כוויות עמוקות יותר לא יירפאו מאליהן בלא ניתוח - מהלך ריפוין יהיה אטי ביותר ויהיה כרוך בהצטלקות ניכרת, מכוערת או כזו המגבילה את תנועתיות האיבר הפגוע. תזונה עתירת קלוריות וחלבון חשובה ביותר לטיפול בכוויות נרחבות. הגוף זקוק לחומרים אלו כדי לבנות מחדש את הרקמות שנהרסו, לקלוט את שתלי העור ולהילחם בזיהומים החמורים המלווים בדרך כלל כוויות נרחבות ועמוקות. גם אחרי שנרפאו הכוויות או אחרי שנקלטו שתלי העור אין הטיפול מסתיים. יש לעתים צורך בטיפול ממושך (בגדי לחץ, יריעות סיליקון, פיזיותרפיה, סוגי סדים) כדי לטפל בצלקות המתפתחות לעתים תכופות מכוויות עמוקות.

פגיעות עיניים ד"ר אבי סלומון - רופא עיניים ומנתח. מחלקת עיניים - בית חולים האוניברסיטאי הדסה עין כרם ירושלים. מרצה בכיר, בית הספר לרפואה האוניברסיטה העברית

פגיעות עיניים עשויות להיות פגיעה יחידה או חלק מפגיעות רבות בגוף. שיעור פגיעות עיניים ממלחמה ומאירועי פיגוע המוניים הוא בדרך כלל שמונה אחוזים מסך כל הפגיעות. כשניים וחצי מיליוני אנשים נפגעים בעיניים בכל שנה בארצות-הברית, וכ-40,000 עד 60,000 מהפגיעות גורמות לאובדן ראייה חלקי או מלא. גברים נפגעים פי ארבעה יותר מנשים.

נסיבות הפגיעה בעיניים קשורות בגיל הנפגע. פגיעות בילדים מתרחשות בדרך כלל בבית, והן קשורות על-פי רוב למשחק בחפצים חדים. פגיעות במבוגרים מתרחשות בדרך כלל במקום העבודה, אבל ייתכנו גם במהלך פעילות ספורטיבית, תאונות דרכים, פעילות מלחמה או טרור וכן במהלך פעילות נופש (פגיעות מכדורי ציד ומזיקוקין). אם קיימים גורמי סיכון לפגיעות עיניים, בשל אופי העבודה לדוגמה, חשוב לנסות להסיר אותם. אמצעי המניעה החשוב ביותר הוא משקפי מגן, העשויים מחומר פלסטי עמיד בחבלות, כמו פולי-קרבונט. מומלץ להרכיב משקפיים כאלה במקומות עבודה מסוכנים כגון ליד פסי ייצור, במהלך עבודה במכשירי קידוח וניסור חשמליים ובסוגי ספורט מסוכנים כמשחקי הוקי וסקווש. גם לאנשים שרואים רק בעין אחת מומלץ להרכיב משקפי מגן. במחקרים נראה כי אנשים שנפגעו בעין אחת נתונים בסיכוי יתר להיפגע גם בעינם השנייה, וזאת בשל שדה ראייתם החלקי.

קיימים כמה מנגנוני הגנה טבעיים השומרים על העין מפני חבלות: עצמות הגולגולת יוצרות את ארובת העין ובתוכה גלגל העין; העפעפיים ורפלקס המצמוץ מגינים על העין בהתמדה מפני גופים זרים; הדמעות שוטפות את משטח העין החיצוני ועוזרות בסילוק חלק מהגופים הזרים הבאים במגע עם העין; והקרנית מעוצבבת בעצבוב עשיר, וכל מגע קטן ביותר של גוף זר בעין גורם לכאב.

פגיעות עיניים מסווגות לפי חומרת הפגיעה ולפי אופייה:

א. חומרת הפגיעה
1. פגיעות קשות. אלה פגיעות המסכנות את שלמות העין ויש סכנה לאבדן הראייה. פגיעות אלה כוללות פגיעות חודרות לעין (ניקוב העין) עם גופים זרים או בהיעדרם; ופגיעות בשלמות משטח העין החיצוני (כוויות כימיות).
2. פגיעות קלות. אלה פגיעות שטחיות שאין בהן ניקוב העין. הפגיעה נגרמת בדרך כלל מגופים זרים קטנים הנצמדים למשטח העין החיצוני או משפשוף חיצוני של הקרנית.

ב. אופי הפגיעה:
1. פגיעות במשטח העין החיצוני (כוויות כימיות, גופים זרים, ארוזיות בקרנית).
2. פציעות עיניים חודרות (גופים חדים, נתזים, גופים בעלי מהירות גבוהה).
3. פציעות עיניים לא חודרות (חבלה קהה).
4. פגיעות עיניים בשל חבלות גופניות כלליות (טלטול עז).

להלן סקירת הפגיעות העיקריות בעיניים לפי מקום הפגיעה ואופייה.

1. פגיעות במשטח העין החיצוני - כוויות: קיימים שלושה סוגי כוויות בעיניים: כוויות תרמיות; כוויות מקרינה על-סגולית (UV); וכוויות כימיות. כוויות תרמיות נדירות יחסית, וזאת בשל הגנת העפעפיים על העין. מדובר בכוויות קשות מאש גלויה, שבהן נגרם נזק קשה לעור הפנים והעפעפיים. ואילו כוויות מקרינה על-סגולית שכיחות, והן תוצאת חשיפת העין לקרינה במהלך ריתוך בלא משקפי מגן או בשהייה ממושכת בשלג בלא משקפי מגן. הפגיעה במקרים אלה מסתמנת רק שעות מספר לאחר החשיפה, בנזק חולף לתאי הציפוי החיצוני של הקרנית. חבישת העין ומשיחתה במשחה אנטיביוטית תביא לידי הקלה מיידית ולריפוי מלא.
כוויות כימיות מסבות נזק קשה ביותר למשטח העין החיצוני, והן מחייבות שטיפה מרובה במים והפניה דחופה לחדר מיון. חומצות או בסיסים הבאים במגע עם משטח העין החיצוני עלולים להרוס לתמיד את תאי הציפוי החיצוני של הקרנית, ולגרום בשלב מאוחר לסיבוכים קשים כגון התמוססות הקרנית, עכירות הקרנית, עליית הלחץ התוך-עיני והתהוות ירוד (קטרקט - עכירות העדשה). פגיעות אלה עלולות לגרום לאיבוד הראייה לתמיד. הטיפול ארוך הטווח בכוויות אלו כרוך בניתוחים מורכבים לשחזור משטח העין החיצוני כגון השתלת קרנית והשתלת תאי ציפוי לקרנית במקום התאים שאבדו.
גופים זרים חיצוניים - נתזי מתכת הנוצרים בזמן קידוח חומרים מתכתיים או ניסורם הם גופים זרים קטנים הנצמדים אל פני משטח העין החיצון. פגיעות אלה שכיחות בקרב פועלי בניין שאינם מרכיבים משקפי מגן. ייתכנו גופים זרים מן הצומח או מן האדמה, הנכנסים לעין במעופם ברוח או לאחר מגע או שפשוף העיניים בידיים שאינן נקיות. פגיעות אלה שכיחות בקרב עובדי חקלאות וגינון ובקרב ילדים.הנפגע מרגיש כאב, דמעת ותחושת גוף זר. רופא העיניים יוכל להסיר גופים אלה בעזרת מכשור עדין. לאחר הוצאתם, נוצר פצע שטחי המחלים בתוך זמן קצר.

פצעים שטחיים (ארוזיות) - פצעים אלה נגרמים מקילוף הציפוי החיצוני של הקרנית לאחר חיכוכה בגוף זר או מגעה עם כימיקל הגורם לכווייה קלה. פצעים אלו גורמים לכאב, לדמעת ולטשטוש הראייה, והם מחלימים במהרה לאחר חבישת העין ומשיחתה במשחה אנטיביוטית.

2. פציעות עיניים חודרות:
פגיעות עיניים חודרות שכיחות יותר בקרב גברים, ו-75 אחוז מהנפגעים הם צעירים בני פחות מ-30 שנים. הסיבות השכיחות הן תאונות בבית, תקיפה ותאונות ספורט. היקף הנזק תלוי בגודל הגוף הפוגע, בהרכבו ובמהירות הפגיעה בעין. גורם אחר המשפיע על חומרת הפגיעה הוא מידת הזיהום התוך-עיני הנכנס לעין עם חדירת הגוף הזר או בעקבותיו. גופים הגורמים לפגיעות חודרות הם סכינים, עטים, עפרונות, צעצועים וגופים עפים כגון כדורי ציד או נתזי מתכת. אזור החדירה לעין יכול להיות הקרנית או לובן העין (Sclera). פציעה חודרת של הקרנית עשויה לגרום ליציאת הנוזל התוך-עיני, ולעתים ליציאת חלק מהקשתית (Iris). במקרה זה האישון יהיה משוך לכיוון הפצע. היקף הנזק התוך-עיני תלוי בעומק החדירה. גוף זר שחדר לקרנית ויצא מיד (כגון סכין) עשוי לגרום לפציעה בקרנית בלבד, אך עשוי גם לפצוע את העדשה התוך-עינית ולגרום לעכירות בעדשה (קטרקט). חדירה עמוקה יותר יכולה להגיע לזגוגית ולרשתית. במקרים אלה ייתכנו פריצת הזגוגית החוצה, דימומים ברשתית ואף היפרדות הרשתית.
טיפול בפציעות חודרות: בחשד לפציעה חודרת, יש להימנע מכל מגע בעין או מלחץ עליה. אין לחבוש את העין, מכיוון שפעולה זו עלולה ללחוץ על גלגל העין הפתוח, ובכך להרחיב את הפצע הפתוח ולגרום ליציאת רקמה נוספת דרכו. ניתן להניח על העין מגן פלסטי קשיח, שאינו נוגע בעין, ולהצמידו לראש באספלנית (רצועות פלסטר). יש לפנות את הנפגע במהירות האפשרית, רצוי בשכיבה, למרכז הרפואי הקרוב ביותר שיש בו רופאי עיניים. רוב הפציעות החודרות בעיניים מחייבות ניתוח דחוף, בדרך כלל בהרדמה כללית. אופי הניתוח תלוי בהיקף הנזק. לעתים יש צורך לבצע ניתוח נוסף בהמשך, כדי לטפל בסיבוכים מאוחרים כגון דימום לזגוגית, היפרדות הרשתית או התפתחות ירוד מאוחרת.

גופים זרים תוך-עיניים - במקרים מסוימים תיתכן כניסת גוף זר לתוך העין. חקירה מדוקדקת של הנפגע באשר לנסיבות הפגיעה מעלה לעתים חשד להימצאות גוף זר בעין. צילום רנטגן וטומוגרפיה ממוחשבת (C.T) הם אמצעים חיוניים לאבחון גופים זרים תוך-עיניים, וחובה לעשותם לכל נפגע מפציעה חודרת בעין, עם בואו למרכז רפואי. חומרים מסוימים כגון ברזל ונחושת עלולים להתפרק בתוך העין ולגרום לנזק רב. גופים שריכוז הנחושת בהם גבוה עלולים לגרום לתגובה דלקתית תוך-עינית קשה, ולשקוע ברקמות שונות של העין. ברזל עלול לשקוע בעדשה וברשתית ולגרום נזקים קשים בהתנוונות כל שכבות הרשתית ונזק בלתי הפיך לראייה.
תגובת דלקת בעין השנייה (Sympathetic Ophthalmia) במקרים נדירים של פגיעה חודרת בעין, בייחוד אם הייתה פריצה חיצונית של רקמת הקשתית, עלולה להתפתח בתגובה דלקת תוך-עינית קשה גם בעין השנייה. תהליך זה הוא תוצאת חשיפתה של מערכת החיסון למרכיבי רקמה בעין, שבמצב הרגיל הם מבודדים אך במצב פציעה הם נחשפים ומעוררים תגובה דלקתית. התגובה הדלקתית מופנית תחילה לעין הפגועה, ואחר כך היא עלולה לפגוע גם בעין הבריאה. התופעה ששמה Sympathetic Ophthalmia גורמת לדלקת כרונית בעין הבריאה, וזו גורמת להתפתחות עכירות העדשה (ירוד), לעליית הלחץ התוך-עיני (ברקית - גלאוקומה) ולבסוף אף לאבדן הראייה. כדי למנוע מצב זה יש שעוקרים את העין הנפגעת במקרים שהעין ניזוקה קשות - כשנגרם נזק נרחב לרקמות התוך-עיניות ואבדן הראייה. עקירת העין הנפגעת, כשאין סיכוי לשקמה, מונעת בדרך כלל את התפתחות תגובת הדלקת בעין הבריאה.

3. פגיעות עיניים קהות (Blunt Trauma) הגורמים השכיחים לפגיעות קהות הם כדורים (כדורגל, כדורי סקווש, טניס וגולף), חבלות מבעיטה או מאגרוף או פגיעה בתאונת דרכים מההגה או מלוח המכוונים הקדמי. החבלה הקהה גורמת לדחיסה חזקה בציר העין הקדמי-אחורי ובו זמנית להתפשטות מהירה בציר המאונך לו. התוצאה היא נזק למרכיבי העין הקדמיים או האחוריים או לשניהם גם יחד.פגיעות במקטע הקדמי כוללות בצקת של הקרנית, דימום במקטע הקדמי (בין הקרנית לקשתית), הרחבת האישון וקרעים בהיקף הקשתית. עלולות אף להתפתח עכירות העדשה, תזוזה חלקית של העדשה ממקומה ובמקרים קשים - תזוזה מלאה של העדשה ממקומה ונפילתה אל תוך הזגוגית (שבמקטע האחורי של העין).פגיעות במקטע האחורי כוללות דימום לזגוגית, בצקת של חלקי הרשתית, קרע או דימום של שכבת הדמית (Choroid) שמאחורי הרשתית, קרעים באזורי הרשתית, היפרדות הרשתית, פגיעה בעצב הראייה ובמקרים נדירים ביותר - קרע של עצב הראייה.

4. פגיעות עיניים משניות לחבלות גופניות אחרותפגיעה בעין נגרמת לעתים שלא מחבלה ישירה, אלא מחבלות שנגרמו לכל הגוף והן משפיעות בעקיפין גם על העיניים.
תסמונת התינוק המטולטל (Shaken Baby Syndrome) - דימומים נרחבים ברשתית עשויים להיות תוצאת טלטול חזק או חבלות גופניות קשות שספג תינוק מידי הוריו. במקרים אלה יש עדות לנזקים גופניים אחרים כגון דימומים תוך-גולגולתיים, שברים בגולגולת ונזקים למוח.

Purtscher’s Retinopathy - חבלות חזה וראש קשות עלולות לעתים לגרום להפרעות נרחבות במערכת הקרישה בגוף ולחסימות של כלי הדם ברשתית. עקב כך יתהווה חוסר הספקת דם באזורים ברשתית (הנראים כמו כתמים לבנים) ובצדם - דימומים נרחבים.

Valsalva Retinopath - עלייה פתאומית בלחץ התוך-בטני בזמן שיעול, הקאה, הרמת משא כבד או במאמץ ליציאה. זו עלולה לעתים לגרום לעליית הלחץ בוורידים בתוך העין ולקרע של נימי דם קטנים ברשתית. דימומים אלה חולפים מאליהם בתוך חודשים מספר.

סיכום: פגיעות עיניים מסתמנות במגוון נזקים רחב למרכיבי העין, וחומרתן תלויה ברקמה הנפגעת ובסוג החומר או הגוף הזר שגרם לפגיעה. אפשר שהפגיעות יהיו קלות כגון גופים זרים הנצמדים למשטח העין החיצוני, ואפשר שיהיו קשות ביותר ויהרסו את תוכן העין עד כדי אבדן ראייה מוחלט. הטיפול המיידי בחבלות בעיניים כולל שטיפה מרובה במקרי כוויות, ומגן קשיח בלא חבישה במקרי פגיעות חודרות. בכל מקרה - יש להפנות את הנפגע מיד למרכז רפואי שנותן שירותי רפואת עיניים. במקרים רבים ניתן לשחזר את המבנה האנטומי של העין בעזרת ניתוח המבוצע בדרך כלל בדחיפות, בסמוך למועד הפגיעה.

פגיעות קור: פרופ' יורם אפשטיין - מנהל היחידה לפיזיולוגיה סביבתית, מכון הלר למחקר רפואי, מרכז רפואי על שם שיבא תל השומר. הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר אוניברסיטת תל אביב

הקדמה:
הפעילות היעילה והנכונה של התהליכים הפנימיים בגוף, המאפשרים חיים והכוללים ייצור ועיבוד של מרכיבים הבונים את גופנו ובה בעת סילוק חומרי פסולת מהגוף (תהליכים המכונים בעברית "חילוף חומרים" ובלעז - מטבוליזם) - פעילות זו מחייבת שמירה על טמפרטורת גוף קבועה. הטמפרטורה המיטבית היא 37 מעלות צלזיוס (מ"צ), והיא נשמרת בתחום צר של כמחצית המעלה מתוך איזון בין ייצור החום הפנימי וקליטת החום מהסביבה ובין איבוד החום לסביבה. שינויים קלים בטמפרטורת הגוף מביאים מיד תגובה שמטרתה להחזיר את האיזון שהופר. שינויים קיצוניים, מעבר ליכולת התיקון, פוגעים בתפקוד ואף עלולים להיות מסכני חיים.באקלים קר, כשטמפרטורת הסביבה נמוכה מטמפרטורת העור, מפל הטמפרטורה הוא שלילי, משמע הגוף מאבד חום לסביבה. עקב כך תרד טמפרטורת הגוף. בתנאי קור הגוף מגיב בהפעלת מנגנוני הגנה, הנתונים בפיקוח מרכז ויסות החום שבמוח. תכליתם למנוע איבוד חום לסביבה מצד אחד, ולהגביר ייצור חום פנימי מצד אחר. ירידת כמות החום בגוף גורמת להתכווצות כלי הדם הסמוכים לעור ולהקטנת כמות הדם המוזרמת אליו. מתוך כך, טמפרטורת העור יורדת ומפל הטמפרטורה בין העור לסביבה קטן, וכמות החום הנפלטת מהגוף בהסעה ובקרינה פוחתת ממילא. כשהטמפרטורה בחוץ נמוכה, ואין בצמצום כמות החום הנפלטת מהגוף כדי לשמור על חומו, הגוף מגביר את ייצור החום הפנימי. הדבר נעשה בהפעלת שני מנגנונים הקשורים בהאצת קצב הפקת האנרגיה: האחד, האצת קצב חילוף החומרים הבסיסי; והאחר, כיווץ בלתי רצוני של שרירי הגוף - זו הצמרמורת. בדומה למאמץ גופני, הצמרמורת מאיצה את קצב חילוף החומרים, וכמות החום הנוצרת בגוף עולה.

יעילותם של מנגנוני ההגנה הפיזיולוגיים המכוונים לשמירת חום הגוף - הצמרמורת והיצרות כלי דם היקפיים - מוגבלת. בתנאי עומס קור מתמשך יש חובה לסייע לגוף באמצעי הגנה התנהגותיים: לבוש, חימום ותזונה מתאימים.פגיעות קורפגיעות קור מסווגות לפגיעות ברקמות היקפיות, בעיקר בכפות רגליים וידיים, הנגרמות מהקטנת זרימת הדם לאיברים אלה; ולפגיעה מרכזית המכונה תת-חום הגוף, הנגרמת מירידה חדה בטמפרטורת הגוף. הפגיעות ההיקפיות נחלקות לפגיעות בלתי קפיאתיות - "רגלי חפירות", ולפגיעות קפיאתיות - קפיאת איברים (כוויות קור).

א. פגיעות קור היקפיות: פגיעות הקור ההיקפיות נדירות באוכלוסייה הכללית ואופייניות בעיקר לטיילים ולחיילים. פגיעות אלה הנגרמות מחשיפה מתמשכת לטמפרטורות נמוכות ולרטיבות מסתמנות כאמור בכיווץ ממושך של כלי הדם ההיקפיים ולהתפתחות נזק לרקמות בהיעדר דם. במקרים קיצוניים, כשטמפרטורת הסביבה נמוכה מאוד (מתחת לנקודת הקיפאון), תיתכן קפיאת האיבר ויוסב לו נזק עקב היווצרות גבישי קרח. האזור הפגוע יהיה קר למגע, חיוור או כחול, והתחושה בו תפחת או יורגש בו נמלול. טיפולהטיפול בפגיעות הבלתי קפיאתיות הוא שמרני ואינו מחייב חימום פעיל של האיבר הפגוע. לעומת זאת, טיפול באיבר קפוא מחייב חימום פעיל באמבט מים בטמפרטורה של 42 מ"צ.ככלל, הטיפולים בפגיעות קור יינתנו בבית חולים. בשדה, כעזרה ראשונה יש לבצע את הפעולות האלה: העברת הנפגע למקום מוגן; הסרת ביגוד רטוב ולוחץ; ייבוש האיבר הפגוע וכיסויו באופן בלתי לוחץ בשכבות ביגוד, שיהיה מבודד ויבש. אם הנפגע בהכרה, יש להשקותו במשקה חם. חל איסור מוחלט לחמם באופן פעיל איבר פגוע או לעסות איבר פגוע או לפוצץ שלפוחיות שעשויות להתפתח במקום הפגיעה.

ב. תת-חום הגוף: תת-חום (היפותרמיה) מוגדר כירידת טמפרטורת ליבת הגוף אל מתחת ל-35 מ"צ. כאשר טמפרטורת הגוף נמוכה מ-32 מ"צ הפגיעה מוגדרת קשה. תת-חום הוא תסמונת שבה נפגעות מערכות גוף רבות. התסמין הראשון לתת-חום הוא שינויים במצב ההכרה וחדות המחשבה. בהמשך, תתערפל ההכרה עד למצב של אבדן הכרה עמוק. שריר הלב רגיש במיוחד ולכן יתפתחו הפרעות קצב שעלולות להיות קשות וחמורות.האוכלוסיות החשופות ביותר ללקות בתת-חום הן קשישים, בעיקר חולים במחלות רקע וסיעודיים, ותינוקות. באוכלוסיית הקשישים יורדת תחושת הקור. עם זאת, קצב ייצור החום העצמוני נמוך, מאחר שקצב חילוף חומרים נמוך, הנפח השרירי מועט והפעילות הגופנית מועטה. נטילת תרופות (כגון תרופות הרגעה, נוגדי דיכאון ואספירין) גם היא פוגעת ביכולת ויסות החום. החולים הסיעודיים המרותקים למיטה לעתים אינם יכולים לבקש עזרה כשהם מרגישים קרה, ואינם יכולים לגשת למקום חם יותר. קשיים כלכליים, היעדר אמצעי חימום ותזונה לקויה תורמים גם הם לתת-חום בקרב הקשישים.בתינוקות, מנגנון ויסות החום אינו מאוזן וכן הם תלויים בעזרתם של אחרים ליישום מנגנוני ההגנה ההתנהגותיים שימנעו אבדן חום.

בשנים האחרונות גדל בארץ שיעור מקרי תת-חום באוכלוסייה נוספת - אוכלוסיית חסרי הבית. הלינה בחוץ במבנים בלתי מוגנים, בלא ביגוד ואמצעי חימום מתאימים, תורמת להידרדרות המצב הפיזיולוגי ולהתפתחות תת-חום. נוסף על כך, אוכלוסייה זו מאופיינת בתזונה לקויה ובשתיינות. התזונה הלקויה אינה מאפשרת ייצור עתודות אנרגיה לצורך שמירה על חום הגוף. האלכוהול באוכלוסייה זו הוא סם שהשפעתו שלילית מבחינה פיזיולוגית והתנהגותית, וזו מביאה לידי אבדן חום רב. בשתייה מופרזת אפשר לאבד את שיקול הדעת ולנהוג באופן בלתי הגיוני וכן אפשר לאבד את ההכרה ולשכב חשופים על רצפה קרה ובאופן זה לאבד חום רב. אלכוהול, שמרחיב את כלי הדם ההיקפיים, גורם לזרימת דם מוגברת לעור ולתחושת חום, בעוד הגוף מאבד חום. במצב זה יש נטייה להסיר ביגוד ובכך לפגוע בבידוד הגוף מהסביבה.אבחוןמדידת הטמפרטורה בחלחולת (רקטלית) היא הדרך הנכונה לאבחן תת-חום. חשוב לזכור שמדי-החום הקליניים המקובלים מוגבלים לסף תחתון של 35 מ"צ, ולכן הם אינם יעילים למדידת טמפרטורות נמוכות יותר. בהיעדר מד-חום ייעודי, האבחון ייעשה על סמך המצב האדשוני (אפתי), מצב ההכרה המבולבל או המעורפל של הנפגע, גוף קר למגע ובהתחשב בסביבה הקרה.
טיפול: טיפול כוללני בתת-חום יינתן רק בבית חולים, שכן בשלב החימום עלולות להתפתח השפעות לוואי שניתנות לטיפול רק במסגרת טיפולית מתאימה. הטיפול הראשוני בתת-חום נועד לבודד את הנפגע מהסביבה הקרה. יש להסיר בגדים רטובים, לכסות בשכבות ביגוד (שמיכות, שקי שינה וכדומה) יבשות ולא במהודק. נפגע שהכרתו מלאה יש להשקות במשקה חם. אין לחמם נפגע תת-חום בתנורים או באש גלויה, מכיוון שניתן להגיע בקלות למצב של חימום יתר וכוויות.
מניעה: הדרך הנכונה להתגונן מפני תת-חום היא מניעה. הטמפרטורה המומלצת בחדרי שינה וחדרי ילדים היא 22 מ"צ. חימום יתר עלול להיות מסוכן ולגרום להתפתחות יתר חום (היפרתרמיה). ביציאה מהבית יש להקפיד על ביגוד מתאים. ביגוד מתאים הוא ביגוד רב-שכבתי שבו האוויר הכלוא משמש לבידוד הגוף מהסביבה, והשכבה החיצונית תהיה אטימה לרוח ולמים. בחורף יש להקפיד על תזונה עתירת אנרגיה ולדאוג לשתיית משקאות חמים.

סיכום: החורף הוא אויב אכזר לאדם. מנגנוני ההגנה של הגוף מפני ירידת הטמפרטורה הם חלשים. ההגנה המיטבית מושגת במנגנונים התנהגותיים. אין להיחשף לתנאי אקלים קר בלא ביגוד מתאים ואין לשהות בחדרים בלתי מחוממים כראוי. יש להקפיד על תזונה נכונה ומשקה חם. פגיעות קור ניתנות למניעה ואינן בהכרח מצב המחייב טיפול רפואי. במקרים קיצוניים הטיפול בפגיעות קור יינתן רק במתקנים רפואיים מתאימים ובידי צוות המיומן לנושא. טיפול בלתי מקצועי וחלקי עלול לגרום נזק נוסף לנפגע.

בואו לדבר על כך בפורום רפואת חירום

בשיתוף: מכבי שירותי בריאות
ובשיתוף מד"א.




שתף את הכתבה ב:
פורום רפואה דחופה (מיון)

חיפוש מתקדם
הודעה\מחבר
תאריך ושעה
  אסטרופ    אבי 
31/08/14 22:03
  קריש דם    עדי 
29/08/14 18:28
  אנטביוטיקה    עינת 
28/08/14 14:35
28/08/14 01:05
  דופק בבטן    גסי 
26/08/14 10:50
  בהמשך להודעה    גסי 
28/08/14 11:23
  חום    רועי 
25/08/14 21:53
28/08/14 11:15
25/08/14 16:43
  התייבשות    מני 
25/08/14 00:15
  התייבשות    מני 
25/08/14 00:15
  לחץ דם    יהודית 
24/08/14 18:05
  עקיצה    שרית 
23/08/14 19:58
23/08/14 19:24
  תודה רבה על המענה !    דניאל 
26/08/14 22:48
  בטן    נופר 
23/08/14 14:52
23/08/14 18:44
  קשיי נשימה    יעל 
22/08/14 16:26
  פצע לחץ דרגה 3    נעמה 
22/08/14 14:28
79 78 77 76 75 74 73 72 71 70 69     הקודם    
חיפוש מתקדם