לאהוב אותך שוב

(0)
לדרג

הגוף הנשי כ"מקדם המכירות" הגדול בעולם. הכל נמכר בעזרתו - מכוניות.. אוכל.. וכשהגוף הזה נפגם?

מאת: מאת כריסטינה רלף* מאנגלית - סו גולדיאן

מאחר שהתקשורת מעמידה את יופיה הפיזי של האישה גבוה מעל לכל תכונה אישית אחרת, ותעשיית מוצרי הטיפוח מעודדת את הנשים להיות ביקורתיות כלפי גופן, אין פלא שאנו מודעות לעצמנו תמיד, וחשות בלתי מרוצות ממה שמשתקף אלינו מן הראי.

כאשר אישה חווה שינוי פתאומי במראה החיצוני שלה, כגון במקרה ניתוח שד, רגשות אלה מתחדדים עוד יותר, והחזרת הביטחון העצמי הופך למאבק אמיתי. הרי ברוב המקרים הבחירה בניתוח המשנה את הגוף נכפתה עליה כדי להציל את חייה. ההתמודדות עם נושא הדימוי העצמי היא שלב חיוני בתהליך ההחלמה.

פחות אישה?

בספרה "לא פחות אישה - נשיות, מיניות וסרטן השד"**, מתארת דבורה הובלר-כהנא את הקשיים, עליהם חייבות נשים להתגבר בעקבות ניתוח שד. "כשהיא עומדת בפני האפשרות של אובדן החיים, הסרת השד וההשחתה שבאה בעקבותיה, חולת סרטן השד עומדת בפני חוויה נוראית. ייתכן שאחד החלקים המכאיבים ביותר בחוויה זו הוא הסברה הרווחת, שאישה עם סרטן שד היא 'פחות אישה'" - כותבת הובלר-כהנא - "סטריאוטיפ זה התפתח בתרבות שלנו, המקשרת את זהותה של האישה ליופייה, ואת נשיותה - לשדיה ולגופה".

נשים רבות מרגישות שביטחונן העצמי נפגם לאחר הניתוח. אחת המרואיינות בספר "לא פחות אישה" מספרת על עצמה בפתיחות: "מעולם לא הרגשתי זוהרת במיוחד, אך מאז ומתמיד הייתי גאה בשיער ובשדיים שלי ומיציתי מהם את המקסימום. לפני הניתוח חשבתי שאוכל להתמודד עם אובדן השד, אך הופתעתי עד כמה לא היה לי קל. אני מתלבטת איך להתלבש בחופשות הקיץ ובמסיבות חגיגיות, וכשאני מתפשטת בלילה ומורידה את החזייה וגם את הפרוטזה, קשה לי במיוחד".

מרואיינת אחרת מסכימה אתה: "בכל שלבי הניתוח, הכימותרפיה וההקרנות, ניסיתי לשמור על המראה החיצוני, אך לאחר כריתת השד, ההחלטה מה ללבוש אינה פשוטה ואני חשה שהביטחון העצמי שלי מתערער. אני יודעת שזה ממש חסר חשיבות, לעומת ההישרדות, אך לא תזיק לי קצת יותר הערכה עצמית..."

איך אפשר לשפר את דימוי הגוף?

המפגש הראשון עם הצלקות הוא טראומטי עבור נשים רבות.
"ממש נבהלתי כשהסתכלתי במראה בפעם הראשונה, כי זה נראה כל כך לא טבעי. כיום, עדיין קשה לי להסתכל, אך קורה לי לפעמים כשאני עם הפרוטזה, שאני לא תמיד זוכרת איזה שד הוא האמיתי..."

"אחד הצעדים הראשונים שבהם יכולה אישה לנקוט, הוא לעמוד מול הצלקות", אומרת הובלר-כהנא . "אמנם המבט הראשון אינו קל, אבל אצל רוב הנשים שעברו כריתה, החרדה מן הצלקת הנוראה שאותה דמיינו - אינה מתממשת. נשים רבות שאתן דיברתי, לא ראו צלקת של ניתוח כריתה לפני הניתוח שלהן, והן ציפו למצוא 'חור גדול בחזה'. למרבית המזל, רוב הנשים מופתעות לטובה כשהן רואות קו דק של תפרים, ולא יותר". הובלר-כהנא מייעצת - "הראי את הצלקת לקרובים אליך - לבעל, לבני המשפחה ולחברים. בעזרת תמיכתם תיווכחי לדעת מהר מאד, שאת עדיין נראית בסדר".

אחת המרואיינות זוכרת שהצלקת נראתה מאד "מסודרת" בעיניה: "כאילו שהמנתח שירטט קו לרוחב החזה שלי. שמחתי שהסרטן סולק מתוכי, ולבתי אמרתי: אילו היתה לך שן רקובה הגורמת לך לכאבים, היית עוקרת אותה, נכון? אני מרגישה שזה מאד דומה".


להשלים

ההשלמה עם אובדן השד והוויתור על דימוי הגוף הישן הם חלק חשוב בדרך לקבלת הגוף החדש. "האובדן הוא טראומטי יותר עבור חלק מהנשים מאשר עבור אחרות, והדבר תלוי ביחס שלך לשדייך לפני הניתוח ולתפקידם בדימוי הגוף ובחיי המין שלך", אומרת הובלר-כהנא.

בשלב זה יכול להיות לך לעזר לפגוש נשים אחרות שעברו חוויה דומה, אשר מהן תוכלי ללמוד שניתן להרגיש טוב עם עצמך ועם המראה שלך גם עם שד אחד.

בדיקת המציאות

כדאי לבדוק מה המשמעות של "להיות אישה" בעינייך. אם תגיעי למסקנה שהנשיות היא מרכיב בסיסי שלך, ואינה שוכנת אך ורק בשדיך, תביני שהיא אינה דבר שניתן להסירו באמצעות ניתוח. לעומת זאת, אם אינך חיה בשלום עם גופך, לא תוכלי לשקם גם בעתיד את דימוי הגוף שלך. "התפישה, לפיה יש קשר בין סרטן השד לבין אובדן הנשיות, מקורה בגישה חברתית מיושנת הקושרת כמעט באופן בלעדי, בין נשיותה של האישה לבין שדיה", אומרת הובלר-כהנא.

פרנסואז ז'ירו, עיתונאית ופוליטיקאית שוויצרית, סבורה שמגוחך להעלות על הדעת, שאישה יכולה פשוט לאבד את נשיותה: "כאילו נשיות היא דבר שניתן לאבד כמו שמאבדים תיק. המממממ... איפה לעזאזל שמתי את הנשיות שלי?".

כמעט כל הנשים אתן דיברה כותבת המאמר סבורות שהחברה שמה דגש מיותר על חשיבות השדיים. "זה קיים בכל מקום, אפילו בתקשורת. בכל פעם כשפותחים עיתון רואים דוגמנית חשופת חזה, או כוכבת בשמלת מחשוף, או מודעות לניתוחים פלסטיים. הלחץ להשגת גוף שיער ועור מושלמים הוא אדיר. האופנה מכתיבה לנו כיצד ניראה במקום לאפשר ביטוי עצמי".

היופי אינו רק מושג השנוי במחלוקת אלא הוא גם חרב פיפיות. אישה המשקיעה את כל הערך העצמי שלה במראה החיצוני שלה מניחה יסודות רעועים לאישיותה ולעצם קיומה. אין ספק, שברוב המקרים זוכרים אותנו בזכות מעשינו ולא בזכות המראה שלנו.
לכן, כדאי שננסה לגלות מה אנחנו מרגישות לגבי הנשיות שלנו, כיצד אנחנו מעריכות את עצמנו וכיצד אחרים מעריכים אותנו. בחינת מציאות זו תאפשר לנו להעמיק את ביטחוננו העצמי כנשים.

לשחות נגד הזרם

למרות שטיפת המוח התקשורתית והסטריאוטיפים המיניים, נשים רבות היו נחושות בדעתן לא לתת לניתוח לשנות את יחסן כלפי עצמן. לדברי אחת מהן: "אני עדיין יכולה להיראות טוב. איש לא יידע שעברתי ניתוח כריתת שד, ואני לא אתן לסרטן השד למנוע ממני לעשות ככל העולה על רוחי. יחסם של חברי ובני משפחתי כלפי לא השתנה, אם כך, מדוע ישתנה היחס שלי כלפי עצמי? אני אדם חזק ואני יכולה להרגיש בנוח עם גוף שהוא פחות ממושלם. עולם הפרסום מעודד שלמות, אך במציאות אין הרבה אנשים מושלמים - עלינו להסתכל על האדם בכללותו".

מרואיינת אחרת סבורה שהגברים הם האחראים לאובססיה של החברה בנושא שדיים ושלמות פיזית. "רק גברים מסתכלים על השדיים של נשים, ולכן הם היחידים ששמים לב כשאני בלי הפרוטזה. לאמיתו של דבר, לפעמים אני עצמי צריכה לבדוק אם אני עם או בלי הפרוטזה.
כשאני איתה, אני נראית כפי שתמיד נראיתי, וכשאני בלעדיה אני גאה להראות לאנשים עד כמה ניתן להיראות נורמלי עם שד אחד בלבד".

האור בקצה המנהרה

בימים הראשונים לאחר כריתת שד, נשים רבות מתקשות להאמין שיש אור בקצה המנהרה. ציטוט של אחת הנשים מציג בצורה גלוייה את המשבר ואת דרך ההתמודדות: "בשבילי אובדן השיער היה טראומטי יותר מהניתוח עצמו. בעוד שבעבר הייתי יוצאת ללא איפור, כיום גם ההליכה אל הסופרמרקט מהווה מאמץ עבורי! חשוב לי להיראות במיטבי כל הזמן. אמנם בני המשפחה והחברים ראו אותי ללא הפיאה, אבל די קשה לי לתת לאחרים לראות אותי ללא שיער, לפחות בפעם הראשונה. התגובות שלהם מדאיגות אותי יותר מאשר המראה שלי - הרי כך אני עכשיו, וכך אהיה לפחות בחודשים הקרובים".

נשים לא מעטות מזכירות נקודות ציון משמעותיות בתהליך השיבה אל דימוי עצמי חיובי. "אחרי הניתוח הרגשתי מאד לא סקסית, בגלל נשירת חלק מהשיער, הריסים והגבות" - אומרת אחת מהן - "הרגשתי מכוערת. אבל החלטתי לפנק את עצמי עם חזיה חדשה וכשהיא הגיעה, רציתי למדוד אותה מיד. היא נראתה מושלמת וגרמה לי להרגיש מאד סקסית, וכך חשב גם בעלי...". והיא ממשיכה - "לאחרונה פגשתי נשים כה רבות, העוברות ניתוחים או כימותרפיה ואינן מסוגלות לראות את האור בקצה המנהרה, בדיוק כפי שהרגשתי אני. אני רוצה לעודד אותן להביט בי ולא להתייאש".

את - מי שאת רוצה להיות

הדרך שבה אחרים תופשים אותך קשורה במידה רבה לדרך שבה את תופשת את עצמך כאדם, והאני הפנימי חשוב לא פחות מאשר המראה החיצוני.
כפי שמצוטטת אחת הנשים שעברה שחזור באמצעות שרירי הבטן שלה: "נוכחתי לדעת שאני יכולה לאהוב את גופי גם עם צלקות רבות. הניתוח שינה לי את סדר העדיפויות, וכיום האופן שבו אני מרגישה, חשוב לי יותר מאשר המראה שלי. גיליתי שכדי להיות מאושרת עלי לאהוב את עצמי, וכשנוח לי עם עצמי - הדבר משפיע גם על הזולת".

ואת המילה האחרונה כדאי אולי לתת לבת שעזרה לאימה לעבור את סרטן השד. "אימא היתה גבוהה, יפה וחטובה, ותכונות אלה עלולות לאבד את יתרונן כאשר מזדקנים או נאלצים לעבור ניתוח, כפי שאכן קרה לה" - אומרת הבת - "אך אובדן השד לא שינה אותה כלל וכלל. לא את האישיות האוהבת והנדיבה שלה, לא את הנשמה הנבונה והחמה שלה וגם לא את הניצוץ התמידי בעיניה. אבי ואני אוהבים אותה עוד יותר מאשר בעבר, כי אנחנו יודעים שאלמלא הניתוח, היינו עלולים לאבד אותה לנצח".

* המאמר של Christina Relf לקוח מן האתר www.TheBreastCareSite.com

** No Less a Woman Femininty, Sexuality and Breast Cancer, Deborah Hobler Kahane

בואו לדבר על כך בפורום סרטן השד

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום