מחוקקים

(0)
לדרג

על גילגוליו ותלאותיו שטרם הסתיימו של חוק הארכת חופשת לידה להורי פגים מאושפזים, על תיקונים דרקוניים ועל קשיי האזרח הקטן אל מול המערכת - כולם בשביל אחד

מאת: זהו סיפורו של חוק, חוק קטן במערכת גדולה ומסורבלת, סתם חוק שיכול לשנות חיים, להציל חיים או "סתם" להקל על אזרחים בתקופה קשה, במדינה שמקדשת ילודה, שמעלה על נס את הרחבת האוכלוסיה (היהודית כמובן, שלא נטעה..) במדינה כזו, כשהחוק לא מלווה בקמפיין תקשורתי גדול, או בסלבריטאי זוטא, או סתם באנשים בעלי כוח...
החוק היבש:

במידה והאם או/ ו הילוד מאושפזים לתקופה העולה על שבועיים, האם זכאית להאריך את חופשת הלידה שלה באותו פרק זמן של האישפוז (עד 4 שבועות)
דבר המחוקק:
עובדת שהילד אשר ילדה חייב להיות מאושפז בבית חולים תקופה של 12 שבועות או יותר, בתוך תקופת חופשת הלידה כאמור בסעיפים קטנים (ב), (ב1), (ג) ו-(ד), זכאית להאריך את חופשת הלידה ב4 שבועות; הוראות סעיף קטן זה באות להוסיף על הארכת חופשת הלידה לפי הוראות סעיפים קטנים (ב1)(1), (ג) ו-(ד)(1), ובלבד שכל ההארכות לפי סעיפים קטנים (ב1)(1) ו-(ד)(1) לא יעלו יחד על 4 שבועות.

במידה והאישפוז מתארך, ישנה אפשרות להארכה נוספת (עד 4 שבועות נוספים). שלב זה נמצא כרגע בתהליכי חקיקה. מלבד זאת, ישנה אפשרות של פיצול חופשת הלידה (בנוסף להארכה). חשוב מאוד, אפילו יותר מילד רגיל, להיות עם הפג בבית בזמן השיחרור.
לכן, ניתן לפצל את חופשת הלידה, לפי הרגשתכם.
וכל זאת בתנאי שבתקופת הביניים האם תחזור לעבודה או תקח ימי חופש כמגיע לה בחוק, חל"ת, אך חשוב שתרשם בעבודה כדי שהפיצול יכנס לתוקף.
לשני ההורים מגיע 8 ימי מחלת ילד - לפי החוק. אפשר לנצל גם את הימים הללו.

המציאות הקשה, ומחשבות על פתרון:

מה עושה הורה לפג? הורה מבולבל שזקוק לכל עזרה קיימת?
בתקופה הראשונה אחרי הלידה, מצויים רוב ההורים לפגים בתסבוכת רגשית, לרוב הפג עדיין לא יכול להעזר בהם פיזית, הוא תלוי בחסדי המכשור המתוחכם המקיף אותו ובידי הצוות המקצועי המטפל, לעיתים קרובות הוא עדיין לא אוכל ובוודאי שעדיין אינו יונק, כל המאבק הארוך על החיים, החיים הנורמליים, מתחיל רק מאוחר יותר, החיבור לילד, הקשר ההורי, כל אלו עשויים להיקטע אם יאלצו ההורים (האם זכאית להארכה מסויימת בתנאים מסויימים, אבל מה עם האב? האם הוא לא זכאי לתנאים דומים ? זהים? האם מקומו של האב במשפחה חשוב פחות?) לחזור מייד לעבודה, וזאת כדי לאפשר בכלל את חיי היום יום שלהם כמשפחה, אבל לעיתים למרבה הצער זה בא על חשבון הילד, ועל חשבון תקינותם של חיים אלו.

לפני שנתיים יזם אורן מלברגר, הורה לפגה שנולדה בשבוע מוקדם מאוד והיתה מאושפזת 80 יום ובסכנת חיים הצעת חוק חוק שיאפשר את הארכת חופשת הלידה לפגים


"כפי שאתם מסוגלים לתאר לעצמכם (וכפי שמתארים זאת הורים בעצמם) ה"חוויה" היתה נוראית- כמו להגרר מאחורי רכבת הרים. "חוויה" כזו אני לא מאחל גם לשונאי.
למזלי אני עובד במקום עבודה פרטי המתחשב בי ולא פגע במשכורתי גם כשלא הופעתי לעבודה בקביעות . אך מה בדבר שאר האנשים החווים מצב זהה?" שואל אורן במכתבו.

כבר לפני זמן רב הוכיחו מחקרים את חשיבות המגע עבור פגים, את חשיבות הקרבה הגופנית, הליטוף, החום, עבור התפתחותם התקינה במישורים הפיזיים והמנטליים כאחד.
פגים שזכו למגע רציף ואוהב עלו במשקל במהיות גדולה יותר, התגברו בקלות רבה יותר על זיהומים, שלא נדבר על התרומה הנפשית לביטחון שמשרה גוף חי (והיתרונות התזונתיים שבהנקה, או אכילת חלב אם)

איך שחוק מתגלגל לו

המכתב הגיע לכנסת, וכמו כל דבר עבר ממשרד למשרד ומאדם לאדם עד שמצא את משכנו אצל חברת הכנסת זהבה גלאון וחבר הכנסת שאול יהלום, שהתחילו במרץ לעבוד על העניין, החוק עבר בקריאה שלישית והתווסף לספר החוקים של מדינת ישראל; והוחלט כאמור "ללכת עליו" (ציטוט מפרוטוקול ישיבת הוועדה שדנה במימושו).

לאחר כמה חודשים הוכנס באופן מפתיע ולא צפוי "תיקון" לחוק, התיקון המטרפד למעשה את מהות החוק כולו גורס כי ההארכה של חופשת לידה תינתן אך ורק להורים שילדם מאושפז מעל 12 שבועות, משמע כשלושה חודשים. אחוז בודד בלבד מהפגים מאושפז מעל שלושה חודשים. הרוב מדבר על בין חודש לחודשיים.

למשל במקרה בתו של מלברגר, שנולדה במשקל 845 גרם והיתה מאושפזת קצת יותר מחודשיים וחצי וזהו מצב מהקיצוניים שיש, למעשה דורש התיקון שרק ילדים שממילא עומדים על סף מוות או שבעיותיהם למרבה הצער מרובות ומסתבכות חדשות לבקרים, רק הם יזכו להטבה, וכל שאר האנשים יפלו בין כסאות בית המחוקקים - אך גם כיום, אם היה מצוי במצב זה, לא היה מקבל את ההטבה כיוון שמדובר ב-12 שבועות אישפוז ומעלה בלבד.

מצב זה משאיר את רוב ככל הנזקקים מחוץ לרשימת המוטבים, והתשובה לכך. כמובן, כסף, מי יממן את חופשת המחלה המורחבת? האם משרד העבודה? האם הביטוח הלאומי? האם המעביד ישלם את התוספת לעובד/ת המצוי/ה בחופשת מחלה מורחבת זו?

מפרוטוקול הועדה עולה כי הסערה הגדולה סביב החוק היתה לא על מידת נחיצותות, על כך הוסכם כמעט בפה מלא, ולא על מידת חשיבותו, אלא כמובן על סוגיית מימונו: כך אומר למשל עו"ד שי סומך - הלשכה המשפטית, משרד המשפטים (ציטוט מפרוטוקול הישיבה ביום ?22 ביולי ?2003)

"השאלה השנייה היא שאלת המימון. עקרונית, יש ?3 אפשרויות למימון: אפשרות ראשונה היא שהעובד יממן, זה יהיה מין חל"ת. זו אפשרות שכבר קבועה היום בחוק עבודת נשים; האפשרות השנייה היא מימון בידי המעסיק; האחרונה - מימון של המדינה בדמי לידה. העמדה של משרד התמ"ת היא שהם לא רוצים שזה יהיה דרך דמי מחלה. התפיסה היא שעל המעסיק יש נטל כבד מידי במצבים כאלה. הרבה פעמים לידה של פג קשורה ללידה רב-עוברית, לשמירת היריון ולפעמים לטיפולי פוריות. הכל לפעמים מתחיל מטיפולי הפוריות. במקרים כאלה הנטל על המערכת הוא גדול מידי. לכן, ההעדפה של משרד התמ"ת היא שזה ישולם דרך דמי הלידה, והמדינה תממן את זה. אנחנו לא התנגדנו לזה. ניסינו לבדוק את הנושא עם משרד האוצר, והוא התנגד להוצאה התקציבית הזאת. לכן, אנחנו נמצאים במצב שאין עמדת ממשלה אחידה, ואם אי-ההסכמה תישאר אני מתכוון להפנות את הנושא לוועדת שרים כדי שהממשלה תחליט"

צרכים, אידאות ומציאות אחת

הצורך המינימלי וגם האידיאלי הוא לפחות בהארכה נוספת של ארבעה שבועות של החופשה.
הרי כאשר משתחרר פג לאחר כחודשיים אישפוז הוא בדר"כ שוקל סביבות 2 ק"ג, לאחר ימים לא מעטים של הנשמה, אפשרות סבירה למחלות ריאות שונות, רגישות גדולה יותר לזיהומים, זמני האכלה קפדניים עקב משקלו הקטן, חיסונים כנגד מחלות שונות שאינן נוגעות כלל לילדים גדולים ו"רגילים", מעקבים ובדיקות לא שיגרתיות, וכמובן, אצל חלק ניכר מהפגים - התערבויות וטיפולים רפואיים שונים ומגוונים. וכל זאת - עוד בטרם הגיעו למשקל גוף של תינוק "רגיל", מה שגורם לכך שנחוצה לו השגחה מתמדת וקפדנית יותר מאשר במקרים רגילים, ועל כן חופשת המחלה חיונית למשפחה.

במצב כמו זה המצויין לעיל יזכו ההורים המצויים באחד המצבים הקשים ביותר בחייהם בהכרה בזכותם להיות לצד ילדם מבלי לפגוע בזכותם להיות לידו גם לאחר שיבוא יום השיחרור מבית החולים.

השינוי בחוק נחת על יוזמי החוק ומעביריו (גלאון ויהלום) בהפתעה, גם הם לא ידעו על השינוי שהוכנס בו ונדהמו לשמוע עליו.
השינוי הזה נכנס היישר לתוך חוק הומני שאמור להיטיב את תנאי האדם העובד, ומעביר אותו ישירות לתחום החוקים הלא יעילים והלא אפקטיביים, וכל זאת על חשבונם של פגים הנאבקים על חייהם ועל חשבונם של הוריהם המנסים בסך הכל לשרוד בתקופה קשה, בלי לוותר על מעמדם כחבר פעיל ועובד בחברה.

אומרת חברת הכנסת זהבה גלאון: "את מדברת על ?150 נשים שהפג מאושפז יותר מ- ?3 חודשים. אנחנו לא מדברים על כאלה שהם יותר מ- ?3 חודשים. יש גם כאלה שרק עוד חודש או חודשיים...." (ציטוט מאותה ישיבה) מה קרה לכוונת המחוקק? מי משנה חוקים במדינה שלנו? למה ההורים צריכים לסבול לאחר ש "הצורך בתיקון כבר הוכח, והחוק עבר"? (ציטוט של ח"כ שאול יהלום בישיבת הוועדה)

והלאה... מה קורה כעת?

בתאריך 12/1/05 עבר אישור טרומי לחוק "הארכת חופשת לידה להורים לפגים " ברוב של 47:43 בזכותם של ח"כ יהלום וח"כ גלאון אשר דחפו את ההצעה.
בימים אלו של התחלת מחשבה על התקציב (דהיינו: קיצוץ..) ממתין החוק הקטן (תרתי משמע) לאישור, החוק עבר לועדת הכנסת להכרעה בעניין השאלה במסגרת איזו וועדה יטופל ויוכן לקריאה ראשונה. האידיאלי עבור החוק היא ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, אבל הממשלה לוחצת להעביר את החוק לוועדת כספים (ניסיון לטירפוד?)

בואו לדבר על כך בפורום משפט ורשלנות רפואית

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום