שאלות נפוצות בפורום פסיכותרפיה

(0)
לדרג

פסיכותרפיה מהי?

פסיכותרפיה היא טיפול נפשי ע"י שיחות בלבד. מוסמכים לעסוק בו רופאים פסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים ועובדים סוציאליים שסיימו תואר שני במגמה קלינית. השיחות עצמן אינן אמורות להיות שונות במהותן כאשר הן נערכות ע"י בעלי שלושת מקצועות אלה. הפסיכיאטר מוסמך להתאים טיפול תרופתי והפסיכולוג הקליני מוסמך לערוך אבחון בעזרת מבחנים, בנוסף לעיסוק בפסיכותרפיה, אם כי השימוש במבחנים לצורך אבחון קליני הולך ופוחת, בעיקר בטיפול הניתן בשוק הפרטי ועיקר השימוש בהם הוא במכונים העוסקים באבחון מספר גדול של אנשים או במרפאות ציבוריות ובבתי-חולים פסיכיאטריים, בהם פועלים מתמחים המעבירים את המבחנים בין היתר לצורכי הכשרתם המקצועית. במחקרים נמצא כי הריאיון הקליני פנים אל פנים תקף יותר מכל מבחן דיאגנוסטי שהוא. הכשרתם של הפסיכיאטרים לעיסוק בפסיכותרפיה מצומצמת יותר מזו של הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים הקליניים ולכן, באופן ממוצע, מי שזקוק לטיפול בעזרת שיחות בלבד, מוטב שיבקש עזרה מפסיכולוגים ומעובדים סוציאליים קליניים. שיקול נוסף הוא, שמחיר פגישה אצל פסיכיאטר בשוק הפרטי גבוה בממוצע מזה שגובים בעלי שני המקצועות האחרים. ניתן גם לקבל את הטיפול התרופתי אצל פסיכיאטר ולהישאר אצלו במעקב בתדירות נמוכה יחסית ובמקביל לקבל את הטיפול הפסיכותרפויטי אצל פסיכולוג או עובד סוציאלי קליני. קיימים בארץ מספר בתי-ספר לפסיכותרפיה המכשירים את בעלי שלושת המקצועות לעסוק בטיפול. הכשרה זו היא לרוב בעלת דגש פסיכודינאמי והיא אינה בבחינת תנאי חובה לעסוק בפסיכותרפיה. לצערנו, חוק הפסיכותרפיה נמצא שנים רבות בהליכי גיבוש, אך קיימת הסכמה שבעלי שלושת המקצועות שהוזכרו מוסמכים לעסוק בטיפול נפשי ע"י שיחות.

איזה גישות קיימות בפסיכותרפיה?

קיימות גישות רבות ושונות בפסיכותרפיה, אך ניתן לחלק אותן לארבעה אשכולות עיקריים:

א. הגישה הפסיכודינאמית - גרסה "מרוככת" ומודרנית של הטיפול הפסיכואנליטי של פרויד. בעוד פרויד ופסיכואנליטיקאים אורתודכסים אחרים ישבו מאחורי המטופל, ששכב על ספה, בפסיכותרפיה דינאמית, יושבים המטפל והמטופל זה מול זה ומקיימים שיחה פנים אל פנים. לא מדובר רק על ארגון שונה של חדר הטיפולים, אלא שינוי בתפיסה. בעוד פרויד תפס את תפקידו של המטפל כניטראלי וכאנונימי ביחסיו עם המטופל כדי לאפשר עבודה אך ורק על החלק הפנימי, ה"תוך אישי" של המטופל - סברו ממשיכי דרכו שיש להתייחס ליחסים הנוצרים בין המטפל למטופל הן בפני עצמם והן כמשקפים את מה שקורה למטופל ביחסיו הבין-אישיים בכלל. לכן אנו עדים למעבר מהדגש התוך-אישי לדגש הבין-אישי המתבטא בטיפול הפסיכודינאמי.

ב. הגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית - גישה, הכופרת בהנחת היסוד של הפסיכואנליזה, ואינה רואה בהתנהגות המפריעה לאדם "סימפטום" של הפרעה עמוקה יותר, אלא מתייחסת אליה כהתנהגות שיש לשנותה באופן ישיר. בטיפול בחרדות, למשל, נלמדות טכניקות הרפיה המתורגלות תחילה "על יבש" תוך הפעלת הדימיון ובהמשך, באופן הדרגתי, מול מצבים שמעוררים את החרדה. החלק הקוגניטיבי מתבטא בניסיון לשנות אמונות ומחשבות מעוותות של המטופל, הגורמות עפ"י תפיסה זו, להפרעה הנפשית. בטיפול בדיכאון, למשל, נעשה ניסיון לאתר אמונות אי-רציונאליות ספציפיות ולערער עליהן מתוך תפיסה ששינוי בחשיבה יוביל לשינוי התנהגותי ורגשי.

ג. הגישה האקזיסטנציאלית - גישה שהתפתחה כתוצאה מאכזבה משתי הגישות הקודמות, מנסה לנתק את המטפל ממסגרת תיאורטית כלשהי כדי שיוכל לפתח דיאלוג פורה ואותנטי עם המטופל. הגישה עוסקת בבעיות קיומיות אוניברסליות, כמו הפחד ממוות למשל, או חרדת אי-הוודאות ומעודדת את האדם ליטול אחריות על חייו ולעמוד באומץ מול אותן בעיות קיומיות, לחוש את החרדה ולא לנסות לשככה ולהימנע, ככל האפשר, מפרשנות תיאורטית.

ד. הגישה ההומאניסטית - גישה דומה מאוד לגישה האקזיסטנציאלית, אך היא פחות תובענית בדרישותיה מן המטופל ומדגישה הגשמה עצמית של המטופל באמצעות מימוש הפוטנציאל האישי הייחודי לו.

למי מתאימות הגישות הטיפוליות השונות?

הבחירה בגישה הטיפולית תלויה בסוג הבעיה, באישיותו של המטופל ובהכשרה שעבר המטפל. בישראל רוב המטפלים עברו בראש ובראשונה הכשרה לטיפול פסיכודינאמי ורבים מהם מעדיפים גישה זו. ככל שהבעיה ממוקדת יותר בתחום אחד בחיי המטופל או בנושא אחד, ניתן לנסות את הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי. למשל, אם חרדה מתעוררת כתוצאה מגירוי ספציפי כמו פחד לשהות במקומות פתוחים (אגורפוביה) ניתן לתרגל טכניקות הרפיה ולהפעילן בהדרגה במצב המפחיד. לעומת זאת, אם החרדה מופיעה בצורת התקפים המופיעים במפתיע במצבים שאין להם מכנה משותף, היא מחלחלת אל כל או רוב תחומי החיים והאדם מטבעו הוא חרדתי, דאגני וחששן, יהיה קשה מאוד לפרוט את חרדותיו לפרוטות ולטפל בכל אחת מהן לחוד ולכן נעדיף את הטיפול הפסיכודינאמי המתייחס אל האישיות כמכלול ומנסה למצוא את המכנה המשותף לנטייה החרדתית המאפיינת את האדם ולטפל במקורותיה ובתפקיד שהיא ממלאת בחיי המטופל. שיקול נוסף הוא האישיות, או הסגנון הקוגניטיבי, של המטופל - אם מדובר, למשל, בגבר מעשי שמחפש פתרונות מעשיים ומיידיים והוא סובל מחרדה המופיעה בנוכחות גירויים ספציפיים, סביר להניח שהוא יירתע מנבירה בעברו ולעומת זאת, אם מדובר באישה דאגנית וחרדתית, שפחדיה מחלחלים אל תוך כל תחומי חייה ובנוסף, חסרה לה ההתחלקות עם אדם נוסף בקשייה, ניטה להעדיף את הטיפול הפסיכודינאמי.

שאלה: מה האפשרויות ומה המחירים לטיפול נפשי בשוק הפרטי ובקופת חולים ?

אחד השיקולים לבחירת טיפול הוא השיקול הכלכלי. נכון להיום, קופות החולים מציעות מספר אפשרויות זולות יחסית לטיפול הפרטי. שירותי בריאות כללית מפנים את המטופל למרפאות קהילתיות לבריאות הנפש, בהן יש לרוב רשימת המתנה ארוכה וחלק גדול מהמטפלים שם הם סטודנטים ומתמחים ברמות שונות, המודרכים ע"י צוות גרעיני של אנשי מקצוע מוסמכים. אפשרות מועדפת מציעות קופות החולים מכבי, לאומית ומאוחדת המאפשרות בחירת מטפל מתוך רשימה של מטפלים מוסמכים במחירים מסובסדים, נמוכים במידה ניכרת מהמחירים המקובלים בשוק הפרטי. הטיפול ניתן במחירים אלה לתקופה של שלושה חודשים לפחות כטיפול קצר-מועד עם אפשרות להמשיכו באופן פרטי אצל אותו מטפל, לרוב במחירים לא מסובסדים אם כי עדיין נמוכים באופן משמעותי מאלה המקובלים בשוק הפרטי. בשוק הפרטי המחירים נעים מ-250 ש"ח ועד 400 ש"ח ולעיתים יותר עבור פגישה טיפולית, הנמשכת 50 דקות, כאשר התדירות המקובלת היא פגישה אחת בשבוע. יש לציין שהמחירים שגובים פסיכיאטרים גבוהים מאלה שגובים פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, כך שאם המטרה היא פסיכותרפיה (שיחות) בלבד, מיותר לפנות לפסיכיאטר ואם יש צורך בטיפול תרופתי בנוסף לשיחות, עדיף לפנות לפגישת ייעוץ אצל פסיכיאטר ולהמשיך במעקב בתדירות נמוכה ובמקביל לפנות לפסיכולוג או עובד סוציאלי לצורך שיחות. שילוב זה מקובל מאוד, נעשה ברוח טובה ותוך שיתוף פעולה בין אנשי המקצוע.

המטפל והטלפון

שאלה:
--------------------------------------------------------------------------------
שלום,
הייתי רוצה לשאל האם מי מהמשתתפים בפורום נתקל בסיטואציה בה המטפל\ת ענה לטלפונים במהלך פגישה טיפולית.
הייתי רוצה לברר האם מדובר בהתנהגות רווחת, ובמיוחד - כיצד הרגיש המטופל, כיצד הגיב (אם בכלל), ומה דעתו על כך.
אשמח גם לשמוע ממנחה הפורום האם הדבר הוא נורמטיבי והאם הנושא של קבלת שיחות במהלך טיפול מעוגן\מאוזכר איפהשהו בקוד האתיקה של הפסיכולוגים.
כמובן שהשאלה נשאלת ממקום אישי.. תודה.
מטופלת.

תשובה:
--------------------------------------------------------------------------------
תשובתי בעניין היא חד-משמעית והיא שלא יעלה על הדעת שמטפל יענה לטלפונים בזמן שיחה טיפולית. אני אפילו מקפיד לנתק את הטלפון כך שגם הצלצול לא יפריע. ואולם, לצערי, אני יודע הן מניסיוני והן מדיווחי מטופלים שלי על טיפולים קודמים, שהדבר קורה הרבה יותר ממה שהיינו רוצים לראות אותו. אני משער שההתנהגות הספציפית הזו של מענה לשיחות טלפון בזמן פגישה אינו רשום במילים אלו באף קוד אתיקה כי מי שחיבר את קוד האתיקה הניח כדבר מובן מאליו שזו התנהגות שלא תעלה על הדעת ופרט לכך, קוד אתיקה מדבר על עיקרון כללי יותר, משום שלא ניתן לצפות ולפרט התנהגויות ספציפיות כל כך. הדבר ללא ספק בניגוד לרוח האתיקה המקצועית. אני מתאר לעצמי שהוא רווח יותר בשירות הציבורי מאשר בשוק הפרטי שבו יש זיקה יותר ישירה ונראית לעין בין התשלום והתמורה, אם כי אינני חושב שזו צריכה להיות המוטיבציה.

הבעת רגשות בטיפול

שאלה:
--------------------------------------------------------------------------------
ברצוני לברר אם קיים איזה שהוא קוד אתי לגבי הבעת רגשות מצד המטפל בטיפול. אני חשה שהמטפל שלי מאוד לא מביע רגשות, ואיני יודעת אם לפרש זאת כטקטיקה או כתכונת אופי שלו או שאולי משהו שקשור למקצוע. עד כמה לדעתך פסיכולוג יכול ללכת עם רגשותיו ולהפגינם ?

תשובה:
--------------------------------------------------------------------------------
הקוד האתי בכלל לא רלוונטי ונראה לי שאת מחפשת בו כללים ברורים וידועים מראש למצב שבמציאות הוא הרבה יותר מורכב. הקוד האתי דווקא מתמודד עם שאלות של מעורבות-יתר מצד המטפל, שביטויה הקיצוני שזכה לכותרות הוא קיום יחסי מין בין מטפלים למטופלותיהם.
בגישה הפסיכואנליטית האורתודוכסית, שהולכת ונעלמת מן העולם, אכן המטפל היה אמור להיות מה שיותר ניטראלי, מעין מסך ריק שהמטופל משליך עליו את עולמו הפנימי, תשוקותיו ורצונותיו. ממשיכי דרכו של פרויד פיתחו תיאוריות אחרות שיש להן השלכה על מה שקורה בטיפול והמגמה היא דווקא כן להתייחס לרגשות ההדדיים בין המטפל והמטופל מה שיותר הן כחוויה בפני עצמה והן כמייצגת את מה שקורה למטופל בקשרים בין-אישיים מחוץ לטיפול.

יכול להיות שהמטפל שלך באמת אדם קר, או מתייחס אלייך בקרירות, ויכול להיות שכוונתו אחרת ואת, מסיבות שונות, תופסת אותו ככזה. בכל מקרה, זה נושא חשוב מאוד שעלה בטיפול שלך והפתרון המתקבל על הדעת ביותר הוא לדון במה שאת מרגישה בקשר ליחסו של המטפל אלייך עם המטפל עצמו.

האם אני מאזוכיסטית ?

היי,
אני לא יודעת כיצד להציג את המצב שאני נתונה בו.

לאחרונה הכרתי בחור מסוים, ובתוך זמן קצר הרגשתי אהבה כלפיו. הקשר היה מוזר, מיוחד, מעניין ומצאנו שאנו מאוד דומים ושאנחנו חולקים חוויות זהות. (אלימות במשפחה, הרס עצמי, תחושות מסוימות, תגובות, מהלך חיים).

הקשר הזה אינו רומנטי, אך נקשרתי מאוד לבחור.

בעבר התחברתי והרגשתי אהבה עוצמתית לשני בחורים (רקע רומנטי), יש לציין שהקשרים מאוד דומים וכמעט ניתן להצביע על תבנית.

הקשר האחרון גרם לי לסטות מהתכנית המקורית של התמודדות עם נסיבות קשות מאוד; משפחה כאוטית- אלימות במשפחה, חרדות, דפוסים של הרס עצמי. הקשר הזה גורם לי במקום מסוים להרגיש נחותה, אין בו רצף, ואני חשה תסכול מתמיד. הקשר מעורר בי חוסר בטחון ואני חשה חוסר נוחות בשיחות איתו, כאילו מאבדת מעצמי, נעלמת. הוא נותן לי תחושה שמה שאני עושה לא בסדר..

אני מרגישה שאיני יכולה לנתק את הקשר, אך בו בעת השיחות גורמות לי להרגיש כאילו אני מקבלת "סטירה" כל פעם מחדש. אני משחזרת את מערכות היחסים בבית עם אנשים מבחוץ? הקשר אינו הסחת דעת? אני מאזוכיסטית?

אני לא מבינה מה מתרחש בחיי, ואיך אני שמה את עצמי במקומות כל כך איומים, שבהם אני מרגישה טיפשה, מגוחכת, לא מצליחה לתקשר ולהיות אני.

מישל
שמפחדת לאבד את עצמה.

תשובה:


--------------------------------------------------------------------------------
שלום מישל,
מערכות יחסים הרסניות החוזרות על עצמן ניתנות להתמודדות אך ורק במסגרת טיפול פסיכודינאמי. למעשה, את חוזרת באופן כפייתי, בווריאציות שונות, על חוויות ילדות קשות שהתרחשו בתקופה פלסטית בהתפתחות אישיותך ומביאה את הכאב שוב ושוב על עצמך בצורה מתוחכמת וחמקמקה. בטיפול תהייה לך ההזדמנות גם ללבן את הדברים, גם לחזור אל מקור הטראומה, להחיות אותה ולהתמודד עימה באומץ וגם לעבור חוויה מתקנת עם מטפל או מטפלת שיהיו שם עבורך בזמן ההתאוששות מהטראומה. אינני מכיר דרך אחרת להתגבר על תבנית כזו בלי לשחזר את הטראומה המקורית במסגרת טיפול. את לא מאבדת את עצמך, אלא את חיה שוב ושוב את אירועי העבר שלך בווריאציות חדשות, שונות בצורתן, אך דומות במהותן. לפי צורת התבטאותך, האבחנות הדקות שלך כפי שבאו לביטוי בפנייתך והנכונות שלך לקחת אחריות על עצמך, אני בהחלט אופטימי לגבי הצלחתו של טיפול כזה.

התנגדות לטיפול

שאלה:
--------------------------------------------------------------------------------
איך אפשר לדעת האם אתה " מתנגד לטיפול" כמו שהרבה פסיכותרפיסטים מגדירים או שבעצם זה המטפל שלא מוכן להתמודד אתך . והאם באמת קיים מושג עמיד לטיפול ואיך בעצם אפשר להגדיר אדם שבא מרצונו החופשי לטיפול פרטי כמתנגד לטיפול?

תשובה:
--------------------------------------------------------------------------------
שלום שואלת,
המושג "התנגדות" לטיפול מבוסס על ההנחה הפסיכודינמית שכל שינוי מעורר התנגדות. במצב של פנייה לטיפול האדם אכן סובל ממצוקה מסוימת, אך מה שמוצע לו בטיפול מפר איזה שהוא איזון מוכר שהוא היה רגיל אליו ומכאן נובעת ההתנגדות. לכן, אין סתירה בין עצם הפנייה לטיפול והנכונות לשלם עבורו ובין גילויי התנגדות בתוך הטיפול עצמו. אני מסכים שלעיתים מטפלים עלולים לפרש כל אי-הסכמה עם פרשנותם לגבי התנהגותו של המטופל כ"התנגדות", אך מקווה שזה לא המקרה השכיח. הידיעה אם זו התנגדות או לא יכולה לבוא רק מתוך בדיקה עצמית ובדיקה עם המטפל.

הערכה עצמית נמוכה

האם הערכה עצמית נמוכה זו בעיה פסיכולוגית? בפורומים של האתר יש הרבה דגש על הרכה עצמית נמוכה כבעיה של האדם. לי יש כנראה הערכה עצמית נמוכה מאוד ואני דיי סובלת מזה - אבל איך איש מקצוע (פסיכולוג) יכול לעזור לי בזה? הרי זאת מציאות - אם זה שאני פחות יפה מחברות שלי - או פחות מושכת, או שהגוף שלי לא יפה - הרי זאת מציאות - מה כבר אפשר לשנות בעזרת טיפול?

תשובה:
--------------------------------------------------------------------------------
שלום טל,
הערכה עצמית נמוכה, אולי יותר מכל בעיה אחרת, היא בעיה פסיכולוגית. בין מטופליי בעבר ובהווה גברים ונשים, נאים עד מאוד, חלקם בהחלט היו יכולים להיות דוגמנים או דוגמניות, והערכתם העצמית נמוכה, לפעמים אפילו בתחום דימוי הגוף שלהם ובעיני עצמם הם אינם מוצאים חן. וההפך גם הוא נכון: ישנם אנשים שהופעתם החיצונית מאוד לא מושכת והערכתם העצמית גבוהה מספיק כדי שיגיעו להישגים, יקבלו הערכה מהזולת ויעריכו אותו וכך יפתחו קשרים משמעותיים. העזרה הניתנת בטיפול בהקשר זה נעוצה ביחסים שנוצרים בין המטפל והמטופל. חוויה של קבלה ללא תנאי של המטפל את המטופל אמורה בהחלט "לתקן" את היחס של המטופל אל עצמו, ללא קשר להישגיו, לחכמתו וליופיו, ועקב כך, הוא גם יכול לקבל אנשים אחרים. בדרך-כלל מדובר בתהליך ממושך למדיי, אך גם הבעיה בהערכה העצמית התפתחה במשך שנים רבות ודרך יחסים עם דמויות משמעותיות בחיי המטופל. נדמה לי שאת הצעד הראשון כבר עשית בשינוי הגדרת הבעיה מכך שאת יפה פחות מחברותייך להערכה עצמית נמוכה. כאן כל מה שנותר לך הוא לפנות לטיפול כדי להיות יפה בעיני עצמך, דרך ארוכה אך כדאית, לדעתי.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום