מריחואנה: כל מה שרצית לדעת ולא חוקי לשאול

(0)
לדרג

חומר טוב - לקריאה, על הצדדים הפחות מוכרים של המריחואנה, אי אפשר לאחוז בג'וינט משני קצותיו

מאת: המחקרים הרפואיים מגלים צדדים לא ידועים על הצמח ה-"ממסטל" ומנפצים את האשליה ש-"גראס לא ממכר" וכי משתמשים כבדים חווים תופעות של גמילה מסמים. האם נפגעים תאים במוח והאם השימוש במריחואנה אכן גורם ל- "סינדרום חוסר המוטיבציה"?

צמח הקנביס, ממנו מופקים המריחואנה והחשיש, אומץ בידי התרבות האנושית לפני מאות בשנים והצמח, ואפילו תורבת על מנת לאפשר את יצירת החשיש, וגם בשל התכונות הרפואיות והפסיכואקטיביות שיש לכאורה לצמח.

כשצמח הקנביס בוער, העשן מכיל כימיקלים רבים, ביניהם 61 סוגים של קנבינואידים, שהם חומרים בעלי מבנה בסיס משותף שנושאים תכונות דומות להשפעת הקנביס. מתוך הכימיקלים הללו, אובחן הקנבינואיד דלתא-9-THC, כחומר בעל ההשפעה הדומה ביותר לאפקט עישון המריחואנה ומכאן משערים החוקרים כי זהו כנראה החומר הפעיל בעשן המתקתק.

הסם הכי נפוץ

מחקרים שנעשו בנושא גילו כי מריחואנה הא הסם הבלתי חוקי הנפוץ ביותר לשימוש בארה"ב. השימוש במריחואנה הגיע לשיאו בארה"ב בשנות ה-70, כש- 60 אחוזים מבוגרי בתי הספר התיכוניים דיווחו כי התנסו בעישון מריחואנה, וקרוב ל-11 אחוזים דיווחו על שימוש יומי בסם.

באמצע שנות ה-90 חלה ירידה בצריכת המריחואנה והיא עומדת על 40 אחוזים מקרב מסיימי בתי ספר תיכוניים שחוו התנסות בסם, ושני אחוזים המדווחים על שימוש יומיומי. יש לציין כי הסקרים בקרב בוגרי תיכון יש נטייה להמעיט בהערכת אחוזי המשתמשים במריחואנה מאחר והמספרים כוללים נושרים מבית הספר בתקופות מוקדמות יותר.

החוקרים הצליחו לזהות במוח את הקולטן של הכימיקל, הרצפטור, של הקנבינואיד שהוא החומר הפעיל במריחואנה והגורם להשפעות הידועות של הסם. החוקרים אף הצליחו לזהות חומר אנדוגני שמיוצר בגוף ואשר נקשר לקולטן הקנבינואיד והנקרא אנאנדמיד (anandamide).

למרות שאופן פעולתם והתפקיד הפיזיולוגי של הקולטנים טרם הובן במלואו, נמצאו ריכוזים גבוהים הן של הקולטן והן של האנאנדמיד באזורים במוח האחראים על החשיבה, הלמידה, הזיכרון, הקואורדינציה ובקרת תנועות הגוף.

ההשפעות

ההשפעה של סם המריחואנה משתנה עם המינון, דרך השימוש, הניסיון של המשתמש, הרגישות שלו להשפעות פסיכואקטיביות וסביבת השימוש בסם. "הרעלת" מריחואנה גורמת לשינויים במצב הרוח, התפיסה, התחושה והמוטיבציה.

רוב המשתמשים במריחואנה עושים זאת כדי ליהנות מתחושת ה"סוטול" ("high") שנותן הסם. תחושה זו מתוארת כשונה מה"סוטול" שמושג משימוש באופייטים (הירואין) או סמי ממריצים (קוקאין).

מעשן המריחואנה הממוצע חווה את תחושת ה"סוטול" כשעתיים בממוצע. בזמן זה ישנה פגיעה בתפקודים הקוגנטיביים (חשיבתיים), התפיסה, זמן התגובה, הלמידה והזיכרון. הקואורדינציה והריכוז ממשיכים להיות לקויים גם מעבר לשעתיים של השפעת הסם. ללקויים אלו ישנן השלכות ברורות על יכולת הנהיגה במכונית, ביצועים במקום העבודה או בלימודים.

מריחואנה גם גורמת לשינויים התנהגותיים מורכבים יותר, כגון קלות דעת ורעב, ולמרות שמשתמשים דיווחו על הנאה מוגברת ממין ועל יכולת תובנה משופרת בזמן השפעת המריחואנה, לא קיים ביסוס מדעי-רפואי כלשהו לטענות אלו.

תגובות לא נעימות כמו פאניקה, הזיות ואפילו מצב פסיכוטי חריף עלולים להתרחש. במספר מחקרים שנערכו בנושא מצאו כי 50 עד 60 אחוזים ממשתמשי המריחואנה דיווחו על לפחות אירוע חרדה אחד שחוו בעקבות השימוש. תופעות אלו נצפות לרוב בשימוש במינונים גבוהים יותר של מריחואנה, לרוס כתוצאה מאכילה של הסם ולא בעישון, מאחר ועישון מאפשר את איזון המינון בהתאם להשפעות.

למרות שאין ראיות מדעיות חותכות לכך שמריחואנה יכולה לגרום לסינדרום דמוי סכיזופרניה, קיימות מספר עדויות קליניות כי מריחואנה יכולה להחיש התפרצות של סכיזופרניה באנשים עם עבר של סכיזופרניה או עם גורמי סיכון לסכיזופרניה.

סינדרום חוסר המוטיבציה

אחת מההשפעות השנויות במחלוקת שנקשרו לשימוש במריחואנה, היא גרימתה להופעת "סינדרום חוסר המוטיבציה" (amotivational syndrome). סינדרום זה אינו מהווה אבחנה רפואית אך הוא משמש לתיאור אנשים צעירים אשר מאבדים עניין בפעילויות חברתיות ומראים מעט או לא מראים עניין כלל בלימודים, בעבודה, או בפעילויות מוכוונות מטרה אחרות.

כאשר נלווה לסימפטומים אלו שימוש כבד במריחואנה, הסם לרב מאוזכר כגורם, למרות שאין מידע המדגים קשר סיבתי בין עישון המריחואנה לבין המאפיינים ההתנהגותיים של "סינדרום חוסר המוטיבציה".

לא קיימת הוכחה רפואית לכך ששימוש במריחואנה פוגע בתאי מוח או יוצר שינויים תפקודיים קבועים, למרות שממחקר על חיות נמצאה פגיעה ביכולת למידה של מבוך, פגיעה שנמשכה שבועות לאחר מתן המנה האחרונה של הסם. ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם הדיווחים הקליניים על שיפור הדרגתי במצב הנפשי לאחר הפסקת שימוש כרוני במינונים גבוהים של מריחואנה.

למרות הדעה הרווחת ש-"מריחואנה" לא ממכרת" הרי שגם מעשני הגראס יכולים לחוות קשיים בהפסקת השימוש ואף לחוות תופעות של גמילה מסמים. תסמונת גמילה מופיעה רק במשתמשים במריחואנה על בסיס יומי שמפסיקים בבת אחת והיא כוללת חוסר מנוחה, תנועתיות מוגברת (אגיטציה), קושי להירדם, בחילות והקאות.

השפעות רפואיות

לסם המריחואנה גם השפעות רפואיות חיוביות והן גם מתוארות בספרות הרפואית. כך למשל, לסם המריחואנה יש השפעה נוגדת הקאות (anti emetic effect), השפעה שנוצלה לטיפול בתופעת ההקאות של חולי סרטן אחרי טיפול כימותרפי. השפעות נוספות של המריחואנה הן הרגעת שרירים (muscle relaxant), השפעה אנטי אפילפטית והפחתת לחץ תוך עיני לטיפול בגלאוקומה, אך יש לזכור כי אלו באים במחיר של השפעות פסיכואקטיביות אשר פוגעות בתפקוד היומיומי.

מכאן עולה כי אין יתרון ברור של המריחואנה על הטיפול המקובל לכל אותן בעיות רפואיות . עם הגילויים האחרונים של מסלול החומרים האקטיביים שעושה המריחואנה במוח, קיימת תקווה כי יהיה ניתן להפיק תועלת רפואית ממריחואנה תוך כדי נטרול ההשפעות הלא רצויות.




מקור:
Goodman & Gilman's The Pharmacological Basis Of Therapeutics/ 9th edition. International edition 1996. p.572-573.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום