אין להשאיר שדה זה ריק. אין להשאיר שדה זה ריק.

להיכנס להריון - המסלול להצלחה

הבנה של כמה עקרונות פשוטים יכולה לעזור לבני זוג לקצר את תקופת ההמתנה המטרידה כאשר ההיריון הרצוי לא ממהר להגיע.

הבנה של כמה עקרונות פשוטים יכולה לעזור לבני זוג לקצר את תקופת ההמתנה המטרידה כאשר ההיריון הרצוי לא ממהר להגיע., 15/07/14

מאת: פרופ' דניאל זיידמן
היחידה להפריה חוץ גופית, אגף נשים ויולדות, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר

הרצון והיכולת להרות נראים לרוב בני האדם כדבר בסיסי ומובן מאליו. לא צריך על כן להתפלא באשר לתחושות ההפתעה, הכעס והחרדה שמלוות בני זוג שמגלים לפתע שהתהליך הטבעי ביותר, הבאת ילד לעולם, לא מתממש בדיוק בעת שתכננו וציפו. לאחר שנים רבות בהן השתמשו באמצעי מניעה על מנת למנוע הריון לא מתוכנן, לפתע מסתבר לבני הזוג שההיריון הרצוי לא ממהר להגיע. הבנה של כמה עקרונות פשוטים יכולה לעזור לבני הזוג לקצר את תקופת ההמתנה המטרידה.

עם קבלת ההחלטה של בני זוג להרחיב את המשפחה, והפסקת השימוש באמצעים למניעת הריון, מומלץ - עוד לפני ההיריון - לפנות לרופא הנשים ליעוץ.
רופא הנשים מורה לאישה ליטול מידי יום טבליה של חומצה פולית במינון של 5.0 מ"ג, תוסף מזון שהוכח כמונע מומים במערכת העצבים של העובר במידה והחומצה הפולית ניטלת בשלושת החודשים שלפני ההריון. בנוסף, מפנה הרופא את האישה לבדיקת דם לבדוק האם היא מחוסנת מפני אדמת, מאחר והחיסון לאדמת שמקבלים בילדות לא תמיד מקנה חיסון מספק. אם ימצא שרמת הנוגדנים בדמה נמוכה מאד יהיה עליה לקבל חיסון חוזר לאדמת עוד לפני ההריון. במידה ואישה הרה חולה באדמת במחצית הראשונה של ההריון, העובר עלול לסבול מחרשות או פגם בלב.

הרופא מנצל את ההזדמנות לבצע עוד לפני ההריון בדיקות שגרה, כולל בדיקת אברי האגן, בדיקת שד ונטילת משטח מצוואר הרחם (PAP). בנוסף, מפנה את בן הזוג לבצע בדיקת דם לנשאות למחלת התאי-זקס, ובהתאם למוצא העדתי של בני הזוג מפנה לביצוע בדיקות לנשאות של מחלות גנטיות נדירות נוספות.

בדיקות אלו הן בתשלום, וזיהוי כי שני בני הזוג נשאים של המחלה הגנטית תאפשר במהלך ההריון בדיקה של העובר על מנת לברר האם הוא חולה במחלה.
כאשר בני זוג מנסים להרות במשך חצי שנה, ללא הצלחה, על מנת לשפר את הסיכוי להשיג היריון יש לדעת מתי מתרחש הביוץ ולתכנן קיום יחסי מין לקראת הביוץ.
במהלך הביוץ יוצאת ביצית בשלה מהזקיק בשחלה ונקלטת על ידי החצוצרה. מאחר והביצית שורדת רק כיממה בחצוצרה, מסתבר שעל מנת שהביצית תופרה, הזרע חייב להגיע במועד קצר זה לחצוצרה ל"פגישה" עם הביצית, לכן זיהוי מדויק של "החלון הפורה" במהלך המחזור החודשי, בו קיום יחסי מין יכול להוביל להשגת הריון, עשוי לקצר באופן משמעותי את משך ההמתנה להשגת הריון.

כיצד אישה יודעת מתי היא מבייצת? הדמם הוסתי מופיע באופן קבוע למדי כ- 14 יום לאחר הביוץ. על כן, אצל אישה עם מחזור סדיר, כלומר מחזור שמופיע כל 28 עד 35 יום, ניתן להעריך את מועד המחזור על ידי חישוב של אורך המחזור הממוצע בשלושת החודשים האחרונים, והחסרה של 14 יום. לדוגמא, אצל אישה שבשלושת החודשים האחרונים המחזור הופיעה אצלה, כעבור 31 יום, 27 יום ו- 29 יום, אורך המחזור הממוצע הוא 29 יום, וניתן להעריך כי הביוץ שלה מתרחש סביב היום ה- 15 למחזור.

עם זאת, מחקרים מורים כי חישוב סטטיסטי זה של תאריך "ממוצע", לעתים קרובות אינו מזהה את מועד הביוץ במהימנות מספקת, עקב השונות הגדולה שחלה באופן טבעי ממחזור למחזור.
איך ניתן לקבוע את מועד הביוץ באופן מדויק יותר?

נשים עם מחזור וסת לא סדיר או נשים המעונינות לזהות את מועד הביוץ באופן מדויק יותר, יכולת להסתייע במספר שיטות. הותיקה מכולן היא מדידת חום השחר. האישה צריכה מידי יום, מתחילת המחזור, למדוד את חום גופה מיד לאחר שהתעוררה, עוד בטרם קמה ממיטתה. צפוי כי לאחר הביוץ יעלה חום הגוף בכחצי מעלה. הדבר נובע מכך שלאחר שהתרחש ביוץ הזקיק נהפך להיות "גופיף צהוב", שמפריש פרוגסטרון, שתפקידו לתמוך בהשרשת העובר ובהמשך בהריון המתפתח.

שיטה זו פשוטה וזולה, אך יעילותה
מוגבלת מאחר והעליה בטמפרטורת הגוף מתרחשת בדרך כלל רק אחרי הביוץ, לעתים אפילו מספר ימים לאחר הביוץ. על מנת להשיג הריון אנו מנסים דווקא לזהות את הימים שקודמים לביוץ. בנוסף, אצל חלק לא מבוטל מהנשים, ובמיוחד אלו הסובלות מקושי להרות, לא מוצאים שום קשר בין מועד הביוץ לשינויים היומיומיים בחום הגוף. כך שעבור נשים רבות מדידת חום השחר גורמת יותר לטרדה מאשר לתועלת בזיהוי הימים בהם עליהן לקיים יחסים.
שיטה "טבעית" נוספת מתבססת על מעקב אחר השינויים שחלים לאורך החודש בריר המופרש על יד צוואר הרחם.

בערך 5-6 ימים לפני הביוץ, הזקיק שמתפתח בשחלה מפריש כמויות עולות של אסטרוגן. תחת השפעת הורמון זה מפריש צוואר הרחם כמויות גדולות של ריר צלול, חלקלק ונמתח, בעל צמיגות נמוכה. תכונות אלה מסייעות לזרע לשרוד בריר הצוואר ולחדור לרחם. לאחר הביוץ, הזקיק בשחלה יהפוך לגופיף צהוב ויפריש פרוגסטרון שבהשפעתו יופרש ריר מועט, צמיג ועויין לזרע, שימנע את חדירת הזרע לרחם. נשים רבות מצליחות לזהות את השינויים שחלים לאורך המחזור בריר המופרש לנרתיק. כך יש בידן שיטה יעילה למדי לזהות מתי מועד הביוץ מתקרב ואף מתי הוא כבר התרחש. שיטה זו אגב שימושית גם למניעת הריון על ידי זיהוי "הימים הבטוחים" בהם הסיכוי להרות נמוך.

שיטה אחרת לקביעת הביוץ הנה שימוש בערכה שנמכרת
ללא מרשם בכל בתי המרקחת, ומכילה מקלונים לזיהוי בשתן של הורמון ההצהבה (LH) שגורם לביוץ. השימוש בערכה לזיהוי הביוץ דומה לערכות הביתיות לבדיקת הריון. בהתקרב מועד הביוץ המשוער על הנשים לבדוק כל יום לאחר ההשכמה את השתן בעזרת המקלונים. כאשר מופיע במקלון הקו שמסמן את הפרשת הורמון ההצהבה ניתן להניח שהביוץ יתרחש כעבור כ- 24 שעות (טווח של 16 עד 48 שעות). הערכות כרוכות בעלות לא מבוטלת, במיוחד עם המחזור לא סדיר ומספר ימי הבדיקה עד לזיהוי הביוץ גדול. נשים רבות גם לא מתלהבות מהצורך לאסוף מידי בוקר דגימת שתן.

שיטה נוספת מזהה את הימים שלפני הביוץ על סמך דגימת רוק. השיטה מסתמכת על העובדה שרמות האסטרוגן עולות ככל שהביוץ קרב. בהשפעת האסטרוגן ריכוז המלח (נתרן כלוריד) ברוק עולה, וכאשר הרוק מתיבש ניתן להבחין בגבישי מלח בעלי צורה אופיינית דמוית עלה. השיטה מחייבת לקנות מכשיר דמוי מיקרוסקופ קטן Maybe Baby
שמסייע בזיהוי השינוי ברוק. כמו כן, אין לאכול או לשתות כשעתיים לפני בדיקת הרוק. האמינות של השיטה טובה ויתרונה בכך שהיא מזהה את הימים שלפני הביוץ, ומורה לזוג מתי הם צריכים להתחיל לקיים יחסים תכופים יותר.
ניתן לשלב בין השיטות, ולהסתייע ביומן לרישום השינויים בחום הגוף ובריר הצווארי, ואף להיעזר בו זמנית בערכה לזיהוי הורמון ההצהבה (LH) בשתן או בערכת בדיקת הרוק, על מנת לזהות באופן מדויק יותר את מועד הביוץ.
איך אדע האם בייצתי? מקובל כי ההוכחה הודאית לכך שביוץ התרחש הינה השגת הריון.

ניתן להעריך בסבירות גבוהה שהתרחש ביוץ, כאשר רמות הפרוגסטרון בדם גבוהות, כשבוע לאחר המועד המשוער של הביוץ. סימן אחר, בבדיקת אולטראסאונד, הינו הימצאות נוזל, שמקורו בזקיק שבייץ, מאחורי הרחם. יש נשים אשר חשות כאב קל בבטן התחתונה באמצע המחזור, כלומר במועד הביוץ. נשים אחרות מזהות כאמור את השינוי שחל לאחר הביוץ בריר המופרש על ידי צוואר הרחם, שהופך להיות מועט וצמיג. דגימת רירית הרחם מסייעת לאשר שהתרחש ביוץ, אך זו היא פעולה חודרנית שבדרך כלל אינה נחוצה.
מתי כדאי לקיים יחסים על מנת להרות?

מחקרים עדכניים מורים כי הסיכוי הגבוה ביותר להשגת הריון הוא כאשר מקיימים יחסי מין ביום יומיים לפני הביוץ, ולא ביום הביוץ עצמו. מאחר והזרע יכול לשרוד עד 6 ימים בתוך ריר צוואר הרחם, הרי שהסיכוי הגבוה ביותר להשגת הריון הוא כאשר מתחילים לקיים יחסים כ- 5 ימים לפני הביוץ וביום הביוץ עצמו. מאחר והמועד הטוב ביותר עבור הזרע להפרות את הביצית הוא כ- 2-6 שעות לאחר הביוץ, הרי שקיום יחסים בימים שלאחר הביוץ כבר לא יועיל בדרך כלל להשגת הריון. הדבר מורה על החשיבות הרבה עבור בני הזוג להעריך במדויק מתי הביוץ עומד להתרחש.

מה התכיפות בה כדאי לקיים יחסים? קיום יחסי מין מספר
פעמים במשך "החלון הפורה", כלומר בחמשת הימים שקודמים לביוץ וביום הביוץ עצמו, מעלה את הסיכוי להשגת הריון. אצל זוגות עם פריון תקין לכאורה, שיודעים בסבירות גבוהה מתי יתרחש הביוץ, נראה שעדיף לקיים בתקופה זו יחסי מין מידי יום. הדבר עדיף על קיום יחסים בתדירות נמוכה יותר, מאחר וכל יום של קיום יחסים מעלה את הסיכוי להשגת הריון.

ריכוז הזרע יורד אומנם עם העלייה בתכיפות קיום יחסי המין, אך אצל מרבית הגברים הירידה בספירת הזרע לא מגיעה לסף שמפחית את התועלת שבקיום יחסים מידי יום. לא נבדק עד כה האם יש אמת בטענה כי עדיף שגברים עם נתוני זרע חלשים יקיימו יחסים לעתים פחות תכופות.
מאחר וספירת הזרע מגיעה לשיאה לאחר התנזרות של כחמישה ימים, יש הגיון בהמלצה שזוגות ימנעו מקיום יחסים בחמשת הימים שקודמים ל"חלון הפורה". באופן תיאורטי הדבר ישפר את נתוני הזרע בעת קיום היחסים בימים שלפני הביוץ, למרות שתועלת זו טרם הוכחה במחקרים מבוקרים.
מה התכיפות בה כדאי לקיים יחסים אם מועד הביוץ אינו ידוע? קיום יחסי מין בתדירות קבועה, כל שניים שלושה ימים, אמור לתת חשיפה מספקת של הביצית לזרע, גם כאשר מועד הביוץ אינו ידוע.

עם זאת, עבור זוגות רבים נוח יותר לקיים יחסים בתדירות גבוהה סביב מועד הביוץ המשוער, מאשר לקיים יחסים לאורך פרק של שבועות בתדירות קבועה.
האם יש תנוחה מומלצת לקיום יחסים כאשר רוצים להרות? אין משמעות רבה לתנוחה בה מקימים יחסי מין כל עוד הגבר פולט את הזירמה בנרתיק. עבור האישה יש הגיון לאחר קיום יחסים לשכב על הגב עם ברכים מקופלות במשך 15-20 דקות, זאת על מנת לאפשר לזירמה מגע טוב עם צוואר הרחם כך שיותר זרע יוכל לחדור לתוך הרחם.
האם למועד קיום היחסים ולתנוחה יש השפעה על מין העובר? קיים מיתוס שניתן להשפיע על מין העובר תוך ניצול ההבדלים בתכונות תאי הזרע הזכריים והנקביים.

נטען שניתן להעלות את הסיכוי להריון עם בן על ידי קיום יחסי מין אך ורק ביום הביוץ, ובתנוחה המאפשרת חדירה עמוקה מאחור, שתבטיח שפיכת זרע בסמוך לצוואר הרחם. לעומת זאת, אמורים להשיג יותר הריונות, עם בנות, על יד קיום יחסים בתדירות גבוהה עד יומיים שלושה לפני הביוץ, ובתנוחה פנים אל פנים בה החדירה של הגבר שטחית. המחקרים מורים כי שיטה זו אכן משיגה את המין המבוקש בכמחצית מהמקרים, כך שאין הרבה תועלת מעשית ביישום השיטה. לעתים יישום השיטה עלול להפריע להשגת הריון, לאור העובדה שהסיכויים הטובים ביותר להריון הם דווקא בקיום יחסים תכופים בימים שלפני הביוץ.
איך אפשר לשפר את סיכויי להרות?

ישנם מספר גורמים סביבתיים שמשפיעים על הסיכוי להרות, והמשמעותי ביותר הינו עישון. העישון אצל שני בני הזוג קשור לירידה בסיכוי להשגת הריון וגם בשיעור גבוה יותר של הפלות עצמוניות ("טבעיות") ואף מומים חמורים בעובר כמו שפה או חיך שסועים. עודף משקל משמעותי או רזון קיצוני מפריעים לביוץ הסדיר. הפסקת עישון אצל שני בני הזוג, שמירה על משקל גוף נורמלי, ושתיה של כמות מתונה של קפה ואלכוהול יכולים לסייע בהשגת הריון.


מתי יש לפנות לברור וטיפול בשל קושי להרות? מעריכים שכמחצית מהזוגות יהרו תוך 3 חודשים, 75 אחוזים בריאים, ללא גורמי סיכון לאי פריון, שלא משיגים הריון תוך שנה של קיום יחסים, מומלץ לפנות למומחה לפריון לקבלת יעוץ. יש גם הממליצים לזוגות, שהקפידו על קיום יחסים מתוזמנים בהתאם למועד הביוץ, לפנות לקבלת יעוץ כבר לאחר שישה חודשים. מאחר והגורם בעל ההשפעה

המשמעותית ביותר על הסיכוי להרות הינו גיל האישה, מקובל להמליץ לנשים בנות 35 שנה ויותר, שמתקשות להרות, לפנות בשלב מוקדם יותר לקבלת יעוץ וטיפול.
חזרה לרופא הנשים: כאשר האישה חוששת שאינה מצליחה לקבוע בעצמה באופן מדויק את מועד הביוץ ופונה שוב לרופא הנשים, הרופא מפנה אותה לביצוע מעקב אחר הזקיקים המתפתחים בשחלות בעזרת בדיקות אולטראסאונד. שיטה זו אמינה מאד, אך מחייבת אותה לבצע מספר בדיקות אולטראסאונד עוקבות לאורך המחזור. הרופא מציע גם להיעזר בבדיקות דם להורמונים אסטרדיול ופרוגסטרון, על מנת להעריך באופן מדויק ביותר את מועד הביוץ.

הברור הראשוני: בני הזוג חוזרים לרופא לאחר שקיימו יחסים במשך 3 חודשים לפני מועד הביוץ שנקבע בקפדנות בעזרת מעקב הזקיקים. מאחר ובני הזוג מנסים להשיג הריון יותר משנה, הרופא מפנה את בת הזוג לביצוע בדיקת דם ביום השלישי למחזור לקבלת "פרופיל הורמונלי", כלומר לשורה של בדיקות שמעריכות את תקינות התפקוד של הבלוטות השונות בגוף שיכולות להשפיע על הפריון, כולל בלוטת התריס, בלוטת יותרת הכליה (האדרנל) שמפרישה הורמונים זכריים (אנדרוגנים) ובלוטת יותרת המוח שמפרישה את הורמון החלב (פרולקטין), ואת ההורמונים FSH ו- LH שאחראים לביוץ. הרופא גם מפנה את בן הזוג לבדיקת זרע על מנת לשלול בעיה אצלו. בבדיקת הזרע יבדקו בין היתר שריכוז הזרעונים תקין (מעל 20 מליון במ"ל), שאחוז מספיק מהזרעונים נמצא בתנועה (מעל 40 אחוזים כעבור שעה) ושאחוז הזרעונים בעלי מראה תקין סביר. בדיקת הזרע מאפשרת גם להעריך את כמות ואיכות נוזל הזרמה ולשלול זיהום בזרמה.

איקקלומין: במידה ובני הזוג חוזרים לרופא עם הבדיקות ומסתבר שבדיקת הזרע תקינה ורמות ההורמונים אצל האישה תקינים, הרופא מסביר לבני הזוג שאחד מכל שמונה זוגות לא מצליח להשיג הריון לאחר שנה של נסיונות. הוא מציע לנסות לשפר את הסיכוי להרות בעזרת הגברת הביוץ עם כדורי איקקלומין, שילקחו במשך 5 ימים מתחילת המחזור. מועד הביוץ יקבע בעזרת מעקב זקיקים עם אולטראסאונד כך שבני הזוג ידעו מתי עליהם לקיים יחסים. בדיקות האולטראסאונד יאפשרו גם לקבוע את עובי רירית הרחם, ובמידה והרירית תהיה דקה בהשפעת האיקקלומין, ניתן להוסיף בחודש הבא כדורי אסטרוגן (כמו פרוגינובה או אסטרופם). ניתן גם לוודא את התרחשות הביוץ בעזרת זריקות אוויטרל או כוריגון, כאשר יזוהו באולטראסאונד זקיקים בקוטר של יותר מ- 20 מ"מ.


הזרעה והשבחה: במידה והזוג יהיה מעוניין ניתן גם לבצע "השבחה" של הזרע במעבדה והחדרתו לרחם ב"הזרעה," על מנת לעקוף את צוואר הרחם. ההזרעה דורשת חשיפה של צוואר הרחם בעזרת מפשק שמוחדר לנרתיק, והחדרה של צנתר דקיק בעד תעלת צוואר הרחם. אין לחשוש מפעולת ההזרעה, מאחר וההזרעה אורכת דקות ספורות, וכרוכה רק במעט אי נוחות.

פעולה זו מומלצת תמיד אצל גברים עם זרע "חלש", מאחר וההשבחה משפרת את נתוני הזרע שמגיע לחלל הרחם. אך מאחר וריר צוואר הרחם נוטה להיות צמיג ומועט בהשפעת האיקקלומין, מקובל להציע הזרעה גם לבני זוג עם זרע תקין. הוכח גם שההזרעה משפרת באופן משמעותי את אחוזי ההריון אצל נשים שמטופלות בזרע תורם שעבר הקפאה והפשרה, בהשוואה להשמה של הזרע בפתח צוואר הרחם.

צילום הרחם: כאשר הזוג חוזר לרופא כעבור 3 חודשי טיפול עם איקקקלומין, ללא היריון, מסביר הרופא כי מאחר ובדיקות הזרע של הגבר תקינות והאישה בייצה מאד יפה בהשפעת האיקקלומין, הגיע העת לשלול גורם נוסף להפרעה בפריון, כלומר לוודא שהחצוצרות אינן חסומות ושאין בעיה מבנית בחלל הרחם. הרופא מפנה את האישה לביצוע צילום רחם במכון רנטגן. הצילום מבוצע ללא הרדמה, על ידי הזרקת נוזל בעד צוואר הרחם. הנוזל, שקרוי גם "חומר ניגוד" מכיל יוד ואינו חדיר לקרני הרנטגן, כך שניתן לראות בעת שיקוף בקרני רנטגן את התמלאות חלל הרחם בנוזל ואת המעבר בעד החצוצרות. בצילום תקין ניתן לאבחן כי הנוזל נשפך מקצות החצוצרות לתוך האגן בסביבת השחלות. הסיכוי לסיבוך כמו זיהום כתוצאה מהצילום נדיר ביותר. מומלץ לאישה ליטול 2 טבליות נגד כאבים, מהסוג בהם היא נעזרת בעת המחזור, לפני הצילום.
גונאל F:

במידה וצילום הרחם נמצא תקין, כלומר חלל הרחם ללא ממצא חריג (אין הידבקויות או פוליפים, אין מומים מלידה כמו מחיצה ואין שרירנים שבולטים לחלל) וחומר הניגוד עובר בחצוצרות, נשפך מקצותיהן ומתפזר באופן תקין באגן. הרופא מסביר לבני הזוג כי הם למעשה נימנים עם כ- 40 אחוזים מהזוגות שסובלים מאי פריון על רקע בלתי מוסבר. כמו כן, הוא מציע להם לעבור כעת לטיפול עם תרופה יעילה יותר הקרויה "גונאל F", זאת מאחר והאיקקלומין קשורה לעתים עם השפעה שלילית על רירת הרחם, ולכן לאחר מספר מחזורי טיפול כדאי לעבור לטיפול יעיל יותר. זריקות להשראת ביוץ, מהסוג של
גונאל F, ניתנות מידי יום מתחילת המחזור ומחייבות מעקב
קפדני אחר התפתחות הזקיקים. היתרון של התרופה בכך שניתן במהלך הטיפול להשפיע על מהלך גיוס הזקיקים על ידי העלאה או הפחתה במינון התרופה (כלומר במספר האמפולות שמוזרקות מידי יום). התרופה כמעט תמיד משיגה ביוץ בו זמנית של מספר ביציות, תוך צמיחה תקינה של רירית הרחם שתקלוט את העוברים. מקובל להבטיח בסיום הטיפול התרחשות ביוץ על ידי מתן זריקת אוויטרל או כוריגון, ולעתים קרובות לשלב את הטיפול עם השבחה של הזרע והזרעה. בעוד שבמקרה של זרע לא תקין ההשבחה עשויה לשפר את נתוניו, הרי שגם במקרה שהזרע לכאורה תקין, החדרת הזרע לחלל בסמוך לפתחי החצוצרות בתזמון מדויק ביותר עשויה לשפר משמעותית את הסיכוי להשגת הריון.
הפריה חוץ גופית: כאשר בני הזוג עוברים מספר טיפולים עם זריקות גונאל F והזרעות אך אינם משיגים הריון.

הרופא מציע לעבור לטיפול עם הפריה חוץ גופית (IVF) שמוכרת גם בשם "הפריית מבחנה," מאחר והשלב המרכזי בטיפול הינו מפגש של הביצית והזרע במבחנה. היתרון של טיפולי הודאות הוא בכך שזהו הטיפול היחיד בו ניתן להעריך את איכות הביציות והעוברים ולוודא שאכן התרחשה הפריה בעקבות מפגש הביצית והזרע. החזרת עוברים לרחם משפרת מאד את הסיכוי להשגת הריון גם אצל זוגות עם אי פריון בלתי מוסבר. הרופא מסביר לבני הזוג כי טיפולי

ההפריה כוללים מספר שלבים חשובים:
שלב ההכנה התרופתי: בשלב ראשון, מכינים את האישה לשאיבת הביציות. כאשר המציאו את תהליך ההפריה החוץ גופית הסתפקו בשאיבה של ביצית אחת שנוצרת כל חודש בעת המחזור החודשי. אך על מנת ליעל את הטיפול ולשפר באופן משמעותי את סיכויי ההצלחה אנו משתדלים כיום להשיג כ- 10 ביציות במהלך כל טיפול. על מנת להשיג מספר כה גדול של ביציות במחזור אחד האישה מקבלת מספר תרופות.

ישנם 3 סוגי תרופות עיקריים: התרופה הראשונה נועדה למנוע ביוץ עצמוני מוקדם של הביציות, כלומר מצב בו הביציות חורגות מהזקיקים בשחלה לפני מועד שאיבת הביציות. תרופות אלו קרויות גם תרופות "לדיכוי" מאחר והן "מדכאות" את הביוץ הטבעי. ישנן תרופות שונות בקבוצה זו. הדקפפטיל הותיק ניתן לאורך תקופה ממושכת יחסית ואילו תרופות חדשות כמו צטרוטייד ניתנות בימים שלפני השאיבה ומקצרות את משך הטיפול. הסוג השני של התרופות, כמו הגונאל F, פועל ישירות על השחלות לשם גיוס זקיקים מרובים באותו החודש. באופן טבעי עוברות כל מחזור עשרות ביציות תהליך של הבשלה אך רק אחת נותרת "דומיננטית" ומגיעה לביוץ. עקב גירוי השחלות על ידי הגונאל F יגיעו ביציות רבות יחסית לבשלות. לאורך מתן התרופות מבוצע מעקב אחר התפתחות הביציות בשחלות על ידי מדידת קוטר הזקיקים בשחלות ובדיקת רמות ההורמונים אסטרדיול ופרוגסטרון בדם. הסוג השלישי של התרופות שניתן הינו פרגניל (אוויטרל או כוריגון) שנועד להבטיח הבשלה מלאה של הביציות. השלב הבא, שאיבת הביציות חייב להתבצע תוך 36 שעות ממתן הפרגניל, כיוון שלאחר מועד זה יתרחש ביוץ עצמוני גם בנוכחות תרופות הדיכוי.

שלב שאיבת הביציות: בשלב השני, מבוצעת בבית החולים בהרדמה כללית שאיבת הביציות. השאיבה מבוצעת תחת הנחיה של אולטראסאונד נרתיקי. הזקיקים מזוהים בשחלות והנוזל נשאב מתוכם דרך הנרתיק בעזרת מחט שצמודה למתמר של האולטראסאונד. הנוזל מהזקיקים מועבר במבחנות למעבדה שם הוא מועבר לצלוחיות ותחת מיקרוסקופ מבודדות מתוכו הביציות.

שלב ההפריה: בשלב השלישי, מכינים את הזרע (עובר "השבחה") והוא מוסף לביציות שבודדו בצלוחית שבמעבדה. כאשר קיימת בעיה באיכות הזרע מבצעים מיקרומניפולציה מסוג ICSI, פעולה בה באמצעות התבוננות עם מיקרוסקופ, נשאב תא זרע בודד לתוך מחט ומוזרק ישירות לתוך הביצית המופרת. שיטה זו, שהיוותה מהפכה של ממש כאשר הומצאה לפני פחות מעשור, מבטיחה שיעור הפריות גבוה גם במקרים בהם קיימים בזרמה רק תאי זרע בודדים. למחרת יום השאיבה בודקים במעבדה כמה מהביציות הופרו על פי זיהוי הופעת שני גרעינונים בביצית.
שלב החזרת העוברים: בשלב הרביעי, מחזירים את הביציות שהופרו, קרי העוברים שנוצרו, לחלל הרחם. ההחזרה מבוצעת בדרך כלל ביום השני או השלישי לאחר השאיבה בעזרת צנתר פלסטיק גמיש שמוחדר בעד צוואר הרחם (פעולה שזהה למעשה לפעולת ההזרעה). הפעולה מבוצעת ללא הרדמה וכרוכה במעט מאד אי נעימות. ניתן כיום גם לגדל את העוברים עד היום החמישי או השישי לאחר השאיבה ולהחזיר לרחם עוברים מפותחים יחסית שקרויים באותו שלב "בלסטוציסטים." אפשרות אחרת היא להחזיר את העוברים ישירות לחצוצרות. פעולה זו שקרויה ZIFT מחקה יותר במדויק את מה שמתרחש בטבע, אך כרוכה בפעולה מורכבת של לפרוסקופיה שמחייבת הרדמה כללית ואינה נטולת סיכונים.

התמיכה: לאחר החזרת העוברים ניתנת תמיכה עם ההורמון פרוגסטרון, בצורת ג'ל שמוחדר פעם ביום לנרתיק (קרינון), פתיליות שמוחדרות מספר פעמים ביום לנרתיק (אוטרוגסטן או אנדומטרין) או זריקה שניתנת לשריר פעם ביום (גסטון). לעתים גם נותנים תמיכה בצורת זריקות של פרגניל (אוויטרל או כוריגון) מידי כמה ימים, במטרה לתמוך בגופיפים הצהובים שמתפתחים מהזקיקים שנשאבו בשחלות.

הקפאת עוברים: אחת השאלות הקשות שבני הזוג והרופא המטפל חייבים להחליט עליו הינו כמה עוברים להחזיר לרחם. החזרה של מספר עוברים גדול יותר משפרת אומנם את הסיכוי להשיג הריון, אך מובילה לעליה משמעותית בסיכון להריון מרובה עוברים. כידוע הריונות של שלישיות ויותר קשורים בסיכון גבוה ביותר של לידות מוקדמות עם סיבוכי פגות קשים. למזלנו, כאשר נותרים עוברים עודפים ניתן להקפיא אותם למשך שנים רבות ולהחזיר אותם במועד שנוח לבני הזוג. ההחזרה של העוברים המופשרים נעשית בדרך כלל במחזור טבעי או לאחר הכנה עם כדורי אסטרוגן.
סכנות הטיפול: לפני תחילת הטיפול הרופא מסביר לזוג כי טיפולי הפריית מבחנה הינם שגרתיים למדי כיום, ולמעלה מעשרים אלף מחזורי טיפול מבוצעים מידי שנה בישראל. עם זאת, הטיפול אינו חופשי מסיכונים בריאותיים. אחד הסיכונים המוכרים ביותר הינו תגובת גירוי יתר של השחלות לתרופות שניתנות להשראת ביוץ. תגובה זו מתבטאת בהגדלה ניכרת של השחלות והצטברות נוזלים בבטן. סיכונים נוספים נובעים מהצורך בהרדמה כללית ובדקירה של השחלות מספר פעמים, דבר שלעתים נדירות ביותר כרוך בדימום או זיהום בשחלה. הסכנה השכיחה ביותר של הטיפול הינה הריונות מרובי עוברים, שכאמור עלולים להוביל ללידות מוקדמות וסיבוכי פגות. טיפול זהיר, מעקב קפדני והחזרת מספר מבוקר של עוברים, יכולים לצמצם במידה ניכרת את הסיכונים שכרוכים בטיפול, אך לא למונעם לחלוטין.

אלפי זוגות מאושרים בישראל משיגים מידי שנה הריון לאחר טיפולי הפריה ואחראים לכך שלמעלה מ- 2 אחוזים מהילדים שנולדים מידי שנה בישראל באים לעולם בזכות הפריה חוץ גופית. חשוב להדגיש שמרבית בני הזוג משיגים הריון בשלבים מוקדמים יותר של הטיפול, ורק מיעוט נזקק לטיפול הפריה. אך בזכות ההתמדה של בני הזוג, המיומנות של הרופאים, התרופות המודרניות והטכנולוגיה המתקדמת, כמעט כל הזוגות יכולים כיום לצפות להגשים את חלומם הנכסף לילדים.
המסלול להצלחה, כרוך לעיתים בסבל גופני, אך בעיקר נפשי, בלתי מבוטל. אך חשוב לזכור שבמקרה זה המטרה תמיד ממלאת את כל הציפיות ולעולם לא מאכזבת. זוגות רבים מוצאים את עצמם לא רק מאושרים, כי גם עם זוגיות מחוזקת בסוף התהליך. אין בושה לפנות לקבלת עזרה מקצועית על מנת להתגבר על המתחים הגבוהים שמלווים את התהליך. חשוב למתן את הציפיות ולזכור שבכל הטיפולים הסיכוי להרות בכל מחזור הינו נמוך יחסית, ונע בין 10 ל- 30 אחוז בלבד. אבל, הסיכוי להשגת הריון מצטבר ועל כן מרבית הזוגות משיגים את ההריון המיוחל תוך מספר מחזורי טיפול.




שתף את הכתבה ב: