על השינה - מהי הרדמה?

(4)
לדרג

מה זה אומר שאריאל שרון נושם עצמונית? מהי הרדמה? מהי הרדמה במהלך ניתוח ומהי הרדמה במהלך טיפול - סקירה

מאת: ההרדמה היא מתן תרופה או גז כדי לשתק חלק מהגוף או ליצור מצב של חוסר הכרה, אילו סוגי הרדמה קיימים ומתי משתמשים באיזה סוג, מי מפחד מהרדמה?
מהי הרדמה, לסוגיה השונים?

ההרדמה היא מתן תרופה או גז כדי לשתק חלק מהגוף או ליצור מצב של חוסר הכרה. קיימים שלושה סוגים של הרדמה: מקומית, אזורית וכללית.

הרדמה מקומית משתקת איזור בגוף בזמן שהחולה נותר בהכרה. משתמשים בה בצורה די נפוצה בפעולות רפואיות פשוטות כגון תפירה, חיתוך והסרה של גידולי עור.

הרדמה האזורית דומה להרדמה המקומית בכך שהחולה נותר בהכרה, אך הפעם ניתן לבצע פעולות ניתוחיות נרחבות יותר. קיימים שני סוגים של הרדמה אזורית: ספינלית (הניתנת אל חוט השדרה) ואפידורלית (הניתנה אל החלל שמסביב לחוט השדרה).
הרדמה ספינלית משמשת בעיקר לניתוחים בבטן תחתונה ומטה (פי הטבעת, בלוטת הערמונית ונתוחי גפיים תחתונות).
הרדמה אפידורלית דומה להרדמה הספינלית, אך יתרונה הוא באפשרות להזריק עוד חומר הרדמה במהלך הניתוח, הרדמה זו שימושית בניתוחים ארוכים יותר. הרדמה זו נמצאת גם בשימוש להקלת כאבים במשך מספר ימים לאחר הניתוח.
הרדמה כללית גורמת לרפיון שרירים, איבוד הכרה ואי תחושת כאב. שימוש בהרדמה זו צריך להעשות בזהירות רבה במיוחד בקשישים, אשר יכולים לסבול מבלבול לאחר הרדמה כללית.

על הסכמה לביצוע פעולה רפואית: בכתבה הבאה

התוויות לשימוש בהרדמה

המטרות העיקריות לפרוצדורת ההרדמה הינן :
1. למנוע את הרגשת הכאב של החולה בזמן הניתוח, וכן לגרום לשכחה של המאורע שהחולה עובר במהלך הניתוח.
2. להקל על המנתח בביצוע הניתוח זאת ע"י שיתוק השרירים והרפייתם.
3. להוות "גשר" בתקופות של טיפולים כגון בעיות ריאות או בעיות מוח - להעביר את תקופת ההחלמה ללא מאמץ מיותר של אברי הגוף הפגועים.

התכוננות להרדמה

ההתכוננות להרדמה תלויה בפעולה הניתוחית שהחולה עומד לעבור. לפני ההפרוצרודה הניתוחית החולה יקבל הסבר מהרופא המטפל על סוג ההרדמה שהוא הולך לעבור. במידה ומדובר בהרדמה איזורית או כללית שמבוצעת על ידי רופא מרדים, החולה יפגש גם עם הרופא המרדים ויקבל ממנו הנחיות לגבי התכוננות לפעולה הניתוחית.

לשאלות נפוצות מפורום הרדמה: לחצו כאן

במהלך ההרדמה

בהרדמה מקומית מוזרק חומר המשתק את קצות עצבי התחושה אל האיזור בגוף שבו תתבצע הפעולה. ניתן גם להזליף את החומר בספרי או טיפות אף.
בהרדמה ספינלית מוחדרת מחט לחלל המצפה את חוט השדרה, לתוכו מוזרק החומר המרדים. בהרדמה אפידורלית החומר מוזרק מחוץ לחלל המצפה את חוט השדרה.

לפני הרדמה כללית, אמור הרופא המטפל לקבץ מידע על התרופות אותן נוטל החולה ועל בעיותיו הבריאותיות. כך יוכל הרופא המרדים להעריך את יכולתו של החולה לעמוד בהרדמה, ולהתאים את סוג ההרדמה ומינוני התרופות לחולה. מספר שעות לפני הניתוח החולה מקבל תרופת הרגעה (תהליך הקרוי: פרהמדיקציה). עם תחילת הניתוח תרופות ההרדמה ניתנות דרך הוריד. אם קיים שימוש בגז הוא ניתן דרך מסכה המכסה את האף והפה. במהלך ההרדמה הרופא המרדים עוקב ברציפות אחרי: קצב הלב, נשימות, לחץ הדם וסימנים נוספים, כדי להבטיח ניתוח ללא סיבוכי הרדמה.

לאחר הניתוח

לאחר הניתוח מתבצע מעקב אחר החולה כדי לזהות מוקדם ככל האפשר סיבוכים אפשריים של ההרדמה.
סיבוכי הרדמה אזורית כוללים:
1. הרגשת אי נוחות בזמן הניתוח בגלל הרדמה לא מלאה.
2. תגובה אלרגית לתרופת ההרדמה עלולה לגרום לחום, בחילה או הקאות.
3. נזק ארוך טווח לעצבים.
4. בעיות נשימה לאחר הניתוח.
5. נדיר: התכווציות, דום לב, סחרחורת, איבוד הכרה.

סיבוכי הרדמה כללית כוללים:
1. לאחר ההרדמה יכולים להופיע בחילות והקאות, צריבה בגרון וכאבי שרירים.
2. לחץ דם נמוך.
3. לחץ בלב.
4. הפרעות בקצב הלב.
5. נדיר: התקף לב, שבץ, נזק מוחי, מוות.
6. בלבול שעלול להמשך עד שבועות.
סיבוכים אלו רובם נדירים. בשל העובדה שהרדמה כללית משפיעה על כל הגוף, סיבוכי הרדמה נפוצים יותר בהרדמה כללית מאשר בהרדמה אזורית או מקומית. למרות זאת, רוב תופעות הלואי של הרדמה כללית חולפות תוך זמן קצר וניתנות להקלה ע"י טיפול של רופא מרדים המלווה את החולה לאורך תקופת הניתוח.

מה זה אומר "נשימה עצמונית" - רבים סבורים שהדבר אומר שהחולה נושם "בעצמו" - ולא כך הוא הדבר, מאחר והחולה עדיין מחובר למכונת ההנשמה שעושה עבורו את פעולת הנשימה ודוחסת לראותיו בקצב קבוע תערובת גזים (בד"כ עשירה בחמצן) הרי שהכוונה היא שהחולה מוסיף תנועות נשימה בכוחות עצמו, מה שיכול להעיד על כך שגזע המוח האחראי על פעולת הנשימה מתפקד.

בהמשך מתבצע תהליך שנקרא "גמילה מהנשמה" ובו מורידים באופן איטי ומבוקר את מספר הנשימות שמחוללת המכונה, מ-20 נשימות (לדוגמא, אותן אמור לנשום אדם בוגר) ל- 15 - וממתינים לראות האם החולה מוסיף את הנשימות החסרות בכוחות עצמו, והאם הן אפקטיביות - דהיינו: האם המדדים המנוטרים (לחץ דם, סטורציה-רוויון חמצן, פחמן דו חמצני בדם) נותרים יציבים, מה שיכול להעיד על נשימה עצמונית אפקטיבית.

וכך הלאה עד שהחולה נושם בעצמו את רוב הנשימות, ואז מתבצע ההליך של שליפת הטובוס (המנשם) ווהפסקת הנשימה המלאכותית, עד שההנשמה לא מופסקת, ייחשב אדם ב"סכנת חיים" - מאחר והוא תלוי במכונות על מנת לשרוד.

כך שאנו רואים שהתהליך עוד ארוך, אבל ההתחלה מעודדת.

בואו לדבר על כך בפורום הרדמה, רפואה סב-ניתוחית ורפואת כאב

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום