ניתוח הסרת בלוטת יותרת התריס

(2)
לדרג
תוכן מקודם

אחת מכל 500 נשים ואחד מכל 2,000 גברים יעברו ניתוח עקב תת פעילות הבלוטה. כיום ניתן לעשות זאת חתכים מינימליים, בדיקת הצלחת הניתוח כבר במהלכו - והחלמה קלה

רופא כירורג
077-2315649 (מספר מקשר)

בלוטות יותרת התריס הן ארבע בלוטות הנמצאות סמוך לבלוטת התריס, אולם אין בינן לבינה כל קשר ישיר ותפקידן שונה לחלוטין. בלוטות יותרת התריס, המכונות "פארא תירואיד", אחראיות על ויסות משק הסידן בגוף. הבלוטות הינן בגודל של גרגר אורז (גודלן הקטן איננו מעיד על חשיבות תפקידן) - ומשחררות הורמון המכונה PTH, שמעלה את רמת הסידן בדם. מקורות הסידן שלו הם איברי גוף שונים: עצמות, שיניים, מערכת העיכול והכליות.

בקרב אחת מכל 500 נשים ואחד מ-2,000 גברים מתפתח מצב של פעילות יתר של אחת או יותר מבלוטות הפארא תירואיד. כלומר: הבלוטה החולה מפרישה רמות גבוהות מדי של הורמון PTH, הגורמות להפקתו של עוד ועוד סידן - למרות שהסידן איננו נחוץ. ואז נגרם מצב בלתי רצוי - רמות גבוהות מדי של סידן בדם ופחות מדי סידן בעצמות, שהולכות ונפגעות.

תהליך זה, המכונה "היפר פארא תירואידיזם" - גורם לפגיעה בבריאות: העצמות נחלשות, מתדלדלות - והאדם מתחיל לחוות תסמינים שונים: עייפות, חולשה וטשטוש, בשל רמות הסידן הגבוהות. כמו כן, מתחילה להתפתח מחלת אוסטיאופורוזיס, שהסובלים ממנה חשים כאבים בעצמות - ועלולים לסבול משברים תכופים בעצמות, שנובעים גם ממכה ממש קלה (שברים אוסטיאופטיים). במקביל, יש סיכון להתפתחות אבני כליות ואבנים בדרכי השתן; וכן יש סיכון מוגבר באופן משמעותי לפגיעה בלבלב, שיבוש לחץ הדם, פגיעה בתפקוד הלב ועוד.

בעיות בבלוטת יותרת התריס. אילוסטרציה: שאטרסטוק
בעיות בבלוטת יותרת התריס. אילוסטרציה: שאטרסטוק

מהם הגורמים לפעילות יתר של בלוטות יותרת התריס?

בכ-85% מהמקרים, מדובר בגידול בבלוטת יותרת התריס מסוג "אדנומה". זהו גידול שפיר, שיהיה לרוב בבלוטה אחת, אך עלול גם להתפתח בשתיים או יותר מבלוטות יותרת התריס.

ב-14% מהמקרים, פעילות יתר של בלוטות יותרת התריס נגרמת בשל "היפרפלזיה" - הגדלה של כל ארבע הבלוטות.

לעתים נדירות (פחות מאחוז אחד מקרב החולים בפעילות יתר של בלוטת יותרת התריס) - מדובר בגידול ממאיר של הבלוטה, מסוג "קרצינומה".

כיצד מאובחנת פעילות יתר של בלוטת יותרת התריס?

בבדיקות דם פשוטות, הבוחנות את רמת הסידן בדם - ואת רמת הורמון הפארא תירואיד (PTH). אם שתי אלה גבוהות - יש חשד להגדלה של הבלוטות. במקרה זה, נהוג אף לבצע בדיקה של רמת הסידן בשתן. כמו כן, יש לשלול מצב של מחסור חמור בוויטמין D, שגם הוא גורר רמות גבוהות של סידן בדם ושל PTH.

מהו הטיפול במצב של היפר פארא תירואידיזם?

הטיפול העדיף הוא טיפול כירורגי - ניתוח להוצאת בלוטת יותרת התריס המוגדלת. הבשורה המרעישה היא שכיום ישנן שיטות ניתוח חדשניות, שהפכו את הניתוח הזה לקצר ויעיל יותר, פחות מורכב ובעל אחוזי הצלחה גבוהים.

בעבר, לשם הוצאת הבלוטה המוגדלת, היה צורך בביצוע חתך רחב בצוואר (בגודל 6-8 - ס"מ) - כי זו היתה הדרך היחידה לחשוף את ארבע הבלוטות ולאתר את זו מביניהן שהינה חולה. כיום, למרבה השמחה, המצב שונה: ניתן לעשות מיפוי של הבלוטות, לאתר את הבלוטה או הבלוטות החולות - ואז, בשיטה זעיר פולשנית, לבצע כריתה של הבלוטה שזוהתה כחולה.

במהלך הניתוח החדשני, מבוצע חתך קטן בגודל 2-3 ס"מ בקדמת הצוואר התחתון ודרכו מסירים אותה. חידוש זה הוא מהפכני: משך הניתוח התקצר (פחות משעה, לעומת 3-4 שעות); ניתן לבצע את הניתוח בהרדמה מקומית; והצלקת שנותרת עם סיום הניתוח היא צלקת זעירה.

כמו כן, כבר במהלך הניתוח ניתן לדעת האם הניתוח הועיל לבריאות החולה - והאם הניתוח הצליח ואכן הוצאה הבלוטה "הבעייתית" ואין בלוטה נוספת מוגדלת. קיימת בדיקת דם המכונה "טורבו PTH", שמבצעים אותה פעם אחת לפני ופעמיים במהלך הניתוח - לאחר הסרת הבלוטה החשודה.

בדיקה זו מודדת את רמת ה-PTH בדם במהירות רבה. בזכות בדיקות הדם, ניתן להשוות את רמת הורמון ה-PTH לפני הניתוח - לרמתו לאחר הכריתה. במקרים בהם נכרתת בלוטה חולה - רמת ההורמון PTH בדם תרד ביותר מ-50%. ואז המנתח יודע כי הצליח. אם אין תוצאה משביעת רצון, ממשיכים לחפש בלוטה חשודה אחרת.

ניתוחים להסרת בלוטת יותרת התריס. אילוסטרציה: שאטרסטוק
ניתוחים להסרת בלוטת יותרת התריס. אילוסטרציה: שאטרסטוק

ומה אם הגידול מצוי בכל ארבע הבלוטות (היפרפלזיה)? האם מסירים את כולן?

לא. מסירים שלוש בלוטות בשלמותן וחצי מהבלוטה הרביעית - ומהלך כזה, על פי רוב, מסייע לאיזון רמות הורמון ה-PTH המופרשות.

מה ניתן לצפות מהניתוח?

ברוב גדול של המקרים, הניתוח מוביל להחלמה מלאה - ולמעשה פותר את הבעיה. רוב החולים מבריאים לגמרי. כאשר קיים גידול באחת הבלוטות, יתר הבלוטות (שהינן תקינות) מפסיקות להפריש את הורמון ה-PTH. לאחר הסרת הבלוטה החולה, הן חוזרות לפעילות תקינה מחודשת. אם מדובר בגידול ממאיר מסוג "קרצינומה", המופיע בפחות מאחוז אחד מהמקרים ונחשב לנדיר במיוחד, אזי ייתכן כי יקום צורך בטיפולים נוספים לאחר הניתוח - ומעקב תכוף יותר. גם במקרים של גידול שפיר - היפרפלזיה או אדנומה - יש צורך במעקב של אחת לשנה.

לסיכום, בלוטות יותרת התריס אמנם קטנות, אך תפקידן גדול וחשוב. הן אחראיות על משק הסידן בגוף - וכאשר יש גידול שפיר או ממאיר (נדיר) באחת מהן (או יותר מאחת) - אז פעילות חשובה זו נפגעת. גידול בבלוטות הפארא תירואיד הינו יחסית שכיח - והטיפול בו חיוני, מפני שבהיעדר טיפול, קיימת סכנה לבריאות הלב, העצמות, כלי הדם, הלבלב, הכליות ומערכת השתן. הטיפול במצב זה - היפר פארא תירואידיזם - כולל ניתוח להסרת בלוטת יותרת התריס החולה (ניתוח שבשנים האחרונות, הודות לחידושים מבורכים, הפך פשוט ויעיל יותר - ומוביל להחלמה מהירה ושלמה).

פרופ' מיכאל קראוס הינו מומחה לכירורגיה כללית ואנדוקרינית.

סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת zap doctors.


בואו לדבר על זה בפורום כירורגיה אנדוקרינית.

  • קבע פגישה
  • שאל אותי
רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום