סרטן שלפוחית השתן: לגלות בזמן

(1)
לדרג

עברתם את גיל 40 ואתם סובלים לפעמים מדימום בשתן? כדאי להיבדק: הדימום עלול להיות סימפטום לסרטן שלפוחית השתן. כיצד מאבחנים ומהם הטיפולים האפשריים?

מאת: ד"ר דב אנגלשטיין

סרטן שלפוחית השתן הוא הסרטן הרביעי בשכיחותו אצל גברים (אחרי סרטן הערמונית, סרטן ריאות וסרטן המעי הגס) ושמיני בשכיחותו אצל נשים. אחוז הסיכון לחלות במחלה עומד על 4.7% בגברים ועל כ-1.5% בנשים. הגיל הממוצע לאבחון הוא 60 שנה ומעלה, אך סרטן שלפוחית השתן עלול להופיע בכל הגילאים.

מהו סרטן שלפוחית השתן?

שלפוחית השתן היא האיבר שבו נאגר השתן. דופן השלפוחית בנויה משלוש שכבות: רירית בעלת ציפוי מיוחד, המשתרעת מהכליות לאורך השופכנים, המתחברים לשלפוחית עצמה, תת רירית ושכבת שריר.

הגידול הסרטני מתפתח בתחילה ברירית - ומשם עלול לעבור לתת רירית ואף להגיע לשכבת השריר. למרבית המזל, בכ-70% מהמקרים המאובחנים לראשונה, הגידול ממוקם ברירית או בתת הרירית - ומוגדר כ"סרטן לא חודר שריר" ובכ- 30% מהמקרים הסרטן כבר התפשט אל שכבת השריר ולכן ומוגדר כ"סרטן חודר שריר". הגידול יכול להיות בדרגת ממאירות נמוכה או גבוהה. אבחנות אלו חשובות ביותר שכן קיים הבדל מהותי בתוחלת החיים ובאופן הטיפול במחלה, בין סרטן לא חודרני לסרטן חודר שריר, ולכן יש חשיבות עליונה לאבחנה היסטולוגית מדויקת.

מהם גורמי הסיכון?

בין הגורמים העיקריים למחלה נמנים גיל, עישון, חשיפה קבועה לכימיקלים מסוימים והקרנות; גורם הסיכון הראשון במעלה הוא עישון, אשר מגדיל את הסיכון לחלות עד פי 5, אצל נשים וגברים כאחד.

גורם סיכון נוסף הוא חשיפה לחומרים כימיים שונים, כמו תעשיית הנפט, צבעים מסוימים, דלקים, שמנים, עור, חבלים, תעשיות שיש, כימיקלים ועוד. לכן חשוב, למי שעובד במקצועות אלה, להקפיד על הוראות הבטיחות והגהות. גורם סיכון נוסף הוא קרינה לאגן מסיבות שונות, כמו למשל טיפול קרינתי בסרטן הערמונית, הקרנות לטיפול בסרטן הרחם וכו'. חשיפה לקרינה זו עלולה להביא להתפתחות סרטן שלפוחית השתן, גם כעבור מספר שנים.

מהם הסימפטומים השכיחים?

הסימפטום השכיח ביותר הוא דמם בשתן ("המטוריה"), שבדרך כלל מופיע לסירוגין וללא כאבים. העובדה כי מדובר בדמם לא קבוע, שאינו מלווה בכאבים, גורמת לאנשים רבים להקל ראש בתופעה ולא להגיע להיבדק. זו הטעות הנפוצה ביותר. הופעת דמם מהסוג הזה היא סימן אזהרה ברור וחובה ללכת להיבדק אצל אורולוג מומחה, אשר יערוך את כל הבדיקות הנחוצות, כדי לשלול גידול במערכת השתן, בייחוד לאחר גיל 40 ואצל המעשנים.

כיצד נעשה האבחון?

האבחון הרפואי נעשה באמצעות 3 בדיקות עיקריות: הראשונה, אם התפקוד הכלייתי תקין - בדיקת CT כללית של מערכת השתן (CT בטן-אגן), עם הזרקה של חומר ניגוד. הבדיקה השנייה היא בדיקת שתן לציטולוגיה, שהיא למעשה בדיקת שתן רגילה, אותה בודקים לאיתור תאים ממאירים, המרחפים בחלל הנוזל.
לאחר קבלת תוצאות שתי בדיקות אלה, נערכת בדיקת ציסטוסקופיה, בה הרופא מסתכל ישירות אל תוך שלפוחית השתן. ההחלטה על ביצוע הציסטוסקופיה בהרדמה מקומית או בחדר הניתוח תלויה בממצאי הבדיקות הנ"ל ופרטים נוספים הנוגעים למטופל עצמו.

כיצד מטפלים בסרטן שלפוחית השתן?

לאחר שלב האבחנה הראשונית, דהיינו אבחון ממצא החשוד לגידול בשלפוחית השתן, משתמשים בציוד מיוחד, זעיר פולשני, לכריתת הממצא דרך השופכה, בפעולה אשר איננה מצריכה הרדמה מלאה. את הממצא בוחנים היסטולוגית, על מנת לדעת אם אכן מדובר בגידול. ואם כן, לאיזה עומק הגידול חדר ומה דרגת הממאירות שלו. גידולים סרטניים בשלפוחית השתן הם גידולים נשנים; ולכן, מי שחלה צריך להישאר במעקב קבוע - ולעבור בדיקה ציסטוסקופית לפחות אחת לשנה.

הטיפול בסרטן שאיננו חודרני נעשה בעיקר באמצעות שטיפות מיוחדות של השלפוחית לאחר הכריתה, בחומרים כימותרפיים או אימונותרפיים שונים - שטיפות שתפקידן למנוע את הישנותו ו/או התקדמותו של הגידול סרטנין. בהזלפה של תמיסה כמותרפית מיד לאחר הכריתה יש דיווח על ירידה של כ-50% במקרי ההישנות.

אילוסטרציה shutterstock
אילוסטרציה shutterstock

מה ניתן לעשות אם הגידול חודרני, או כאשר השטיפות אינן עוזרות?

אם נמצא גידול חודרני לשריר, או במקרים בהם השטיפות אינן עוזרות למנוע את ההישנות ו/או את ההתקדמות של המחלה, נשקלים טיפולים מתקדמים, רדיקליים יותר, כגון כריתת שלפוחית השתן ו/או טיפולים בקרינה וכימותרפיה.

אם כבר באבחון הראשוני התגלה שהגידול הוא גידול מפושט עם גרורות, הטיפול המיטבי הוא טיפול כימותרפי. ככלל, האופציה הניתוחית לכריתת שלפוחית השתן היא מורכבת יותר, אינה משוללת סיבוכים ויכולה להיות כרוכה בפגיעה באיכות החיים, אך עם סיכוי טוב לריפוי מהמחלה.

במקרה של ניתוח כריתת השלפוחית, עומדות בפני החולה והאורולוג המנתח מספר אפשרויות: האחת, להטות את השופכנים אל מוביל מעי, שבסופו יש שקית של שתן ("סטומה") המוצמדת בקביעות לדופן הבטן, אותה יש לרוקן לאסלה באופן עצמאי בכל פעם שהיא מתמלאת.

אפשרות אחרת היא שחזור של השלפוחית, כלומר בנייה של שלפוחית שתן "חדשה" מקטע מעי וחיבורה לשופכה, כדי שהשתן יצא לכאורה כרגיל. למרות שאפשרות זו נשמעת קוסמת יותר, בעיקר מבחינה אסתטית, הליך זה טומן בחובו סכנה לסיבוכים ולתופעות לוואי משמעותיות גם לאחר הניתוח. לשלפוחית שתן אשר שוחזרה ממעי אין תכונות כמו שיש לשלפוחית הרגילה: פעמים רבות השלפוחית ממעי נסתמת - ולא מתרוקנת; ואז יש צורך להכניס צנתר (קטטר), אחת ל-4 שעות, באופן עצמאי.

בנוסף, שחזור השלפוחית עלול לגרום פעמים רבות לתופעות כמו דליפת שתן בלילות ובעיות מטבוליות, הנגרמות כתוצאה מספיגת החומציות של השתן במעי, עם צורך בנטילת כדורים רבים, לסתירת החומציות. ההחלטה על סוג הטיפול נעשית בשקיפות מלאה עם החולה - ובשקלול כל הנתונים האישיים והבריאותיים.

ד"ר דב אנגלשטיין הוא מנהל המחלקה לאורולוגיה במרכז הרפואי לגליל בנהריה.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת zap doctors.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום