פיברומיאלגיה: יש מה לעשות

(0)
לדרג

החיים עם פיברומיאלגיה - תסמונת כאבים מפושטת - אינם קלים, אך היא אינה גורמת נזק לפרקים ולשרירים. בעזרת טיפול נכון, ניתן לזכות באיכות חיים טובה

מאת: פרופ' חנן גוזנר-גור

פיברומיאלגיה היא תסמונת - לא מחלה. כלומר: מדובר באוסף של תסמינים, שהלוקים בה סובלים מכמה מהם, בדרגה זו או אחרת של חומרה. תסמונת זו היא תסמונת כאב, שבמהלכה יש הגברה של מסלולי הכאב בגוף. אנשים הסובלים מהתסמונת תופסים את הכאב באופן שונה מאדם שאינו סובל ממנה. למעשה, סף הרגישות לכאב של בעלי התסמונת יורד באופן משמעותי. הדבר מתבטא בכך שלחץ על מקום מסוים, אשר אצל אדם ללא התסמונת לא היה משפיע כלל, יגרום כאב וחוסר נוחות, אצל אדם הסובל מהתסמונת. תסמונת פיברומיאלגיה היא בעלת אופי התקפי: ישנן תקופות של התלקחות, במהלכן מדווחים חלק מהמטופלים על כאבים וקשיי תפקוד; ותקופות בהן התסמינים מתמעטים - ואף נעלמים לגמרי.

כיצד ניתן לאבחן פיברומיאלגיה?

כאשר אדם מתלונן על כאב מפושט - ונשללות בעיות אורתופדיות, אורגניות וראומטולוגיות אחרות, בוחנים גם הסתמנות של פיברומיאלגיה. בכל מקרה בו ישנו סף כאב נמוך - ואין לכך כל הסבר אורגני אחר, יחשדו בקיומה של התסמונת.

בקרב הסובלים מפיברומיאלגיה, יש נקודות מסוימות בגוף, בהן לחיצה - או אפילו מגע קל - גורמים כאב. נקודות אלה ידועות. מדובר במספר נקודות, באזורים מסוימים בגוף. הן כולן מהוות צמתים של גידים ו/או שרירים. נקודות אלה מכונות "טריגרים". הטריגרים מפוזרים לכל אורך הגוף - ומצויים בין היתר גם בצוואר, בכתפיים, בשכמות, במרפקים, בברכיים ובירכיים. בבדיקת רופא ראומטולוג מומחה, יבוצע גירוי של אזורים אלה. ואם התגובה תהיה כאב וחוסר נוחות, שלא אמורים להיות, יוסק כי מדובר בפיברומיאלגיה. כמובן שבקרב המטופלים השונים, יש דרגות חומרה שונות של התסמונת, התלויות במספר המוקדים הכואבים בגוף, בעוצמת הכאבים ובתדירות ההתקפים.

תחושת הכאב הסובייקטיבית של הסובלים מהתסמונת משתקפת גם במוח המטופל. ואם הוא יעבור MRI, ניתן יהיה לזהות פעילות מוגברת באזורי הכאב.

מהם הגורמים להופעת תסמונת פיברומיאלגיה?

ישנם מספר גורמים - ובהם:

נטייה גנטית.

רקע רגשי-נפשי: ברוב הגדול של חולי פיברומיאלגיה, יש סיפור של אירוע טראומטי בעבר, אירוע שיוצר דחק, אירוע פיסי או נפשי משמעותי. כך, למשל: ניצולי פיגוע, לוחמים ששבו מהקרב, אנשים ששרדו תאונת דרכים קשה, שגררה תקופת החלמה מפרכת וכו'.

ידוע כי בתקופות לחץ לאומי, למשל סביב הלחימה בעזה, או בניו יורק, לאחר אסון התאומים, היתה עליה בשיעורי הסובלים מהתסמונת. הקשר בין המצב הרגשי-נפשי, לבין התסמונת, בא לידי ביטוי גם בעובדה שבזמני לחץ ומשבר, יש עליה בתכיפות הופעת התסמינים וחומרתם. כך, למשל, בקרב סטודנטים בתקופת בחינות, בקרב אימהות טריות בתקופה שלאחר הלידה ועוד.

כמו כן, יש קשר הדוק בין דיכאון וחרדה לבין פיברומיאלגיה. רבים הסובלים מדיכאון סובלים מפיברומיאלגיה - וכן להפך. הדיכאון מזין את התסמונת - והכאב מחריף את הדיכאון. זהו מעגל שקשה לפרוץ אותו.

פיברומיאלגיה מופיעה פעמים רבות עם תסמונות נוספות, המושפעת ממצב רגשי-נפשי, דוגמת תסמונת המעי הרגיז ותסמונת כאבי האגן. כמו כן, ייתכן כי התסמונת תלווה במחלה ראומטית קיימת, כגון: דלקת פרקים, דלקת חוליות מקשחת , דלקת מפרקים פסוריאטית, לופוס, ועוד.

איכות השינה: ישנו קשר הדוק בין איכות השינה של המטופלים, לבין התפרצות של התקפי פיברומיאלגיה ותכיפות ועוצמת הכאבים. ברוב המקרים, תסמונת פיברומיאלגיה קשורה להפרעות שינה - ומוחמרת בתקופות בהן השינה מופרעת. מחקר מפתח של קייל, מהראשונים שתיארו את התסמונת, שבחן סטודנטים בקולג' במעבדת שינה, הוכיח קשר ישיר בין היעדר שינה בריאה מספקת, לבין התפתחות תסמיני פיברומיאלגיה. הסטודנטים המשתתפים במחקר ישנו במעבדת שינה - ובמהלך שנת הלילה העמוקה (קיימים בשינה שלבים שונים), שבמהלכה מתרחשת הרפיה של השרירים, הפריעו את שנתם. לאחר כמה לילות כאלה, הסטודנטים החלו לחוש כאבים בנקודות הטריגר האופייניות לפיברומיאלגיה.

האם נכון כי פיברומיאלגיה היא "מחלה של נשים"?

בהחלט לא. אמנם יש יותר נשים הסובלות מתסמונת פיברומיאלגיה, אך גם לא מעט גברים במצב זה. השכיחות המעט גבוהה יותר של התסמונת בקרב נשים, ביחס לגברים, לא הופכת את הפיברומיאלגיה ל"מחלה של נשים". יתכן גם שנשים נוטות יותר לפנות לאבחון בשל תסמונת הכאבים.

האם נכון כי פיברומיאלגיה היא תסמונת חדשה ו"צעירה", שלא הכירו עד לפני כמה עשורים?

גם זה לא נכון. בעשורים האחרונים, השתנה שם התסמונת - והובנו לעומק המנגנונים הפתוגנטיים והמאפיינים העיקריים של התסמונת, שהוגדרה באופן מדויק כיחידה בפני עצמה. אבל תסמונת כאב עם מאפיינים של פיברומיאלגיה זוהתה, בודדה והוגדרה כיחידה עצמאית - כבר בעבר. לפני כמה עשורים, כינו את התסמונת ראומטיזם פסיכוגני. ישנה חפיפה גדולה מאד בין מאפייני מצב זה למאפייני תסמונת פיברומיאלגיה.

תסמונת פיברומיאלגיה, אם כן, איננה חדשה; מה שחדש זו ההסתכלות על התסמונת - וההתייחסות אליה בעשורים האחרונים. כמו כן, יש עליה בהיקף התסמונת, אשר הולכת ומתרחבת עם השנים. עוד ועוד מטופלים חווים את קיומה.

מה גורם לעליה בהיקף הופעת התסמונת?

ככל הנראה, הדחק והלחץ עקב החיים המודרניים, מגבירים את הסיכון ללקות בתסמונת. לחץ, ריבוי משימות, הישגיות, הפרעות שינה, אורח חיים לא בריא, אירועים טראומטיים ועוד - כל אלה הובילו לעליה בשכיחות התסמונת, שנפוצה בקרב כל הגילאים. גם למודעות העולה לתסמונת, והעובדה שעוד ועוד רופאים לומדים להכיר אותה, יש קשר לעליה באבחון. ומכאן לעליה בהיקף התסמונת.

מהו הטיפול בפיברומיאלגיה?

החלק החשוב ביותר בטיפול הוא מתן הסבר למטופל, שמאובחן כסובל מהתסמונת. אנשים שמגיעים עם דעה קדומה וחששות רבים, מניחים שהם חולים במחלה קשה שתמנע מהם לתפקד. לא כך הדבר. עם אבחון קיומה של התסמונת, חשוב מאד להבהיר לסובלים ממנה כי אין מדובר במחלה, אלא בתסמונת - וכי אפשר להתגבר עליה, להעלים את התסמינים, להחלים - או לכל הפחות להפחית אותם משמעותית ולתפקד ללא כל קושי.

תסמונת פיברומיאלגיה לא גורמת כל נזק לשרירים או לפרקים - ואם מקבלים טיפול מקיף מתאים, יכולים "לצאת" מהמצב תוך כמה חודשים. למרות שהתסמונת מקשה על התפקוד, אפשר להתמודד איתה - ולהתגבר על המשבר.

הטיפול בפיברומיאלגיה כולל טיפולים פארא-רפואיים, כגון הידרותרפיה, המשולבים עם שינוי אורח חיים - התעמלות גופנית מותאמת, חיזוק השרירים, תזונה נכונה, טיפול בבעיות השינה; וזאת, בשילוב עם טיפול תרופתי. הטיפול התרופתי כולל תרופות נוגדות דכאון, בעיקר מהקבוצה של SNRI שעובדות גם על מסלולי כאב; בשילוב עם טיפול רגשי-נפשי, כגון טיפול דינמי (שיחות), טיפול קוגניטיבי-התנהגותי וכדומה.

פרופ' חנן גוזנר-גור הוא מומחה לראומטולוגיה.

סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת zap doctors.

בואו לדבר על זה בפורום ראומטולוגיה.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום