שמן דובון בלע סבון?

השבוע קיבלתי שיחת טלפון מגליה: היא נואשת, בנה נועם מסרב לאחרונה ללכת לבית הספר, וכל בוקר מתעורר ויכוח חדש. היא כבר לא יודעת מה לעשות.

גליה היא אמא של נועם, ילד בן 12, חמוד, נאה, תלמיד טוב, לא גבוה ושמנמן. הסתבר שהסיבה לסרבנות של נועם היא כי ילדים בכיתה ובבית הספר לועגים לו, קוראים לו "שמן", "עוץ לי גוץ לי", ועוד שלל שמות גנאי. לא בחרו בו לקבוצת הכדורגל, לא מזמינים אותו לימי הולדת והוא במצוקה נוראית.

כמובן: נועם איננו הילד היחיד המתמודד עם מצוקה כזו. ילדים שמנים ומתבגרים מהווים מקור ללעג ולהצקות ונאלצים להתמודד עם שלל הערות מרושעות ושמות גנאי המודבקים להם על ידי חבריהם לכיתה ושאר הילדים בסביבתם.

זה קורה בעיקר בבית הספר, בזמן פעילות גופנית: הם חווים הוצאה מפעילות, בידוד חברתי, הפצת שמועות שווא ולעתים אף התעללות פיסית.

כשליש מהילדים ובני הנוער סובלים מעודף משקל או השמנה. 66% מהם מאוד יסבלו מבריונות והצקות, 50% מהם חווים בריונות חוזרת. שיעור האפליה על רקע משקל מושווה לשיעורי אפליה על רקע גזעני בארה"ב. אוכלוסיית הילדים השמנים חלשה ופגיעה ביותר ונתונה להשפעת "קבוצת השווים".

מה ההשלכות הנפשיות והבריאותיות של ההתעללות?

1. נפשית: הילדים סובלים מדימוי גוף נמוך ומהערכה עצמית נמוכה. הם מבידוד חברתי, מפתחים חרדה, ולעיתים קרובות חרדה מתמשכת הופכת לדיכאון.

2. בריאותית: השמנה בכלל והשמנה בקרב ילדים בפרט, היא מדאיגה במיוחד, שכן בעיית ההשמנה איננה בעיה קוסמטית בלבד, אלא בעיה בריאותית חמורה. מוכח כי סיכוייו של ילד שמן להיות מבוגר שמן, ולפיכך גם מבוגר חולה, גבוהים במיוחד.

מה כדאי להורה לילד שמן לעשות, כדי להקל על הילד?

להורים תפקיד מכריע בעזרה לילדים הסובלים מהשמנת יתר. הם צריכים לייצר סביבה תומכת עבור הילד, לתת לו להרגיש מוערך ואהוב.

המבוגרים בחייו של הילד, צוות המורים בבית הספר והמשפחה, צריכים להיות מודעים למורכבות הרבה ולקשיים, איתם מתמודד ילד בעל עודף משקל, ולגלות הבנה למצוקתו של הילד.

לפני מתן טיפים להורים, כיצד לתמוך בילדיהם, אני ממליצה להם להתבונן ולבחון את עצמם: באיזו מידה שולטות בהם אובססיית הדיאטות והרזון, עד כמה האכילה שלהם משובשת? כדאי לטפל בכעס ובשנאה העצמית במידה ויש.

לפעמים ההורים צריכים לטפל בהתמודדות הזוגית בינם לבין עצמם, עם הלחץ הרגשי ועם חווית "דז'ה וו", שיכול להיות שהם מרגישים, אשר מנהלת אותם רגשית בהתייחסותם לילד (מסכן, פיצוי רגשי, רגשות אשם שהעבירו לו גנים "שמנים").

ההצלחה תלויה במידה רבה ביכולת שלכם, כהורים, להיות מחויבים לעזור לילדיכם לשנות הרגלי אכילה ופעילות גופנית. זכרו כי אתם משמשים מודל לחיקוי.

היו מודל לאכילה בריאה ולחיים פעילים ללא עודף משקל ותוך הקפדה על ספירת קלוריות.

היזהרו ממתן חשיבות רבה מדי להופעה החיצונית. קבלו וכבדו את הילד כפי שהוא.

השקיעו בפעילות גופנית משותפת כמו רכיבה על אופניים, הליכה או שחיה בהנאה.

הקדישו לילדכם זמן איכות ביחידות.

הקנו לילדכם תחושת ביטחון, העבירו לו מסר כי אתם בוטחים בו ומאמינים לו.

אל תבקרו את ילדכם בפני אחרים.

הימנעו מהשוואות בין ילדכם לבין ילדים אחרים.

הימנעו משימוש במשקל כמדד לערך, יכולת או הצלחה, היזהרו מביקורת גלויה או סמויה על מראה, צורה או גודל.

היו קשובים לתחושות ולקשיים של ילדכם באשר לגופו ולשונות שלו, אפשרו לו להביע את תחושותיו או פחדיו בלי לערער עליהם.

אהבו את ילדכם בלי לנסות לשנות אותו.

היו מודל לקבלה עצמית וקבלת השונה בכל צורה וגודל.

ציינו לשבח כל מאמץ מצד הילד לשינוי בהרגלי התזונה והפעילות.

שתפו את המורים וצוות ביה"ס במצוקה, ובקשו שלא יגיעו לעימותים עם הילד.

לסיכום, כדי שהתופעה תיעלם, יש לשנות את השיח החברתי סביב אוכל והשמנה ולהילחם באפליית השמנים. להתחיל לשנות את האופן שבו אנחנו חושבים ומדברים על השמנה, וללמוד לקבל בני אדם אחרים, באשר הם, בכל צורה וגודל.

הכותבת היא דיאטנית קלינית, מטפלת בהשמנה ובהתנהגויות אכילה, "מרכז שפת האכילה"

בואו לדבר על זה זה בפורום פסיכולוגיה קלינית של הילד והמתבגר.