מחלת הנשיקה: רק השם רומנטי

(0)
לדרג

מחלת הנשיקה הוא שמה העממי של קבוצת מחלות, שגורמות לחום, לכאבי גרון, לחולשה ולעייפות. איך מאבחנים את המחלה וכיצד מטפלים בה?

מאת: מערכת zap doctors

"מחלת הנשיקה" הוא השם עממי של קבוצת מחלות שלהן תסמינים קליניים דומים. בישראל נגרמות מחלות אלה בעיקר על ידי הנגיפים אפשטיין-בר (EBV) או ציטומגאלו (CMV). בנוסף, המחלה יכולה להיגרם על ידי הטפיל טוקסופלאזמה. יחד עם זאת, ישנם אנשים רבים שבשבילם השם "מחלת הנשיקה" (או בשמה האנגלי Infectious Mononucleosis) מתייחס רק לזיהום חריף שנגרם על ידי הנגיף אפשטיין-בר, שהוא הגורם השכיח ביותר מבין השלושה.

''מחלת הנשיקה היא שכיחה מאוד, בעיקר בקרב ילדים ובני נוער", אומר ד"ר אפי הלפרין, מומחה למחלות זיהומיות ומנהל פורום מחלות זיהומיות באתר zap doctors. "המחלה, למעשה, יכולה להיות א-תסמינית, כלומר - לא כל מי שנדבק ב'מיקרובים' המדוברים מפתח תחלואה כלשהי. כשישנם תסמינים למחלה זו, בלי קשר לגורם המיקרוביולוגי שלה, הם כוללים בעיקר חום, כאבי גרון, הגדלה של בלוטות הלימפה, הזעות, עייפות, חולשה וירידה בתיאבון.


"בחלק מהמקרים מעורבות של הכבד במחלה עשויה להתבטא גם בצהבת קלה. תסמינים אלה עשויים להימשך מספר שבועות, ובמקרים חריגים אף חודשים. אין קשר סיבתי הכרחי בין גיל החולה לבין חומרת מחלתו, אך חולים עם פגיעה במערכת החיסון (למשל, כאלו שצורכים תרופות שמדכאות את פעילותה של מערכת חשובה זו) עלולים לפתח סיבוכים קשים בעקבות תחלואה ב'מיקרובים' הללו".

תסמיני המחלה כוללים בעיקר חום, כאבי גרון, הגדלה של בלוטות הלימפה, הזעות, עייפות, חולשה וירידה בתיאבון. צילום: שאטרסטוק

עד כמה מחלת הנשיקה מדבקת?

"חולים בנגיף אפשטיין-בר או בציטומגאלווירוס נחשבים מידבקים כל עוד הם מפרישים את הנגיפים ברוק או בשתן שלהם. תקופת הדבקה זו היא בדרך כלל ארוכה, ועשויה להימשך מספר שבועות ואפילו חודשים לאחר תחילת המחלה. ההדבקה מתרחשת בזמן חשיפה לרוק (ומעובדה זו כנראה גם נגזר שמה העברי) או לתרסיס שנוצר במהלך עיטוש או שיעול, וכן לשתן שמזוהם בנגיפים במהלך שימוש בשירותים או בזמן החלפת חיתולים לילדים. הציטומגאלווירוס עובר מאדם לאדם גם במהלך יחסי מין. יחד עם זאת, צריך לדעת ש'זמן הדגירה' - כלומר הזמן שחולף מרגע ההדבקה הוויראלית ועד למועד הופעת התסמינים - עשוי להיות ארוך ולהימשך כחודש עד חודשיים".

"לעומת זאת, ההדבקה של בני אדם בטוקסופלזמה מתרחשת בעיקר דרך חפצים וידיים שהזדהמו בצואה של חתולים שנדבקו בטפיל, או עקב אכילת בשר נגוע (למשל של חזיר) שלא בושל דיו. תקופת הדגירה של הזיהום שנגרם על ידי טפיל זה נמשכת בין שלושה ימים לשלושה שבועות".

האם מי שנדבק במחלה בעבר מוגן מפני חזרתה?

"לאחר ההדבקה ב'מיקרובים' המדוברים, הם נשארים בגופנו 'לנצח', אולם בדרך כלל הם מצויים במצב רדום, מבלי לגרום לתחלואה כלשהי. המערכת החיסונית שלנו זקוקה למשך זמן ארוך יחסית כדי להתגבר עליהם, ובמשך זמן זה עשוי החולה לסבול מתסמינים שונים. כאמור, ה'ניצחון' של האדם על הנגיפים איננו מוחלט, ומדי פעם הם יכולים להתפרץ ולגרום לתחלואה חוזרת - שהיא בדרך כלל קלה".

האם מדובר במחלה מסוכנת?

"עבור רוב האנשים המחלה איננה מסוכנת, והיא חולפת באופן עצמאי בתוך מספר שבועות. יחד עם זאת, במקרים נדירים יש לה סיבוכים, כגון חסימה של נתיב האוויר עקב התנפחותם של השקדים בגרון, קרע בטחול עקב הגדלתו במהלך המחלה, או אפילו התכווצויות עקב מעורבות מערכת העצבים המרכזית בתהליך - בעיקר בקרב ילדים.

"בנוסף, קיימת טענה שחולים אחדים במחלת הנשיקה, ובעיקר אלה שאצלם היא נגרמת על ידי נגיף אפשטיין-בר, מפתחים בהמשך לתחלואה החריפה גם חולשה ועייפות שעשויים להימשך חודשים ואף שנים. מצב זה מוכר בכינוי 'תסמונת התשישות הכרונית' (CFS).

"חשוב מאוד לדעת כי זיהומים חריפים בציטומגאלווירוס או בטוקסופלזמה נחשבים מסוכנים לנשים הרות, ועלולים לפגוע קשות בהתפתחות התקינה של העוברים שלהם. המיקרובים האלה נחשבים מסוכנים גם עבור אנשים עם מערכת חיסונית פגומה (כגון חולי איידס או מושתלי אברים), שאצלם הם יכולים לגרום לפגיעות שונות, למשל בריאות, במעיים, בעיניים ובמוח".

אז מתי צריך לגשת לרופא?

"לאדם שסובל מתסמינים קשים של המחלה, כגון קשיי נשימה, כאבי בטן קשים או התכווצויות, או שאצלו קיים חשש מסיבוכיה - למשל בקרב נשים הרות - מומלץ לפנות בהקדם לצורך ביצוע אבחנה או קבלת טיפול. החשד לקיום המחלה עשוי להתעורר כבר בבדיקות דם שגרתיות, שבהן נצפים ממצאים בלתי ספציפיים כגון עלייה במספר התאים הלבנים הקרויים לימפוציטים או ירידה במספר הטסיות בדם, וכן על ידי עלייה קלה בערכים של אנזימי הכבד. האבחנה של מחלת הנשיקה מבוססת בדרך כלל על זיהוי של נוגדנים למיקרובים השונים שמופיעים בדם מספר ימים לאחר תחילתה".

כיצד מטפלים במחלת הנשיקה?

"היות שאצל רוב בני האדם מדובר במחלה קלה שחולפת מעצמה, לא מקובל לתת לחולים טיפול תרופתי ייעודי, אלא להסתפק בטיפול סימפטומטי, כגון שתיית נוזלים למניעת התייבשות ונטילת תרופות להורדת החום ולהקלה על כאבי הגרון. בנוסף, מומלץ לחולים אלו לנוח, ובעיקר להימנע מפעילות גופנית שעשויה להגדיל את הסיכוי לפגיעה בטחול. גם צריכת אלכוהול במהלך התחלואה איננה מומלצת עקב מעורבות הכבד במחלה.

"טיפול אנטיביוטי לא רק שאיננו מועיל, אלא שבמקרים מסוימים מתן תרופות כגון אמוקסיצילין לחולה בזיהום שנגרם על ידי אפשטיין-בר גורם להופעת פריחה עורית מיותרת. לעומת זאת, לחולים עם מערכת חיסונית פגועה שמפתחים מחלה קשה, קיימות תרופות אנטי-נגיפיות לציטומגאלווירוס (כגון גאנציקלוויר) ותכשירים אנטי-טפיליים לטוקסופלזמה (למשל פירימתאמין וסולפאדיאזין)".

כדי להימנע מהדבקה חשוב להקפיד על רחיצת ידיים במים ובסבון לאחר כל יציאה משירותים או החלפת חיתולים. צילום: שאטרסטוק

מה יש לרפואה האלטרנטיבית להציע בנושא הטיפול במחלת הנשיקה?


"ישנם מרפאים אלטרנטיביים שטוענים כי ביכולתם לקצר באופן משמעותי את משך התחלואה במחלה על ידי שינויים בתזונה של החולה, הורדת מתחים נפשיים, דיקור ומתן צמחי מרפא או תכשירים אחרים".

כיצד נמנעים מהידבקות במחלת הנשיקה?

"שמירת מרחק מאנשים עם מחלת חום בלתי מוסברת' היא הדרך הטובה ביותר להימנע מהדבקה. אמצעי מניעה נוסף הוא הקפדה על רחיצת ידיים במים ובסבון לאחר כל יציאה משירותים או החלפת חיתולים, ולפני כל אכילה או טיפול במזון. יש גם להקפיד שבמהלך ארוחה משותפת עם חולים במחלה לא יהיה שימוש בכלי אוכל משותפים. לאנשים שנמצאים בסיכון לפתח את סיבוכי מחלת הטוקסופלסמוזיס מומלץ גם להימנע מגידול חתולים או מטיפול במכלי החול המשמשים להפרשותיהם, ולהקפיד מאוד על היגיינת ידיים ומזון".

בואו לדבר על זה בפורום מחלות זיהומיות.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום