מאבק הרופאים: מי נגד מי? טור אישי

הלכתי לראות את חבורת המתמחים בבית חולים רמב"ם לפני מספר שבועות, שעה שעמדו ודנו בהחלטות בתי המשפט. דנו לאורך ולרוחב במשמעויות של דברי השופטים ואני, כעומד מן הצד, נוכחתי שוב עד כמה חמור מצב הרפואה בארץ. הנה עומדים כ-50 מתמחים, מדוכדכים ומושפלים, לא יודעים לאן לפנות, לא יודעים האם להתכופף כיתר הארגונים שהוכו על ידי האוצר, האם לעמוד איתן, גם כשהקרב הולך ונהיה כמעט פאתטי או פשוט לקום, לעזוב את המקצוע או לעזוב את הארץ. ברור שהאוצר ניצח- הממונה על השכר, סגניו ועוזריו הערימו על הרופאים, הכו אותם שוק על ירך וניצחו בגדול. המפסיד- מה, לא ברור לכם מי המפסיד? אזרחי המדינה הם אלה שהפסידו בגדול. לגבי הרופאים- האוצר הצליח לשכנע עוד 1,000 רופאים לעבור לסקטור הפרטי - שם ישתכרו יפה אך יעבדו בלי לב ובלי נשמה. ככה זה כשמה שקובע את ההוצאה הלאומית הוא איפה לחסוך ולא איפה להיטיב.

אז מה הם רוצים?

האוצר:

האוצר מרוויח בגדול ממיגור הרפואה הציבורית ועידוד הרפואה הפרטית. במצב הקיים כל רופא המסיים התמחות יחפש מיד להשתכר בכבוד מחוץ למערכת, שהרי המשכורות לרופא במערכת הציבורית מגוחכות. אל תתנו לממונים על השכר לשכנע אתכם אחרת- הם משקרים במצח נחושה. כדאי מאוד לאוצר לדחוף את הרופאים למרפאות אחרי הצהריים - זוהי תעשייה ענקית, רופאים, מרפאות, מזכירות וכו'- הכל חוקי, הכל מוצהר והכל ממוסה. איני כלכלן אך אני יודע, שכל רופא העובד אחר הצהריים משתכר בכבוד ומכניס כסף רב לקופה הציבורית ועל זה לא יוותר האוצר, מה עוד שאין האוצר מממן את המערכות הפרטיות- כך שהרווח כולו שלו. אם האוצר יתמוך במערכת הציבורית, ברור שזה יהיה הפסד מבחינתו- איך ירוויח מסים מתאגידי בריאות ציבוריים גרעוניים? בקיצור, אין סיכוי שהאוצר יתמוך ברפואה ציבורית. הוא יקדם עד כמה שניתן את המעבר ליותר ויותר רפואה פרטית.

הרופאים:

המתמחים רוצים שיפור משמעותי בתנאיהם - הן בשעות העבודה והן בגובה המשכורות. לא מדובר מבחינתם בהצלת הרפואה הציבורית, אם כי אני מאמין שהם כנים לחלוטין בשאיפתם לרפואה ציבורית טובה. המתמחים מתוסכלים ורואים אופק של עבודה ועוד עבודה לאחר הפיכתם למומחים. לא תהיה משכורת סבירה במערכת הציבורית (ראה למעלה בסעיף האוצר) ועל כן ייאלצו לחלטר בין עבודות שונות אחר הצהריים על מנת להביא הביתה פרנסה סבירה. הם לא רוצים לעבוד כחמורים ולהרוויח כקופים (בוטנים) ולכן המאבק שלהם מתנהל בימים אלו.

המומחים הצעירים יצאו זה עתה מעול ההתמחות ומתחילים להתבסס. הם עובדים בהמון עבודות נוספות, מתרוצצים ממרפאה למרפאה (בעוד האוצר מחייך וגוזר קופון נאה). הם מחכים להתברג בטופ של הרפואה הפרטית. חלקם הגדול היה שמח מאוד לעבוד במשרה מלאה רק בבית חולים ולהקדיש את זמנו לחולים, למחקר ולהוראה, אך אין זה בכלל אפשרי עם המשכורות הנוכחיות.

לעומתם, המומחים הוותיקים כבר רואים את סוף דרכם במערכת הציבורית ומכינים את החיים לפנסיה חלקית, שהרי הפנסיה המשולמת על פי משכורת הבסיס בקושי תספיק לקניות במכולת אחת לשבוע.

מנהלי מערכת הבריאות:

אלו רוצים שקט, בעיקר שקט. אם אלו מוסדות ציבוריים הרי שהם ימשיכו לעבוד באופן גרעוני- אף אחד לא רוצה רווח במערכת הציבורית, אחרת מקצצים לך בתקציבים. לכן הם יעשו הכל על מנת לשלם כמה שפחות. יחד עם זאת מטריף אותם שהרופאים הבכירים בורחים ב-15:00 למרפאות שלהם, מדוע אי אפשר שיעשו מרפאה פרטית במסגרת בית החולים? הרי הנדל"ן כבר משולם, הציוד כבר קיים והצוותים כבר מאומנים. הם גם רואים דרך להכניס כסף נוסף למערכת (דרך קרנות המחקר כמובן).

האוצר לא מעוניין להציל את מע' הבריאות

אפשר להמשיך הלאה את הניתוח הזה, אך העיקרון ברור: לא יהיה שינוי בכיוון חשיבה של האוצר, והצלת מערכת הבריאות רחוקה מאוד מעניינם. עניינם, כמו אצל כל כלכלן, הוא לשמור על הכסף ולא להוציא אותו. לא נאשים אותם בכך, אך עלינו לדעת איך להתנהל מולם.

הרופאים צריכים להפסיק לנסות להציל את העולם. הם צריכים להילחם על תנאי העסקתם- משכורות, שעות עבודה וכו'. משכורות המתגמלות כהלכה במערכת הציבורית יגררו את הרופאים חזרה לתוך בתי החולים הציבוריים ויביאו לשיפור בשירות ובטיפול רפואי.

מילה אחרונה על ההסכם שנחתם על ידי ההסתדרות הרפואית ברשותו של ד"ר לאוניד אידלמן. אני קורא את הערות עמיתיי למקצוע ורואה שאין טיפת אמון באיש ובצוות שלו למשא ומתן. הוא חייב להתפטר ולפנות דרך להנהגה חדשה, ממוקדת יותר וחדה יותר.

ד"ר סיימון וולפסון הוא סגן מנהל המכון לרפואת כאב, בקריה הרפואית לבריאות האדם, רמב"ם.