פריצת דרך ביו-טכנולוגית בענייני בלונים וסלילים תומכים
ד"ר אילן קיציס מדווח מכינוס החברה הקרדיולוגית האירופאית
בעשר השנים האחרונות, חלה התקדמות אדירה ביכולת המצנתרים לפתוח עורקים מוצרים על ידי בלון וסליל תומך. הקפיצה מ"הבלון" הפשוט, לסליל התומך, באמצע שנות ה 90, הייתה מעין "פריצונת" דרך. אך הבעיה העיקרית, "ההיצרות מחדש", נשארה גם לאחר החדרת הסליל התומך. בכ 20-40% מהמקרים לאחר הרחבה העורק על ידי בלון, נוצרת במקום ההרחבה היצרות מחדש אשר יכולה לגרום להישנות התסמינים וצורך בצנתור נוסף. השתלת סליל תומך הפחיתה את שיעורי ההיצרות מחדש לכדי 15-30%, חשוב מבחינה סטטיסטית אך ללא ספק, ה"עקב אכילס" לא נעלם. הבעיה עוד יותר משמעותית אצל חולי הסוכרת, אצלם שיעורי ההיצרות מחדש גבוהים אף יותר.
ההיצרות מחדש נגרמת בגלל פעילות "תיקון" הנזק על ידי תאי שריר חלק הנמצאים בדופן העורק. לאחר נזק כלשהו לעורק, תאים אלו, משנים את יעודם מתאים תומכים לתאים משגשגים, מפרישים חומרים שקוראים לעוד תאים להגיע למקום הנזק, ובסופו של דבר נוצרת רקמה עודפת המחפה את הפצע. הבעיה היא, שתאים אלו לא חכמים ולא מדברים עברית ולכן גם לא יודעים להבדיל בין "תיקון" טוב ורצוי לבין תיקון לאחר פעולת בלון. התיקון העודף הזה גורם להיצרות מחדש. שנים רבות, בוצעו ניסויים רבים, בשיטות שונות להפחית את מידת ההיצרות מחדש על ידי בלימת פעולתם של תאי השריר החלק בדופן העורק. ניסו בלונים שונים, קידוחים, סכינים קטנים, חומרים רדיואקטיביים ומה לא, ובכל המקרים לא נצפתה פריצת דרך עד שטוקהולם 2001.
בכינוס הזה, הוצג מחקר בשם RAVEL. במחקר זה השתמשו בסלילים תומכים שצופו בחומר המכונה רפאמיצין, ובשמו הגנרי Sirolimus. זהו חומר אנטיביוטי המיוצר על ידי פטרייה. חומר זה (ולא נכנס לאיך), על ידי עיכוב מקומי, מונע את שגשוג תאי השריר החלק, ובכך מונע היצרות מחדש. כמובן בהיותו כל כך מקומי, הוא נטול תופעות לוואי כל שהן.
לעומת חולים שטופלו בשיטות מקובלות, אצל החולים שקבלו סליל תומך מצופה בחומר הזה, לאחר כחצי שנה, לא נצפו כלל הצרויות מחדש. שימו לב למילים (!), "לא נצפו כלל" הצרויות מחדש. אפס הצרויות מחדש. לא יודע אם זה מרשים אתכם, אותי זה כן מרשים.
סלילים אלו לא נמצאים עדיין בשימוש יומיומי, לא בארץ ולא בעולם, אך ללא ספק, זה רק עניין של זמן (וכסף), עד שנראה את הסלילים האלו בחדרי הצנתורים. תחילה במקרים מורכבים ובהמשך, בפעולות השיגרתיות.
ומילה של אזהרה, בהרבה מקרים קודמים, ההתלהבות הראשונית נמוגה לאחר חודשים או שנים, כאשר יותר ויותר חולים טופלו בשיטה החדשה. וכאשר תופעות לוואי לא קבילות "הורידו" את השיטה, שנחשבה תחילה למצוינת. נקווה מאוד, שזה לא יהיה המקרה גם עם השיטה הזאת.
