מדוזות וכלור: חופשת קיץ מסוכנת

בימי הקיץ מבקרים המוני אנשים בחופי הים ובבריכות שחייה. בילוי זה כרוך בלא מעט סיכונים בריאותיים ועלול לזמן חוויות לא נעימות. מעבר לחשיפה המסוכנת לשמש, לסכנת הטביעה, לסכנת ההתייבשות ולמכת השמש, צריך להביא בחשבון גם את המדוזות הצורבות בים והזיהומים בבריכות שחייה.

ד"ר אשקר ג'לאל, מנהל המרכז לרפואה דחופה במרכז הרפואי הלל יפה, מסביר מהי המדוזה ומדוע היא צורבת: "המדוזה השכיחה אצלנו הינה חוטית נודדת ומצויה בכמויות גדולות בכל חופי ישראל. מדוזה היא בעל חיים המורכב מגוף דמוי פעמון או מטריה וזרועות. זרועות המדוזה מכוסות המוני תאי ארס שמשחררים ארס במקרים של גירוי. אותו ארס שבא במגע עם גוף האדם גורם לצריבה".

יש שתי דרכים להיפגע ממדוזה, כפי שמפרט פרופ' ידידיה בנטור, מנהל המכון הארצי למידע בהרעלות, המרכז הרפואי רמב"ם. בחלק מהמקרים המדוזה נצמדת לגוף ויוצרת צריבה במקום ההיצמדות, ובמקרים אחרים חלקי מדוזה הפזורים במים בכמות רבה גורמים לצריבה. פרופ' בנטור: "רבים טועים לחשוב ש'ביצי מדוזה' מצויות במים וצורבות את גופם של המתרחצים. הצריבות נגרמות מחלקי מדוזה עם תאי ארס שמצויים במים ומפזרים ארס הצורב את העור".

בנטור מסביר כי הפגיעה הנגרמת לעור איננה כוויה, כפי שניתן להניח מהמראה שלה, אלא דלקת כימית של העור הנראית פעמים רבות כחבורה הנובעת מהצלפת שוט, בשל צורתה של זרוע המדוזה.

ד"ר אשקר מסביר כי פגיעה ממדוזה יכולה להסתיים בדרגות חומרה שונות, התלויות במידת הצריבה, במידת החשיפה למדוזה, באופן החשיפה למדוזה, בכמות הארס ובאזור הצריבה: "בעת מפגש של העור עם המדוזה משתחרר מתאי הארס שלה חלבון קטלני לבעלי חיים שאינו קטלני לבני אדם, אבל בהחלט פוגע בעור במקום העקיצה. הפגיעה נעה בין צריבה ואודם קל ועד צריבה של ממש. החתיכות הקטנות של זרועות המדוזה המצויות במים גורמות לצריבה מקומית בעור ובעיניים, ללא סימני כוויה, אלא רק אודם קל מקומי וצריבה. לעומת זאת, מפגש ישיר בין המדוזה לעור יוצר צריבה קשה. כאשר המפגש מתקיים באזורים רגישים, הוא עלול להיות לא נעים בצורה קריטית. לא מזמן אושפזו בבית החולים הלל יפה שני ילדים שנפגעו ממדוזה: האחד נעקץ בפניו, והשני נעקץ בשק האשכים; שני המקרים הסתיימו בצריבות לא קלות. אין ספק שאזור הפנים ואיזור האשכים, במיוחד אצל ילדים, רגישים יותר לעקיצות מדוזות מאזורים אחרים בגוף".

פרופ' בנטור וד"ר אשקר ממליצים על שטיפה בחומץ ביתי המנטרל את הארס ומביא לתחושת הקלה. ניתן, לדבריהם, גם להקל על הצריבה והכאב באמצעות שטיפת מי ים נקיים מחלקי מדוזות. במקרים שאינם מגיבים לטיפול בחומץ ובמקרים של כוויות קשות או באזורים רגישים (למשל פנים וצוואר) מומלץ לפנות לסיוע רפואי.

את בריכות השחייה אמנם לא פוקדות המדוזות, אך פוקדים חיידקים, בקטריות ושלל מזהמים שחשיפה אליהם אינה בריאה למתרחצים. גם הכלור המוחדר למי הבריכה ואשר נועד למנוע את הזיהומים הללו עלול להזיק למתרחצים. ד"ר אשקר: "מתרחצים רבים מסיימים את יום הכיף בבריכת השחייה כאשר הם חולים. חלקם מדווחים על התפתחות תופעות אלרגיות וגירויים בעיניים עקב החשיפה לחומרי החיטוי בבריכה. אחרים סובלים ממחלות בדרכי העיכול ובעיקר שלשול. יש גם המפתחים דלקות עור, דלקות אוזניים ודלקות עיניים. מתרחצים אחרים נפגעים מהכלור, חלקם חולים אלרגיים שעלולים לפתח קוצר נשימה בגלל גירוי דרכי הנשימה עליונות על ידי הכלור. אנשים רגישים ובעלי עור בהיר עלולים לפתח גירויי עיניים ותפרחת עורית.

הכלור עלול להיות מסוכן גם לאנשים בריאים לגמרי, אם כמותו בבריכה עולה על המותר. ד"ר אשקר: "כלור הוא חומר מגרה מאוד ומסוכן לריריות ולדרכי הנשימה. יש להקפיד על שימוש מועט בו ולמנוע מגע ישיר עם העור והעיניים".

פרופ' בנטור מסביר כי בשל מסוכנותו של הכלור, קבע משרד הבריאות תקנים מחמירים לשימוש בו. פעולה מנוגדת לתקנים יכולה לסכן את ציבור המתרחצים. ד"ר אשקר: "הרעלת כלור איננה משהו מצטבר, אלא קשורה לרמות הכלור שיש בבריכה ביום מסוים. אם מבצעים את בדיקות המים הנדרשות יום יום ושומרים על התקן, אין סיבה לדאגה. אבל אם כמות הכלור רבה מדי או שחלילה ישנה דליפת כלור בבריכה, מופיע ריח חזק הדומה בריחו לאקונומיקה ואז ישנם אנשים שעלולים להיפגע. הרעלת כלור חמורה עלולה לגרום לקוצר נשימה, צריבה ושיעול; וכן עלול להיגרם נזק ריאתי שחומרתו תלויה בגיל הנפגע, במצבו הבריאותי, ובמשך החשיפה לכלור".

בואו לדבר על זה בפורום רפואה דחופה.