ה"כלבויניקים" הורסים את הבריאות

השבוע לקחתי חלק בדיון בוועדת העבודה הרווחה והבריאות בכנסת, אשר עסק בסיכוני מטופלים, כתוצאה מביצוע ניתוחים, על ידי רופאים שאינם מומחים. הדיון הוא פרי יוזמת האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית, אשר רתם לטובת העניין את ח"כ ד"ר רחל אדטו. זאת בשל עדויות רבות וקשות של מטופלים, לפיהן נגרמו להם נזקים כבדים בגוף ונפש, על ידי רופאים שאינם מומחים.

למרבה הצער, החוק במדינת ישראל מתיר למעשה לכל מי שיש בידו אישור לעסוק ברפואה לעשות כל פעולה או אבחון רפואיים. הבעיה היא שהרפואה התקדמה די הרבה מאז רופא הכפר ש"ידע" לעשות הכל, ו"הבין" בכל תחומי הרפואה.

כיום מו?כ??רים במדינת ישראל 56 מקצועות להתמחות, מהם 30 מקצועות בסיס ו-26 "התמחויות על". הסילבוס בכל מקצוע נקבע במדויק, ומתעדכן מעת לעת, על ידי האיגודים המקצועיים ובפיקוח המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית. הסילבוס הוא פירוט מדויק של הנדרש מכל מתמחה באותו מקצוע לבצע ולדעת.

ב-2006 היה ניסיון של שר הבריאות דאז, יעקב בן יזרי, לעשות סדר בדברים. התקנות שהותקנו אז התייחסו רק לפעולות כירורגיות ובינוניות המבוצעות במרפאות ולא בבתי חולים. נקבע כי הן יבוצעו על ידי מומחה בתחום, וכי על הרופא המטפל למסור למטופל את התחום בו הוא מומחה.

ואולם, בטרם יבש הדיו על התקנה, הוחלט שהיא תכלול הסתייגויות, כמו בדבר הצורך שהמועצה המדעית ומנהל משרד הבריאות יפרסמו רשימות ניתוחים על פי ההתמחויות.

הסתייגות נוספת עסקה בדור ביניים של רופאים שפעלו מחוץ לתחום מומחיותם: נקבע כי המועצה המדעית ומנהל משרד הבריאות יתנו אישורים חריגים לאחר שישתכנעו כי אותם רופאים ביצעו די פעולות ובמיומנות טובה.

למרבה הצער, אותן הסתייגויות נהפכו לנורמה הנהוגה:
הרשימות שהתבקשו לא פורסמו עד היום, חמש שנים אחרי התקנות, שכן אין הסכמה עליהן בין המועצה המדעית למשרד הבריאות. כאן עולה השאלה מהו גורם העיכוב? הרי לכל התמחות נקבע כבר סילבוס באופן מובנה, והסילבוס הזה הוא הוא הרשימה המבוקשת.

יתרה מכך: משרד הבריאות, בהמלצת המועצה המדעית, נתן כמה אישורים, שעל מספרם - אין הסכמה לרופאים שלא רק שלא ביצעו את כל הפעולות הנקובות באשור, אלא שגם ה"מיומנות" בה בוצעו פעולות אלה מתבטאת בעשרות תלונות ותביעות על רשלנות.

כל אלה אינם מונעים ממשרד הבריאות ליטול את הרישיונות באופן מיידי.

לא לגמרי ברור מדוע מצא מתקין התקנות צורך לסייג את התקנות, כשברור כי רופא המומחה בתחום מסוים חזקה עליו שמלכתחילה היה צריך לעסוק בתחום בו השתלם ולא לפזול לתחום אחר.

בפועל, יש רופאים רבים הפועלים גם ללא אישור, וממשיכים לבצע פעולות בלא שעברו כל הכשרה בתחום, ואין
הרגולטור מרתיע אותם.

היות שבבתי חולים מסודרים לא תמיד מאפשרים לאותם רופאים לבצע פעולות שבהן הם חפצים, פעולות אלה מבוצעות במרפאות חיצוניות, חלקן ללא תנאים המתאימים להיקף ולאיכות המתבקשת. גם כאן, לדעת יו"ר ועדת הבריאות, כשל משרד הבריאות בכך שלא הקצה די כוח אדם לשם ביצוע פיקוח מתמשך על הפעילות במרפאות.
ברור שכל עוד אין החוק והתקנות ברורים, מוגדרים ונאכפים, הרי שכל רופא מומחה או כללי יוכל לבצע הרדמות, סדציות עמוקות, שתלים דנטאליים, ופעולות נוספות ששכרן בצדן. מי שמשלם את עיקר המחיר הוא המטופל שבריאותו ואיכות חייו מופקרים, כמו גם מערכת הבריאות המחויבת לטפל באותם כישלונות של הפעולות שבוצעו בחוסר מיומנות, וכן חברות הביטוח המשלמות את התביעות, ובהמשך מגלגלות את הפרמיות העולות על מערכת הבריאות.

פרופ' יהודה אולמן הוא יו"ר האיגוד לכירורגיה פלסטית ואסתטית ומנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית והיחידה לכוויות בקריה הרפואית לבריאות האדם, רמב"ם

לכתבות נוספות בנושא בריאות, רפואה מונעת ואיכות חיים, היכנסו לאתר הקריה הרפואית רמב"ם

בואו לדבר על זה עם פרופ' יהודה אולמן בפורום כירורגיה פלסטית, כוויות, רפואה אסתטית.