ניתוחים לשיפור הראיה

ניתוח להסרת משקפיים מתקשר, באופן כמעט אוטומטי, עם ניתוח הלייזר, ובמיוחד עם טכניקת ה LASIK הנפוצה. אכן, טכנולוגיה זו שבתה את ליבו של ציבור מרכיבי המשקפיים, מהיותה מהירה, פשוטה, מדויקת, ומניבה תוצאות מצוינות. יחד עם זאת, טכנולוגיית הסרת המשקפיים באמצעות לייזר היוותה גם מקור לאכזבתם של רבים, אשר חלמו וחסכו שנים על מנת להגיע לרגע הנכסף, אך נמצאו בלתי מתאימים.

בסקרים שונים נמצא כי כשלושים אחוזים מן הפונים למכוני הלייזר נדחים על הסף מסיבות שונות. אחת הסיבות העיקריות לדחיית מקרים הינה מספר גבוה. חלק ממכשירי הלייזר אושרו ע"י רשות המזון והתרופות האמריקאית לשימוש במגבלות מחמירות של מספר המשקפיים, כגון: מכשיר מסוים אשר אושר לשימוש עד מספר מינוס 7.00 . או מכשירים אחרים, אשר קיבלו לביצוע תיקונים עד מינוס 14.00.

כמו כן נתקלים במגבלות טיפול, חלקן מכוח הנחיות מקומיות של ארגוני רופאי עיניים, כמו בגרמניה, שם הוטלה מגבלת טיפול מרבית של מינוס 10.00, וחלקן עקב מגבלות הנובעות ממבנה העין, כגון קרנית שאינה עבה דיה. בהקשר זה חשוב לציין כי, ככל שהמספר גבוה יותר, עובי רקמת הקרנית המוסרת גדול יותר. גבול עובי הקרנית הקובע, על פי המקובל בעולם ניתוחי הלייזר, הינו השארת עובי של כמאתיים וחמישים מיקרון בחלקה האחורי לאחר ביצוע הניתוח.

במקרים של רוחק ראייה, המצב חמור עוד יותר. הניסיון המצטבר מראה כי תיקונים מעבר למספר פלוס 4.00 אינם יעילים דיים.
אם כן, המגמה הנצפית בשנים האחרונות, ואשר תלך ותגבר בשנים הקרובות, הינה לצמצם את טיפולי הלייזר לקוצר ראייה בינוני, ולרוחק ראייה קטן.

במקביל לתנופה האדירה בניתוחי הלייזר, צמחה בשקט, מאחורי הקלעים, טכנולוגיה חליפית לתיקון הראייה באמצעות השתלת עדשה תוך עינית. טכנולוגיה זו שופרה מאוד במהלך העשור האחרון, ועומדת לתפוס את מקומה כשיטה העיקרית לתיקון ראייה במספרים גבוהים בשנים הקרובות.
השתלת עדשה תוך עינית הינה פעולה המוכרת לציבור בעיקר בהקשר לניתוחי קטרקט. מזה שנים, ההשתלה הפכה לחלק אינטגראלי ושיגרתי בכל ניתוח קטרקט, בו העדשה המושתלת באה להחליף את העדשה הטבעית שהוצאה מהעין.

הדור החדש של עדשות מאפשרות השתלתן מבלי להסיר בניתוח את העדשה הטבעית של העין. לעובדה זו חשיבות גדולה, הן ביחס לשמירה על המבנה האנטומי של העין, ובמיוחד באנשים צעירים, אשר השארת העדשה הטבעית מאפשרת להם המשך פעילות האקומודציה שהיא האפשרות לשנות, על פי רצון, את מיקוד העין למרחק או לטווח קרוב.
אב טיפוס של עדשה בשם עדשת ארטיסן, פרי פיתוחו של פרופ' Worst מהולנד, הושתל לראשונה בשנת 1986 ע"י ד"ר Fechner מגרמניה. מאז עברה העדשה מספר גילגולים ושיפורים באופטיקה ובעיצוב, במקביל לשיפור הטכניקה הניתוחית הנדרשת ופיתוח כלי הניתוח המיוחדים הנדרשים, עד למערכת הקיימת היום, אשר נחשבת אמינה ונמצאת בשלב מתקדם של בדיקה לאישור השימוש ע"י רשות המזון והתרופות האמריקאית.

עדשת "ארטיסן" , בעיצובה הנוכחי, הינה בעלת קוטר כולל של 8.5 מילימטר, כולל רגליות האחיזה. משקלה תשעה עד שניים עשר מיליגרם.

למבנה הייחודי של העדשה התחשבות במספר גורמים: מרחק גדול מהעדשה הטבעית מאחור, ומרחק גדול מהקרנית מלפנים. מבנה קמור עם תעלות מיוחדות המאפשר המשך זרימה תקינה של נוזל הלשכה הקדמית בעין ומרכז אופטי בקוטר שישה מילימטר למניעת תופעת סנוור. לעדשה שתי רגליות הנאחזות בקשתית העין מבלי לגרום לה לנזק, ומבלי להפריע להתרחבות או התכווצות האישון.

העדשה המושתלת מתגברת בקלות על מגבלות המספר הקיימות בניתוחי LASIK . בעזרתה ניתן לתקן, מבלי להתחשב בעובי הקרנית קוצר ראיה בדיאופטרים שבין מינוס שלוש עד מינוס עשרים ושלוש וחצי, רוחק ראיה בדיאופטרים שבין פלוס אחד עד פלוס שתים עשרה ואסטיגמטיזים (צילינדר) שבין שתיים עד שבע.

הניתוח מיועד לאנשים התלויים במשקפיים או עדשות מגע לשם ראייה שימושית, גילם מעל 18, מספר המשקפיים יציב למשך שנה, ועיניהם בריאות. לפני הניתוח נדרשת בדיקת עיניים, הכוללת בין היתר חדות ראייה, רפרקציה (מדידת האופטיקה), קרטומטריה (מדידת קמירות הקרנית), ביומטריה (מדידת המרחק בין הרקמות בתוך העין ). לאחר בדיקת העיניים מתבצע חישוב העדשה הנדרשת ע"י שימוש בנוסחה מתמטית אשר פותחה במיוחד לעדשה זו.

הניתוח עצמו מתבצע בהרדמה כללית או בהרדמה מקומית, בחדר ניתוחי עיניים. לאחר הרדמה וחיטוי כמקובל, מתבצע חתך באורך חמישה או שישה מילימטר בהיקף הקרנית, דרכו מוחדרת העדשה לתוך העין. לאחר מכן מתבצע עיגון הרגליות אל הקשתית, וסגירת החתך בתפר.
בתקופה שלאחר הניתוח יש להזליף טיפות למניעת דלקת, לישון עם מגן על העין, להימנע משפשוף העין ולהתייצב לבדיקות מעקב. הניתוח אינו חפשי מסיכונים ותופעות לוואי אפשריות, כמו בכל ניתוח תוך עיני.

המידע המחקרי על תוצאות הניתוח מתקבל משני מחקרים קליניים גדולים, הנערכים במקביל באירופה ובארה"ב. המחקר האירופי החל ב 1991, ובמסגרתו פועלים 18 מרכזים רפואיים לניתוח 600 מקרים במספרים של מינוס חמש עד מינוס עשרים, בגילאי 18 ומעלה, ובמעקב של עד שלוש שנים.

המחקר האמריקאי החל ב 1997 וכולל 10 מרכזים רפואיים גדולים. תוצאות הביניים המבוקרות של שני המחקרים מעודדות מאוד, במיוחד לאור העובדה שחלק גדול מהמנותחים, במיוחד אלה עם מספרים גבוהים, היו לפני הניתוח לקויי ראייה גם עם משקפיים/עדשות מגע ואילו לאחר הניתוח ניכר שיפור אצל רובם.