כיצד המוזיקה פוגעת בשמיעה?

עקבו אחרינו ב

ממחקר שפורסם בשבוע שעבר במגזין JAMA נמצא כי שיעור ליקויי השמיעה בקרב בני נוער עלה בשיעור של שליש ב-15 השנים האחרונות, ככל הנראה בשל האזנה למוסיקה. החוקרים השוו תוצאות של סקר לאומי, שנערך בקרב אלפי בני נוער בארה"ב בתחילת שנות התשעים, לבין זה שנערך באמצע שנות האלפיים. בסקר הראשון נמצא כי כ-15% מבני הנוער סובלים מפגיעה כלשהי בשמיעה. 15 שנים מאוחר יותר, קפץ המספר בשליש עד לכ-20% מבני הנוער הסובלים מליקוי שמיעתי. משמעות הנתון הוא כי אחד מכל 5 בני נוער בארצות הברית הוא לקוי שמיעה.

השפעת רעש

צלילים בעוצמה חזקה, וזה כולל כמובן גם מוזיקה, פוגעים באוזן הפנימית, באזור הנקרא "איבר קורטי" שאחראי לשמיעה התקינה. הפגיעה היא בתאי שיער, שקיימים באוזן הפנימית, וכתוצאה מכך נקבל ליקוי שמיעה עצבי (סנסורי נאורלי), מסבירה ד"ר טליה מרק, מומחית לאף אוזן גרון במרפאת אופקים, ומנהלת הפורום לאא"ג באתר doctors.

ד"ר מרק מוסיפה כי "ליקוי כזה גורם לאובדן עוצמה, אובדן בהירות וקושי בפענוח הצלילים, ולצפצופים באוזניים (טיניטוס, טינטון). רעש עשוי לגרום לתופעות נוספות כמו השפעה על לחץ דם, מתח, עצבנות כאבי ראש השפעות על דרכי העיכול ועוד. כלומר הפגיעה עשויה להיות רב מערכתית. כשנחשפים לרעש ביחד עם ויברציות, ההשפעה אף חמורה יותר כך שלא מספיק להגן על האוזניים אלא על כל הגוף".

"רמת קול של 30 דציבלים נחשבת לשקטה. רמת קול מעל 60 דציבלים נחשבת לחזקה ומפריעה ומעל 80 דציבל נחשבת למזיקה ובלתי סבירה, אם היא נמשכת שעות רבות והחשיפה יומיומית. כמובן לעוצמה גבוהה במיוחד מותר להיחשף למשך זמן קצר במיוחד", מדגישה ד"ר מרק.

גם אריק קלפטון בין הנפגעים

ד"ר מרק אומרת כי "בגרמניה קיים חוק האוסר על עוצמה מעל 99 דציבל בדיסקוטק. זאת אחרי שהיה ניסיון לא מוצלח להגיע לעוצמות נמוכות בהבנה. לאחר שראו כי רק כרבע מהדיסקוטקים התאימו עצמם לנורמות אלה, הוחלט על חקיקה של ממש וענישה בצידה".

"יש המון מפורסמים שנפגעו מחשיפה לרעש, לדוגמא: פיל קולינס מג'נסיס, בונו מ-U-2, רוג'ר דלטרי מלהקת ה-WHO שנפגע עד כדי כך שאינו יכול יותר לנגן מוזיקת רוק. לאריק קלפטון יש גם טיניטוס ולא רק ליקוי שמיעה. גם בארץ יש זמרים שנפגעה שמיעתם ובוודאי שהתופעה קיימת אצל בני נוער, אצל מוזיקאים ובליינים חסרי מנוח. נגני תזמורת צפויים גם כן לליקוי שמיעה בדומה לנגני רוק. ישנם קטעים של יצירות קלאסיות שמגיעים לרמות של 110 דציבל ויותר".

אטמי אוזניים בדיסקוטק

"קיים קשר תרבותי להגדרת הרעש, אותה רמת רעש תתקבל כ'נסבלת' כשהולכים לקונצרט רוק או משחק כדורגל ותתקבל כבלתי נסבלת כשהפועלים עובדים בדירה של השכנים", מציינת ד"ר מרק.

"כשהולכים לדיסקוטקים או מסיבות צריך אטמי אוזניים. ניתן לרכוש אטמי אוזניים סטנדרטיים בבית מרקחת או לפי מידה במקומות שבהם מכינים מכשירי שמיעה, כאשר לרוב מספיקים הסטנדרטיים. כשמרגישים את הדופק עם הבאסים של המוזיקה, זה הזמן לשים את האטמים. ובכלל טוב להתרחק מהרמקולים, ולעשות גיחות החוצה למנוחה מהרעש", ממליצה ד"ר מרק.

בנוסף, "מומלץ להשתמש באטמים כשעובדים עם ציוד מרעיש במיוחד (מקדחות וכו'). לשומעי מוזיקה בעוצמה גבוהה ברמקולים בבית, מומלץ פשוט להחלישה ולהיות מודעים לנזקים שהיא עלולה להסב. אם מאזינים למוזיקה בנגני מוזיקה, אפשר להתגונן על ידי אוזניות מגבילות עוצמה, וכן להשתמש במכשירים מגבילים: למשל IPOD הגבילה כבר משנת 2002 את המכשירים הנמכרים באירופה לפי תקן של האיחוד האירופי, ל-100 דציבל, אבל המשתמשים מצאו דרכים לעקוף את ההגבלה (הגבלת תוכנה במכשירים). בשנת 2005 הם פיתחו תוכנה, שתגביל גם את המקסימום של 130 דציבל שנמכר לשוק האמריקאי, וגם תיקח בחשבון את עוצמת ומשך ההאזנה כך שהמכשיר ייתן תקופת "צינון" לאוזניים. המקובל בעוצמות, אצל מכשירים מסוגים אלה, הוא 115-120 דציבל וגם אלה עוצמות חזקות מאוד שמותר להיחשף אליהן למשך דקות בלבד ביממה. לעוצמה של 100 דציבל, מותר להיחשף עד חצי שעה ביום, לעוצמה של 85 דציבל מותר להיחשף למשך 8 שעות עבודה כל יום וכו'. בסן פרנסיסקו למשל מחלקים אטמים בקונצרט רוק (תקנה עירונית), והלוואי שבקרוב גם אצלנו, יחלקו אטמים ולא רק חסכמים למים".

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום מכשירי שמיעה, טיניטוס והיפראקוזיס
פורום אף אוזן גרון