רבע ממקרי הטביעה - בים המלח

מד"א מפרסם כי מתחילת שנת 2010 אירעו 114 מקרי טביעה, כאשר כחמישית מתוכם (21 ליתר דיוק) התרחשו דווקא בים המלח המכונה גם "ים המוות". לשם השוואה: בחופי אילת והכנרת טבעו 12 איש ו-81 מקרי טביעה אירעו בים התיכון.

נתונים אלו עשויים להפתיע בשל הדעה הרווחת כי ים המלח בטוח יותר מאשר הים האדום, התיכון או הכנרת.

מגמה דומה נצפתה גם בשנת 2009: בסך הכל אירעו 188 מקרי טביעה. מתוכם טיפלו צוותי מגן דוד אדום ב-45 מקרי טביעה, שאירעו מול חופי ים המלח (24%), וב-22 מקרים בכנרת ובים האדום יחדיו ובים התיכון - 121 מקרים.

מנכ"ל מד"א, רמ"ג אלי בין, התייחס לנתונים: "צוותי ההצלה של מד"א נאלצים לטפל בכל שנה במאות מקרי טביעה במי הים התיכון, ים המלח, הכנרת והים האדום. לא מעט מן המקרים אירעו בשל רחצה בחוף לא מוכרז, ללא השגחת מציל או מחוץ לשעות הפעילות של שירותי ההצלה במקום. אנחנו חוזרים ומדגישים את החשיבות שברחצה בחוף מוכרז בלבד בו ניתנים שירותי הצלה".

הנחיות במקרי טביעה

במקרה של תביעה יש לקרוא מיד לעזרה רפואית במספר 101. מיד עם הוצאת הנפגע מהמים, יש לבדוק סימני חיים: רצוי להתחיל בהחייאה מוקדם ככל האפשר. אם הנפגע מחוסר הכרה ואין לו נשימה ודופק, יש להתחיל לבצע פעולת החייאה. אין לנסות להוציא מים מהריאות או מהבטן. יש להמשיך בפעולת החייאה עד להגעת צוותי מד"א המיומנים.

חשוב לזכור כי חדירת מים לריאות, ולו בכמות קטנה, עלולה לגרום כעבור מספר שעות לסיבוכים חמורים היכולים לגרום למוות. לפיכך, בכל מקרה של חשש לשאיפת מים לריאות יש להזעיק את מד"א - גם אם הנפגע חוזר להכרה מלאה ונושם באופן עצמאי.

בואו לדבר על זה בפורום רפואה דחופה.